אני חושבת שלא רק שצריך לבטל את חוק העישון, צריך גם להכריח לא-מעשנים לעמוד בחוץ אם הם רוצים לנשום אוויר נקי. בשביל זה הוא שם, לא? מצדי שיעמדו בחוץ כל הלילה ויפתחו פסטיבל שלם של מתלוננים ויתנו לבני אדם נורמליים לעשן כמו בני אדם נורמליים בלי שיפלו עליהם בונקלות. והכי מצחיק זה כל הוויכוחים והמלחמות שהולכות ברשת בגלל החוק הזה. אללה איסטר, כמה ויכוחים! בטח גם פה בתגובות יתחילו לזיין לי את המוח. מה אני אגיד לכם, חבורת עצבנים מפגרים, אם יש משהו אחד שמצליח להרגיע בחיים האומללים והמומי ההיפים האלה, זה סיגריה.

אני יכולה להבין למה סיגריות זה דוחה, משום שאני מסוג האנשים שלא מצליחים להתמכר לסיגריות. אני מעשנת חברתית בדרך כלל, יענו בפאבים וכאלה, וכשאני עצבנית או מתוחה אני מעשנת גם בבית, ותמיד בטקס מיוחד. אני לא יכולה לעשן תוך כדי עשיית דברים אחרים כמו הליכה או הקלדה או בשירותים וכאלה. אני חייבת לשבת על הספה בתנוחה המתאימה של הסיגריה, להדליק, לעשן את כולה תוך מחשבות עמוקות לאללה וללכת. מצד שני, כשאני בתקופה שבה אני לא מעשנת, אני מצליחה להריח את הסירחון הזה שמעשנים לא מריחים, זה שנודף מהעור של המעשן, מהשיער שלו. ואני מודה - זה מגעיל. נו אז מה. גם כשאני מקבלת מיילים מגברים נשואים זה מגעיל, ועדיין, לא מוציאים נישואין מחוץ לחוק רק בגלל שהם דבר מסריח שהורס בילויים. בקיצור, בתור מישהי שיודעת יפה מאוד איך זה לחיות בשני הצדדים, אני לגמרי בוחרת בצד המעשן. אני בטוחה במיליון אחוז שאם יהיו עשרים פאבים למעשנים בתל אביב הם יפילו בתוך חצי שעה את שאר הפאבים מבחינה כלכלית, חברתית, פיננסית וסוציאלית, ובאמת יפה חצי שעה קודם. ולמה? ככה. כי כיף לעשן בפאבים. מי שלא אוהב, שישחק קלפים עם חברים שלו במקלט או שילך להפגנות ויביע אכפתיות מהממשלה וכל זה.

משום שהנושא הזה כבר נטחן מכל הכיוונים באינטרנט, ומשום שאין לי כוח לדבר על זה יותר כי אף אחד לא יצליח לשכנע אותי שהצד השני צודק, נעבור לנושא אחר לגמרי: מונטי רקס. הבן זונה אכל לי קופסת סיגריות שלמה! זה פשוט נורא ואיום. אין לי מה להגיד על זה יותר אז אתן תקציר של הימים האחרונים: צילמו אותי לטלוויזיה והיה ממש כיף. בבת אחת נכנסו לבית שלי איזה שמונים אנשים והתחילו לסדר לי את כל הרהיטים מחדש ולהכניס כבלים מאריכים לכל חור ואני הייתי כל כך עסוקה כל הזמן שפשוט לא שמתי לב למה שקרה פה בכלל. עד עכשיו אין לי מושג מה הלך כאן. הייתה מראיינת מפורסמת אחת שיצאה ממש כלה וחמודה, והיה במאי ואיזה חמש או שש בחורות שאין לי מושג מה הן עשו שם, ובחרתי מה ללבוש בשנייה האחרונה וכל הזמן עישנתי סיגריות ולאף אחד זה לא היה אכפת כי זה עולם חופשי, רבאק, לא שמעתם על חופש הבחירה שלאף אחד לא אכפת אם הוא יגמר בכי רע? 

אה וגם בלי קשר רציתי לדבר על השלג. אני בחיים, בחיים לא אבין למה אנשים נוסעים לחרמון דווקא ביום הכי עמוס בשנה. אלו אנשים שאוהבים לסבול כנראה. הלוואי שיכולתי לשלוח את כל הלא מעשנים לחרמון ולדחוף להם את הראש לשלג ולשאול אותם אם זה נראה להם יותר עדיף, כי תכלס זה הרבה יותר טבעי ומלא במינרלים. ברמת הגולן יש שני סוגים של קרציות: עירוניים שבאים לשלג ועירוניים שבאים לדובדבנים. איזה סיוט זה. אחרי תשעה חודשים נולדים למלא תל אביביות תינוקות דרוזים ויש בלגן שלם. אל תשאלו. דרך אגב אני בטוחה שבפאבים הקיבוציים לא אוכפים את החוק המטומטם הזה של העישון. חוק דרקוני, קוראים לזה. בכל פעם שמישהו מכנה את זה ככה אני נזכרת שאני צריכה לחדש את הדרכון. אתם רואים, ככה משנים נושא כמו שצריך. זאת אומנות.