להתמודד איתו ולשרוד.

קחו את זה, לאן שתרצו, ברגע שתקראו, זה שלכם.

חלק מכם יזהו כאן את עצמם כאנשים שרצו איתי במרתונים

המטורפים שבניתי לעסקים.

הם היו מטורפים ומטריפים כאחד כי כמו כל הוריקן, הם השפיעו.

יום אחד של שמונה שעות בו מקבלים טונות של כלים להתנעת

העסק.

אבל אני עייפתי. הפסקתי בשנה הזו לרוץ.

הכל החל אז, ביום של גילוי המחלה אצל אמי.

ככה, אישה צעירה, לא מדי, אבל גם לא מעבר,

אוטוטו בת 62 ואז נופל הפור והסרטן מגיע בלי כל התראה.

אני כתגובה התחלתי לרוץ, לא רק פיזית בכל דרך סלולה ולא,

אלא גם באופי השירותים שנתתי במהלך אותה תקופה.

פצחתי במרתונים. מרתונים עסקיים.

ארך לי עוד שנה להבין שלא ברור לי לאן אני רצה מתנשפת,

בשלב הבא, כשלידי היו אנשים כמעט מעולפים, כולם בעלי עסקים,

הבנתי שאני בעיקר בורחת.

האמת? היו לי את כל הסיבות, היתה לי אמא גוססת ורצון לעצום

עיניים, למרתון אפילו קראתי על שמה, אז רצתי, רצתי ולקחתי איתי

לריצה גם לא מעט לקוחות.

היה מעולה, זה עבד למרביתם באופן בלתי רגיל אך...מתיש

ובעיקר לא שפוי, זה הורגש אחרי השעה השישית לערך.

היום אני שפויה

התחלתי גם לקבל תמורה בעד המאמץ.

כל צעד משמעותי, אך בתוך פורמט אחר, לא מרתון, אלא ליווי

צמוד, 'יד ביד' קראתי לזה.

בדיוק כך, למדתי על בשרי שמרתונים דופקים את הברכיים

כשאתה בורח.

קיראו כאן שני סיפורי הצלחה מדהימים של חבר'ה שעשו איתי

את זה דווקא בפורמט של מרתון.

למרות ההצלחה, בטוחה שהיה מהנה עוד יותר לעשות זאת

בפורמט הנוכחי: http://tinyurl.com/ptezy32

אתכם,

גלית הראל - 'הגלגל'

***

בחלק העליון של אותו מסמך, תוכלו גם לבדוק היכן זה

פוגש את הצרכים של העסק שלכם.