כן זה המשך לפוסט הקודם התעוררתי היום לתוך בוקר סגרירי השמש אומנם זרחה שמש של חורף אבל היה סגרירי הבוקר שלי התחיל בשעה 12 בצהרים בוקר יום שבת אחרי חג השלג שנחת בירושלים ליומים ורבעי חמשי גלש לשבת הרי בשישי לא עובדים ביום רבעי העיר לבשה לבן של חג כולם היו בבית וכול המשפחה התאספה לחוג את חג השלג ולבנות בובות זה היה חג רק בירושלים עשינו ארוחת חג ארוחת חג השלג היה נחמד בעצם לא רק בירושלים גם הצפון לבש לבן,כולם התאספו להם האחים האחיות האחינים כולם וגם אני וכן לי עדין אין משפחה וכן זה עשה את הימים בבית לנחמדים וגם לדביקים מקצת עבורי ושוב האלה את התהיות מתי אני אביא את משפחתי לעשות רעש בכל הבית כמו האחינים שלי 8 במספר כולם זעטוטים שעושים המון רעש אבל מתוקים בטרוף יש כמה תמנות שלהם בגלריה שלי אז אם בא לכם תסתכלו. זה היה בחג השלג הבלתי צפוי או הצפוי שנחת אבל היום יום שבת וכנראה שעודף משפחתיות ו4 ימים ביחד הרי בשלג לא יצאנו מהבית היה קצת מעיק עבורי וקמתי לבוקר סגרירי וזימזמתי את השיר של מירי מסיקה" שירה" לפעמים אני מרגישה כאילו נכתב עליי"את שלא יודעת להבחין בן טוב לרע בכל יום מתרסקת ואז שואלת מה קרה? כל שעה יוצרת לך סיפור ללא מוצא כל כך רוצה לגדול,אבל תמיד תהייה ילדה, את שמנסה לגעת באור של כוכבים לא נרדמת בלילות,עובדת בימים וכמו סיגריה ישנה נשרפת מבפנים החיים עוד יחכו לך היום יגווא עם רדת אור ואת כבר לא תוכלי לזכור את כל מה ששכחתי להגיד לך את שמתעוררת לתוך בוקר סגרירי הגשם מנקה אותך שקוף וריחני אולי מחר סוף סוף תביני תפסקי לחפש {לחפש את האושר?) תתני להם את כל כולך שיערכו מה שיש לך.החיים עוד יחיכו לך אולי תרדי לרגע מרכבת ההרים תהייה שקטה מול המראה תראי לה כמה את יפה אולי ביום אחד זה עוד יקרה לך. אבל בנתיים כל יום אני מתעוררת עם עוד שכבה של קליפה מעליי הקליפה שבנתי בהתמדה רבה במשך השנים הקליפה שמגנה עליי מפגיעה והרי אני כל כך פגיעה אפילו יש על זה שיר של איה כורם"קליפה" היה לי קשה מדי בין האנשים ואם תשאלו אותי קשה לפעמים בין כול התחרות בין האנשים ואז מגיעות הדמעות כמו בבוקר הסגרירי הזה וזה אחרי שנתתי יותר מדיי וכיבתי שמה שאני רוצה יקרה אני שוב ארגיש את השיכבה של הקליפה קליפת ההגנה צומחת מעליי ואז אני אדקור את כל מי שיתקרב כי נשבר לי פעם הלב בדיוק כמו בשיר של איהאחרי ששוב נתתי יותר מדיי אני הרי אפגע ואז תהייה עוד שכבת הגנה ובועה והבועה רק תגדל ואני ישלם על זה ביוקר אחרי שנתתי מעצמי הרבה אבל עדיין קשה לי בין האנשים ואני אמשיך להתעורר עם שכבות אבל אקווה לטוב. ואזמזם את השיר של ריטה " ימי התום האם הם נגמרו ימי התום שלי לא יודעת כנראה שכן מתגעגת לימים שהכל היה פשוט יותר ובלי יותר מדיי לחשוב אבל כנראה שימי התום שלי תמו. " זמן שנשאר ואין רחמים אין לי שום חרטות או תקוות לעצמי זה כל מה שיש.אז מה מחבר בסופו של דבר שני אנשים יחד? צל חלמות משקל העבר מסע של בדידות ופחד והאמת שכמו בשיר אני עייפה מלכסות יותר עייפה מלרדוף וכן בין הברירות לשלם ולוותר אני אשלם עד הסוף אבל הסוף שלי הייה טוב כמו שאני רוצה סוף טוב כמו באגדות חיפשתי ואני מחפשת תשובה מושלמת היש כזאת? יש אני מקווה למצוא אותה התשובה המושלמת שלי היא האהבה היא עדין לא כאן אבל היא תגיע מושלמת ויפה כך אני מקווה הפוסט הזה התחיל לא אופטמי אבל הסיום מקווה לסוף טוב{ השירים נמצאים באודיו אצלי) שבוע טוב לכולם. |