כותרות TheMarker >
    ';

    אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת השם

    על פרשות השבוע והקשר לימנו אנו, חסידות, סיפורי צדיקים, שמירת השבת, על דברים שבין אדם לחברו ולסביבה, על דברים שבין אדם לבוראו

    האם מותר לאדם לדבר לשון הרע על עצמו? - פרשת מצורע

    1 תגובות   יום רביעי, 2/4/14, 22:42

    בס"ד

    האם מותר לאדם
    לדבר לשון הרע על עצמו?
    פרשת מצורע

     

    למה הקב"ה מרחם על גנב ומקל על עונשו אם התבזה ואילו על מדבר לשון הרע אין בו שום רחמים? האם יש בעיה לדבר לשון רעה על עצמנו? האם הצרעת היא וירוס או עונש משמים שיש לו תפקיד? האם מותר לאדם לדבר לשון הרע על עצמו ולומר את החסרונות שלו?

     

    החפץ חיים והעגלון

    יום אחד עוצר את החפץ חיים עגלון ושואל לתומו אם הוא יודע היכן גר  הצדיק הגדול החפץ חיים? העגלון מסתבר לא הכיר את כי היה מעיר רחוקה. עונה לו  החפץ חיים: הוא ברחוב פלוני ותגיע לשם דרך שם ומראה לו בידו. ודרך אגב הוא לא כזה צדיק גדול (ככה הוא אומר על עצמו בצנעה). מהה?! איך אתה מעיז לדבר על החפץ חיים?! מטיח בו העגלון בכעס. תראה אני מכיר אותו היטב ואני מעיד שהוא לא כזה צדיק גדול. העגלון ללא היסו מצליף בו בשוט ושועט משם. בערב הוא בא לפגישה עם החפץ חיים ולתדהמתו רואה שזה היהודי שהצליף בו קודם. העגלון מחוויר וכמעט מתעלף. מרגיע אותו החפץ חיים. תראה בזכותך למדתי הלכה חדשה שגם על עצמו אין האדם רשאי להגיד לשון הרע. ואם יש בו חסרונות והוא מדבר עליהם עם אנשים אחרים זה גם אסור.

     

    על מה הפרשה
    פרשת מצורע היא הפרשה החמישית בחומש ויקרא

    פָּרָשַׁת מְצֹרָע היא פרשת השבוע החמישית בספר ויקרא. הפרשה עוסקת כולה בדיני טומאה וטהרה, ויש הקוראים לה בלשון נקייה פרשת טהרות או פרשת זאת תהיה. היא מתחילה בפרק י"ד פסוק א ומסתיימת בפרק ט"ו פסוק ל"ג. בשנים שאינן מעוברות קוראים את פרשת מצורע ביחד עם הפרשה שלפניה, פרשת תזריע. בשנים המעוברות שאינן מתחילות ביום חמישי, כלומר בשנים מסוג בחה, זחג,זשה, בשז וגכז, חלה פרשת מצורע בשבת שלפני פסח, שבת הגדול.

     

    פרשת תזריע עוסקת בדיאגנוזה של הצרעת: כיצד מזהים, מה הסימנים למי הולכים וכו. פרשת מצורע עוסקת בריפוי הצרעת ומספרת על התהליך הקשה, המבזה,המתיש. על מה העונש? הגמרא מספרת לנו שעל שבעה חטאים מוסריים: על גאווה, על צרות עין, קינאה, גסות רוח, על לשון הרע, על רכילות, על הוצאת דיבה, על חטאים שקשורים לבין אדם לחברו. מהיכן יודעת שהצרעת באה על ענייני לשון הרע? מהתורה. כתוב במפורש פעמיים בתורה מספרת על מצורעים והם גדולי ישראל ממש: משה רבנו ומרים הנביאה. שניהם לקו במרעת ושניהם רגע לאחר שהם דיברו לשון הרע. הקב"ה אומר למשה רבנו לך תוציא את עם ישראל ממצרים. הוא עונה לו: הם לא יאמינו לי. הם שקועים בצרות שלהם. אומר לו הקב"ה תכניס את היד שלך לכיס. תוציא. יצא מצורעת לבנה כשלג. אותו דהר עם מרים ששמעה מצפורה אשתו של משה רבנו שפרש ממנה כי הוא צריך להיות זמין עבור הקב"ה בכל רגע ורגע. אמרה: מי הוא חושב את עצמו. גם אני ואהרון נביאים מי נתן לו רשות לפרוש מאשתו. והקב"ה מעניש אותה בצרעת וכולם צריכים היו לחכות שבוע ימים עד שתתרפא.

     

    ממצאים בקצרה

    הצרעת מתגלה ראשית בבית, על הקירות. יש כתמים קוראים לכהן והוא צריך לקבוע אם זה צרעת או לא. אם הכהן מכריז שזה צרעת, סוגרים את הבית לשבוע. אם זה לא עובר סוגרים עוד שבוע. אם זה לא עוזר שוברים את החלק בקיר הנגוע. אם זה לא עוזר הורסים את הבית. אם הוא לא הבין את הרמז וממשיך לחטוא. זה עובר לבגדים ואם הוא ממשיך לחטוא זה מגיע לגוף שלו.

     

    החטא ועונשו

    כתוב בגמרא שאם גוזל שור הוא חייב לשלם פי חמש, למה כי הוא מוליך אותו לא מתאמץ. אם אדם גזך כבש הוא צריך לשלם רק ארבע. למה? הוא התאמץ הוא סחב אותו על הכתפיים. הקב"ה מרחם עליו, התאמץ, התבזה. כאן אם אדם סיפר לשון הרע נענש בכל חומרת הדין עד כי נראה שעונש בכלל לא בפרופורציה לחטא. מה הוא עשה בסך הכול? דיבר. התורה רואה בחומרה רבה את עניין לשון הרע. שוברים לו את הבית, שורפים לו את הבגדים, ואם זה פוגע לו בגוף. הוא מורחק לשבוע ימים בהסגר. אסור לו לדבר. אסור לו ללמוד, הוא צריך לצעוק טמא, טמא, כשהוא עובר בעיר לכיוון ההסגר. ביתו העשה טמא, הבגדים שלו, הכלים שלו. הוא צריך לגלח את כל שיער ראשו כולל הגבות והזקן לנהוג מנהגי אבלות כי מצורע חשוב כמת. הוא צריך להיות בבידוד מוחלט גם אם יש עוד אנשים אתו במחנה אסור להם לדבר ביניהם.. לאחר שבוע ימים שהכהן בא מוציא אותו הוא צריך שוב לגלח את שיער ראשו קומפלט. להקריב קורבנות. תהליך נורא. על מה? על דיבור לשון הרע. בסך הכול אמרתי. כולם דיברו אז גם אני.למה? צריך להיות איזה מידתיות בין העונש לחטא. התורה היא תורת חסד מה פתאום היא מחמירה כל כך. לא מצאנו בחטאים אחרים שלכאורה הם חמורים יותר לא מצאנו עונש כל כך חמור. בגמרא כתוב שיש שלוש עברות שאדם עובר בהם כל יום אחד מהם זה לשון הרע (השאר הם ביטול תורה ועיון תפילה [1]).

     

    מה זה לשון הרע?

    יש בה שלוש דרגות מבחינה הלכתית. לשון הרע היא החמורה ביותר. זה מדאורייתא. השניים האחרות זה מדרבנן (שחכמים הוסיפו). אבק לשון הרע ורכילות. לשון הרע הוא המספר בדמות חברו אף על פי שאמר אמת. מדאורייתא מה שהתורה אסרה זה מלספר דבר רע על הזולת. אפילו לספר את האמת: אתמול נתתי את השעון שלי לשען והוא לא עשה כלום. לא החליף סוללה, החזיר לי וגבה ישרים ש-ח". זה לשון הרע. בימים כתיקונם היה מגיע לך על זה צרעת. סיפר ואמר: "אתם יודעים למה אצל הבן אדם הזה כל היום האור דולק?! כי הוא נמצא במטבח עד מאוחר הוא כל היום הוא אוכל הוא אוהב לאכול ולשתות. אמת, לא הגזים במילה אחת וכולם יודעים את זה. זה לשון הרע שאסור מדאורייתא. אחר כך באו חכמים והוסיפו עוד שני איסורים. אבק לשון הרע - הרבה יותר חמור. שיתקו מפלוני. יושבים חברה סביב השולחן לפתע עלה שם של משהו ואחד אומר על תדברו עליו. לא רוצה להגיד מה אני יודע עליו. אמרת משהו רע? לא אמרת כלום. מדרבנן זה אבק לשון הרע. יתרה מכך – המספר טובתו בפני שונאיו. סיפרת בפני שונאיו או בפני רוב עם מעשה אוב עליו. סגרת מרפסת והוא הסכים לך אפילו בלי ניירות. סיפרת עליו, עכשיו הזכרת את שמו – הם יגנו אותו. כי הם שונאים אותו.

    שיושב עם קרוביו ואוהביו יכול לספר דרים טובים – אבל שלא ירבה שמתוך כוונה טובה אי אפשר שלא יבוא לידי גנות. אפילו דברים טובים יש להמעיט בהם. (כך לפי שולחן ערוך) "תראו כאן הוא היה בסדר אבל..."

    האיסור המדהים ביותר זה הרכילות: סתם לשבת ולרכל על אחרים. סתם סיפורים לא עניין של טוב ורע. סתם סיפורים. פלוני עשה כך וכך. אלמוני הלך לשם ושם. פשוט משמש כרדיו כסוכנות ידיעות. הרי הוא מחריב את העולם.

    הגמרא מספרת על רב יהודה הנשיא שפתח גט מקושר. שכל שורה הייתה מגולגלת וקשורה בחוט. הוא חיפש את התאריך של העט. לא מצא. היה צריך לפתוח עוד שורה ועוד שורה. זה היה מאמץ. הוא שואל את הבן שלו: אתה כתבת את הגט הזה? הבן שלו עונה לו: לא אני כתבתי יהודה חי כתב אותן". אומר לו רב יהודה הנשיא: זה אבק לשון הרע. או אפילו לשון הרע. אתה יכול להגיד שלא אתה כתבת אותו. למה סיפרת מי כן כתב אות? הרבה פעמים אנחנו רוצים להציל את עצמנו. אז אנחנו מאשמים משהו אחר.

    [גמרא יומא ד' ב' ] כתוב בפרשה שלנו [ויקרא י"ד א'] "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר." למה הקב"ה אומר למשה רבנו לאמרו – שיעביר את זה הלאה. ברור שהוא נותן לו את דיני הקורבנות כדי שהוא יעביר הלאה. הקב"ה רצה להעביר למשה שנוגע לכל אחד. רק אם נתתי לך רשות להעביר הלאה אתה יכול להעביר הלאה! מכאן שאם שמעת משהו מאדם אחר ולא נתן לך אישור מפורש לספר את זה לשון הרע.

     

    כל זמן שלא אמרתי לך: "תאמר" – הוא בל תאמר

    סתם סיפרתי לך הלכות. לא אמרתי לך להעביר אותם הלאה זה לשון הרע, רכילות. חז"ל החמירו בדיבור. מה ההיגיון שבזה. גמרא במסכת ערכין. דיבור – צורת ההיזק הכי חמור בעולם. שאתה מדבר רע על חבר אתה גורם לו את הנזק הכי חמור שיכול להיות. יותר מלהכות אותו. יוצר מלירות בו חץ. אנחנו מזלזלים בדיבור. בסך הכול אמרתי. אבל האמת שאתה מספר סיפור רע על משהו סתם ישבת עם חבר. גרמת לו את הנזק בכי גדול שיכול להיות יותר מאם הייתה סותר לו בפנים. למה? אומרת הגמרא כי יד מזיקה רק עד כאן. דיבור לעומת זאת מגיע לכול העולם. כשאתה דיברת כאן אין לאף אחד מושג לאן זה יגיע. במיוחד היום בעידן האינטרנט. אדם מקיש כמה מילים וכל העולם יודע מיד. עוד יותר מזה אומרת הגמרא הדיבור יותר גרוע מחץ. למה? כי החץ יכול להגיע מקסימום ארבעים אמה. יש לו גבולות. הדיבור אין גבולות ולא מוגבל בזמן הנזק יכול להמשך שנים.

    [תהלים ע"ג ט' ] "שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם וּלְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ." [מדרש רבה קהלת פרשה ט י"ב] "ר' עזריה ור' יונתן בר' חגי, בשם ר' יצחק בר מריון, בשם ר' חנינא: יש לך אדם שחוטא בארץ ואינו חוטא בשמים, בשמים ואינו חוטא בארץ. אבל מי שאומר לשון הרע,חוטא בשמים ובארץ. שנאמר: (תהלים ע"ג) שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ. אמר רבי אלעזר: מצינו שהם מהלכים בשמים ולשונם שוטטה בארץ. מה טעם? שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ אמר ר' יוחנן: אין אדם ומר לשון הרע, עד שהוא כופר בעיקר".

    גם [גמרא מסכת ערכין טו]

    הלשון נמצאת בארץ והשמים הם הגבול. הגבול של האינטרנט זה בשמים. לכן הדיבור זה הדרך הכי רעה להזיק לאדם.

    יותר גרוע מזה אומרת הגמרא, לדיבור יש חיים משל עצמו. אין לך שליטה עליו. ברגע שאמרת את הדברים הדיבור יוצא ממך ואין לך שחיטה עליו יותר. ומהרגע הזה יש לו אבולוציה טבעית. לא קשור אליך יותר. אתה סיפרת סיפור. והוא יוצא לחלל האוויר ומקבל חיים משלו. אתה סיפרת שהשען גבה ממך עשרים שקלים ולא עשה ת העבודה. זה שאחריך כבר יספר שהוא גבה ממך שלושים שקלים. זה שאחריו יספר שזה היה מאה שקלים. הבא אחריו יגיד שבכלל גנב לך את השעון וכך הלאה והלאה. לכן התורה כל כך מחמירה עם הדיבור. כי במובן מסוים זה כמו יריית חץ בליבו של אדם.

    מספרים על אדם מסוים שבערב ראש השנה מגיע לבעל עסק ומבקש ממנו סליחה. מסתבר שבבית כנסת סיפר עליו איזה סיפור. אמר לו שהוא רוצה לבקש ממך סליחה. ענה לו אל תבקש ממני סליחה לך לכל אלו לכול העולם שמכירים את הסיפור הזה. אתה סיפרת את זה לשני אנשים שני האנשים האלו סיפרו את זה לארבעה ועכשיו כל העולם יודע מזה. מכה שהכיתה אותי זה בינך לביני, חץ שיירתה בי זה בינך לביני. דיבור זה כבר בינך לבין כל העולם. אי אפשר להעריך את הנזק שגורם סיפור.

    אותו דבר רכילות. ישבת וסיפרת ששמעון רוצה לפתוח מכולת בשכונה. ואמרתה חברה בוא נלך ונקנה אצלו. לך תדע אולי זה שישב לידך שמע וגם הלך ופתח עסק כזה. ועכשיו גרמת לו נזק כי הוא ילך ויקדים אותו ביום אחד.

     

    גם סיפור תמים – אי אפשר להעריך היכן הוא יגמר

     האדמו"ר הזקן מביא לזה דוגמה נוראה ממש מהספר דואג ושאול (שמואל): שאול המלך שנא את דוד המלך. בסוף ימין ידע כי ירש אותו לו בנו. חיפש איך לרדוף אותו. דואג האדומי מספר לשאול בתמימות כביכול רכילות לא לשון הרע: שדוד מתארח בנוב עיר הכוהנים. ואחימלך הכהן הגדול מארח אותו מאוד יפה הוא גם מוסיף שם שקר ששאל את דוד באורים והתומים. הסיפור כשלעצמו זה לא לשון הרע זה רכילות. סיפר יפה. דא עקה שאול שנא את דוד. "מה?! אחימלך הכהן הגדול מארח את דוד?! זה מרידה במלכות!. אני הרי שונא אותו הוא משתף אתו פעולה נגדי". הוא קרא לאחימלך הכהן הגדול הרג אותו ושמונים וחמש כוהנים. סיפור של רכילות לא לשון הרע. אי אפשר לדעת שמשפרים סיפור לאן זה יתגלגל. מה השני חושב ששמע את הסיפור הזה. מה הצעד הבא שלו בעקבות הסיפור הזה. לכן התורה כל כך מחמירה.

    [גמרא במסכת ערכין ט"ו ב' ] "במערבא אמרי לשון תליתאי קטיל תליתאי הורג למספרו ולמקבלו ולאומרו" לשון הרע הורגת שלושה אנשים: המספרה, המקבלה, והאומרה. שמעון מספר לראובן שלוי שונא אותו. הולך ראובן והורג את לוי. לוי הול הורג את הראשון באים והיורשים של הראשון הורגים את לוי שהרג את אבא שלהם. כולם מתים מזה.

    "חמא ברבי חנינא מאי דכתיב [משלי י"ח, כ"א] 'מות וחיים ביד לשון' ". מה יש יד ללשון. "וכי יש יד ללשון לומר לך מה יד ממיתה אף לשון ממיתה "לומר לך יד יכולה להרוג וגם לשון יכולה להרוג. והלשון יותר גרועה מיד היא כמו חץ.  ואם תגיד שחץ פוגע מקסימום חמישים אמה. הלשון יכולה להגיעה עד השמים.

     

    מספרים על רב מסוים שרצה להתקבל באיזה עיר מסוימת. והאנשים של העיירה אמרו שהם לא רוצים לקבל אותו. כי יש שמועות שהוא גנב חמישה ספרי תורה. הגבי לא נראה לו הסיפור לקח יומיים חופש ונסע לעיר לבדוק. שאל שם אנשים מה הרב שלכם גנב חמישה ספרי תורה? אמרו לא גנב רק אחד. עדיין לא נשמע לו הגיוני. מהיכן זה לקוח. אמרו לו היה רב של איזה שכונה לך תבדוק. נלך בירר אמרו לו הרב לא כנב ספר תורה אלא ספר קודש מתוך הספרייה של הבית כנסת. הוא גנב ספרים הביתה. גם לא נשמע לו רציני. הלך לבית הכנסת של אותו רב שאל שם. שאל אותם אם זה נכון שהרב גנב ספרים מהספרייה? אמרו לא. מה שאנחנו אומרים זה שהוא גונב את הרעיונות מהספרים. ואומר שזה הוא אמר. וככה הסיפור הולך ומתפתח. עד שבעיר אחרת אומרים שהוא גונב ספרי תורה.

    בזוהר זה כתוב בהרחבה. והרבי אומר שהדיבור חמור כי הדיבור יוצר מציאות. לא רק מתאר אותה. הוא קובע דברים באוויר. כשאתה עושב ומדבר עם אחרים לשון הרע על הזולת אתה מציף אותם החוצה. הדיבור הוא כמו יש שהיא עושה מעשה גשמי. כך גם הדיבור יש לו יכולת ליצור משהו רוחני.

    הדבר שאמרת עומד בחלל העולם. באותה מידה שהצפתה את הרוע של עצמך. כשאתה אומר דבר רע על חברך או על עצמך אתה מציב אותם בחלל העולם. הם קיימים עכשיו יש להם משמעות. כולנו מכירים את הביטוי אל תפתח פה לשטן. מהיכן לקוח הביטוי הזה? זה ביטוי גמראתי. ובספר הזוהר זה מוסבר מאוד טוב. [זהר בפרשת פנחס] שלכל אדם יש מלאך ממונה והמלאך הזה לוקח את הדברים של האדם ורושם אותם, כשמגיע אדם לשעת סכנה ואז הוא זקוק לאיזה זכות מסוימת או לחובה. המלאך מקטרג עליו אם הדברים שאמר על עצמו. כשאמרתי: אני חוטא מגיע לי עונש כזה אין לי מזל". אותו מלאך ממונה משתמש במה שאמרת נגדך. כל זמן שאתה חושב על דברים בלב זה קיים בלב. [גמרא] "הנכנס לבית המרחץ אומרים בכניסה לבית המרחץ יהי רצון מלפניך השם אלוקי שתצילני מזה וכיוצא בו ואל יארע בי דבר קלקלה ועוון ואם יארע בי דבר קלקלה ועוון תהיה מתתי כפרה על כל עוונותיי".

    נזעק אביי אל ותאמר ככה, אל תיתן רעיונות לשטן. כדי לא לפתוח פה לשטן. אל תציע לו עונשים איך להעניש אותך. מהיכן לומדת הגמרא רעיון מיסטי כזה הגמרא בדרך כלל מאוד ריאלית. זה נלמד מישעיה [ישעיה א ט' – י' ] "וּלֵי יְהוָה צְבָאוֹת הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט כִּסְדֹם הָיִינוּ לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ." דמינו לסדום ולעמורה מיד נאמר להם: "שִׁמְעוּ דְבַר יְהוָה קְצִינֵי סְדֹם הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ עַם עֲמֹרָה."

    אם אתה אומר על עצמך סדום אז הקב"ה פונה אליך כקצין סדום.

    הדברים קיימים. אתה לא רואה אותם. אבל, הם קיימים ויש מי שיעשה אתם שימוש. בזוהר מוסבר שממונה אחד נמצא לפני האדם. ובשעה שאדם מקלל עצמו הוא רודף אחריו עד שישלים הקללה ההיא. וזה שאמר דוד המלך: [תהלים ל"ט ב' ] " אָמַרְתִּי אֶשְׁמְרָה דְרָכַי מֵחֲטוֹא בִלְשׁוֹנִי אֶשְׁמְרָה לְפִי מַחְסוֹם בְּעֹד רָשָׁע לְנֶגְדִּי."

     

    המגיד ממזריץ' והרעיון

    הרבי סיפר שלמגיד ממזריץ' היה עולה רעיון במוח. רעיון של תורה הוא היה אומר אותו מיד בפה. למה? כי עתה הדיבור הזה נמצא בחלל העולם ועכשיו אדם אחר בקצה העולם יכול להשתמש בו. לחשוב עליו. כל זמן שאתה רק חושב עליו הוא נמצא בתוכך. ברגע שאמרת אותו הוא מוצב בחלל העולם. והרבי מביא סיפור מהבית יוסף. שאלה קשה. תענית חלום. פתרון. מורה אחר חשב עליו.

    הבנה.

     

    לשון הרע בכלל וגם דיבור לשון הרע על עצמנו
    אדם עושב בבית הכנסת או בסלון עם אורחים או במקום אחר ומדבר על עצמו דברים רעים: אני לא מצליח, אין לי מזל, לא הולך לי בזוגיות, אני לא רואה שאני מצליח עם הילדים וכו'.  

     

    על מה כן מותר לדבר

    הרבי בליקוטי שיחות בפרשת אמור: ויאמר השם למשה לאמור. אני מותן לך הוראה להגיד את הדברים הלאה. לכן אתה יכול. אם אין לך רשות תשתוק. מותר לדבר דברי תורה וקצת דברים טובים על בן אדם אחר.

     

    יהיה רצון נזכה לדבוק בהקב"ה ובמצוותיו, ומתוך כך להיגאל בגאולה שלמה בקרוב ממש

     

    דברים בשם אומרם:

    כ"ק האדמו"ר הרבי מליובאַוויטש

    הרב שניאור אשכנזי שליט"א

    הרב ברוך רוזנבלום שליט" א

     

    מקורות:

    ויקיטקסט

    ויקישיבה

    הידברות

     

    תוספות:

    [1]

    כל תפילה או בקשה היא טובה ורצויה מאד לפני הקב"ה .

    עיון תפילה הכוונה שאדם מפתח צפייה דרוכה מתי תתגשם תפילתו ומתאכזב ברגע שעדיין לא נענה, הבעיה שזה יכול להביא לשברון לב . הדרך הראויה היא : לבקש ולאחר התפילה להסיח דעת ולחשוב בלב התפילה נשמעה וכעת את אשר ירצה השם לעשות כפי שבאמת טוב לי יעשה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/4/14 19:22:
      מעניין...תודה

      ארכיון

      פרופיל

      אריהאלוני1
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין