עד אתמול נמניתי על כמה מהאחרונים במדינה שטרם השתכנעו מעל לכל ספק, כי אכן אהוד אולמרט קבל כספים מדכנר, כספים שמטרתם אישור פרויקט הולילנד. נכון, עד אתמול. גם לאחר הכרעת הדין עוד היו לי ספקות... שבתי ואמרתי לעצמי כי ע"פ המשפט העברי אולמרט כלל לא היה מתקרב אפילו לסכנת הרשעה. לא כאשר מעיד נגדו עד אחד שהינו רמאי מקצועי ובעל עניין ברור. וכי לא במקרה במשפט העברי רק "על פי שנים עדים יקום דבר" ואף החמירו חז"ל בזהותם של העדים, שיהיו הגונים מעל לכל ספק. על פי שניים עדים, אמרתי לעצמי, ולא על פי ההיגיון של השופט וחלקת לשונו של ה"מאכער". "מאכער" שכמו חבריו לעיסוק כרך עצמו סביב עוזריהם ומקורביהם של בעלי השררה, מרעיף עליהם מחסדיו ומשיג בכך דריסת רגל ואחיזת יד...- כך שכנעתי את עצמי, הכל כדי להמשיך ולהאמין בסיכוי הקלוש שהאיש שכה הערכתי בשעתו, אכן לא אשם בפרשת "הולילנד"...
אוסיף ואומר שלו בשל הנראות הציבורית, היו צריכים למנות בתיק שכזה הרכב בן שלושה שופטים ולא דן יחיד. אם כי לאור כל שקדם למשפט זה ומה שאירע בקודמיו, קרוב לוודאי שבמבחן התוצאה – עדיין היה אולמרט מורשע, גם אם רק בדעת רוב, אך לפחות היינו נחשפים לנימוקי המיעוט. אמנם תמיד הייתי משוכנע (וכתבתי כאן) כי ללא ספק אולמרט גילם באורחותיו את תמצית הנהנתנות ונראה שסבר בשעתו כי עצם היותו ראש עיר של העיר המפורסמת בעולם, או שר בממשלת ישראל – די בהם בכדי שמתחככים למיניהם, בעלי ממון וחסרי ייחוס – ירעיפו עליו כרטיסי טיסה, אירוח במלונות יקרים, ארוחות במסעדות יוקרה, סיגארים משובחים ועטים יקרים והוא, בחסדו כי רב, יואיל לקבלם מידיהם... אלא שטענתי להגנתו כי בכך אינו היחיד ולא ארחיב את הרשימה, אלא אסתפק בשאלת תם, היש יודע מהו צבע הארנק של נתניהו?... (אחד הסודות השמורים ביותר במדינתנו! ) ידעתי שאולמרט בשעתו גרף כספים "שחורים" לקופות מסעות הבחירות שלו ושל הליכוד וכו' – מזלזל בכל מחסום חוקי שנועד למנוע זאת ועוקפו בתחבולות, חומק מהרשעה כמעט בטוחה בימיו כגזבר הליכוד ולא נרגע, להיפך. בקיצור, יש לאיש על מה להיענש ובוודאי איננו דרייפוס. אלא שעד יום רביעי בבוקר סברתי כי ההיגיון אינו יכול לקבל שחבורה כזו של אנשים רציניים, כולל איש החסד אורי לופוליאנסקי יעזו להשתין מראש המגדל הגבוה בעיר, מול ועל כולם, רק כדי לקבל סכומים נמוכים יחסית לכיסם, או לארגון הקרוב לליבם. וכל זאת כאשר יש התנגדויות מכל עבר, העיתונות המקומית מוחה ועצומות נחתמות וחבורה זו לא חוששת מכלום? חשבתי לתומי כי כך מתנהלים שחצנים יודעי כל, אך לא מי שעל מצפונם רובץ פשע השוחד. אלו אמורים להרכין מעט ראש ולנוע במסתרים..
הצלחתי לשכנע את עצמי שגם העדות של אחיו שקיבל מדכנר חצי מיליון ₪ וטענת השופט כי "לא יעלה על הדעת שלא הודה לאחיו"... אינה יצוקה דיה וניתן להסביר גם זאת. אלא שבבוקר יום ד' קראתי ב"הארץ" בהמלצת ידיד, משהו שהיה חדש לי. וכך מספר גידי וויץ מתוך העדויות במשפט (שרק בודדים זכרו או קראו את כולן במהלך התקופה) כי, שימו לב: "בשנת 2008 נכנס ללשכת ראש הממשלה אולמרט ידידו אביגדור קלנר, בעבר יו"ר זכיינית ערוץ 2 רשת, ושותף בחברות שעסקו במיזמי נדל"ן ותקשורת בארץ ובעולם. בפגישה הקצרה סיפר קלנר לאולמרט על פצצה אנושית מתקתקת, איש העסקים שמואל דכנר. באותה התקופה איים דכנר כי אם לא יקבל מיזמי הולילנד מיליוני שקלים שנותרו כחוב עבורו, הוא יפנה למשטרה ויספר לחוקרים כיצד שיחד במשך שנים כמה מאנשי המפתח בשלטון ובראשם אולמרט. באותו מעמד ביקש קלנר מאולמרט לגייס מחבריו האמידים חצי מיליון דולר, סכום שיסייע למאמץ הכולל שמטרתו לסתום לדכנר את הפה. "אולמרט זרק אותי לכל הרוחות", סיפר קלנר בעדותו בבית המשפט המחוזי בתל אביב. העובדה כי הוא הסתיר את דבר פגישת הסחיטה מרשויות אכיפת החוק, היתה אחד האדנים עליהם השתית השופט דוד רוזן את הרשעתו בלקיחת שוחד. "ראש ממשלת ישראל לא כיהה ב'מגשר' (קלנר ג"ו) שהעז לבקשו להעביר חצי מיליון דולר. למי?! לטובת המאכער מקומה 6, עם המקל, 'הקמצן', 'המטריד', 'המאיים'", כתב השופט דוד רוזן תוך התייחסות אירונית לשלל כינויי הגנאי שהדביק אולמרט לדכנר המנוח." קראתי ונשברתי. שוב לא ניסיתי למצוא קוף של מחט להעביר בה את הפיל הזה... עתה אני נבוך, מתוסכל וגם עצוב. מסתבר שאכן הם השתינו עלינו מראש המגדל בגאון ושחץ.
ואף אם חלק מהטיעונים נגדו עדיין ניתנים לכאורה לפקפק בהם, חדלתי מלהציג שאלות הקשורות להיגיון. כנראה שבמקום בו שולט ה"היבריס" אין מקום להגיון מקובל. ואסיים בציטוט של הפובליציסטית המוכשרת, ידידתי מיכל אהרוני ותגובתה הספונטנית עם הכרעת הדין, אותה העלתה לדף ה"פייסבוק" שלה, ממקום שבתה הנוכחי בוושינגטון: ________________________________________________________________ לא מספיק להם להיות אדוני הארץ. בגסות, באדנות, בתחושת המגיע לי הם הפכו גם לאדוני השמיים. הפקיעו את קו הרקיע של העיר ששמיה חשובים כאדמתה. אלוהים נמצא בכל פינה בעיר הזאת מלבד במקום בו הם. כי להם, לאדוני השמיים, שמורה הזכות. והזכות הזאת, גמול בצדה. למה לנו עננים בעיר הזאת, למה לנו אופק? מעל העננים אפשר, הרי, גם לרחף בעזרת נקודות. לא, כבר לא מספיק להם להיות אדוני הארץ. השמיים, מבחינתם, אינם הגבול. מספסרים לא רק בקרקע אלא גם בנוף ובאוויר ובשמש ובירח. מוכרים את המדינה בשוק שחור כדי לשלם לאפור. והברושים, אותם ברושים שהאישה ציירה, היכן יניחו שורשיהם? והצמרת, זאת הגבוהה והזקופה, גם לה כבר אין מקום. כי הארץ להם היא וכך גם השמיים. אז שיילך לכלא ויירגע וייזכר שהוא כולה בן אדם, לא כואב לי עליו בגרוש.. ארוכה וכיס עמוק. ___________________________________________________
ולי כואב רק על עצמי, עד כמה באשליות שגיתי...
|