לפעמים אדם מגלה שהוא כבר לא חשוב לקרוביו ואוהביו,ויותר מזה הם אינם חשובים לו אותו"אדם" מתחיל לפתח תוכנות מיזנטרפיות וזאת בשל אכזבתו מהסביבה הקרובה לו.הוא נדהם לגלות שהאנשים הכי קרובים לו הם לא בדיוק מי שהוא חשב שהם. הוא גילה  שקרוביו ו"אוהביו" מסתירים ממנו דברים מתוך רצון לבלבל אותו ולפגוע בו,אפילו האנשים הקרובים לו קרבת דם נוהגים כך.

מבולבל פגוע וכועס הוא יצא למסע חיפוש פנימי, נזכר בחויות,ברגשות,בתחושות הוא נזכר איך למשל כשהיה קטן העריץ את הוריו הערצה אובססיבית, הערצה שהפכה לסלידה אף פעם דעתו לא נחשבה בעיינהם תמיד פסלו אותה,  לעתים רחוקות הם הסכימו לשמוע אותה הוא נזכר איך בגיל 12 הם שלחו אותו ל"קיטנה" לילדים נכים בזמן שכל המשפחה בילתה לה בנופש, הוא נשבע לזכור זאת עד יום מותו.הוא נזכר שהוא כמעט אף פעם לא קיבל את ההגנה הדרושה לילד מהוריו נזכר איך בבי"הס צחקו עליו הילדים מהכיתה, נזכר שבעת מצוקה היה רוצה לבכות- אבל לא מצליח אולי בשל החשש שלו להראות חולשה אולי אותו ילד רצה להראות שהוא"גיבור" והרי כמאמר השיר "גיבור אני לא בכין",אבל יום אחד פשוט "זלגו הדמעות מעצמן".

הערה - סיפור זה בדוי,אך יש קשר למציאות.