כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    כותב בקפה, רשומון

    יומן. לא בלוג...
    ובו רשומות. לא פוסטים...

    ארכיון

    0

    Canção do Mar (שירת הים), דולס פונטס

    24 תגובות   יום שבת, 5/4/14, 08:17

    ''

     

     

    "... כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם, וַיָּשֶׁב ה' עֲלֵהֶם אֶת-מֵי הַיָּם; וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם." (שירת הים, שמות ט"ו, פסוק י"ט)

     


    פסח מתקרב, אפשר לחוש זאת באוויר..., ואיך לא?..., גם הזיכרונות מבית אבא ואימא, גם הם צפים ועולים...


    הייתי בן 3, אולי 4. בבית, חולה במחלת החזרת. הימים, ימי טרום-פסח. ימים בהם האימהות כולן טורחות ועמלות על ניקיונות שונים ומשונים שאגב-אורחא אינם עניין שבשגרת החיים ה..., רגילים.


    אבא הפתיע את אימא וקנה כריים-גז חדשות, משולבות עם תנור אפייה.

    ואבא?..., הוא כרגיל ב..., "צבא שלו" [וכפי ששנים לאחר מכן הוא יאמר לאשתו-לעתיד של אחי הבכור שהיה קצין-צבא, "תדעי לך, לעולם הצבא יבוא לפנייך...", והיא (נשמה טובה שכמותה..., כאחות גדולה ואהובה היא לי!) הנהנה לאות שהבינה. אך ההבנה האמיתית, זאת הגיעה אליה רק בחלוף עוד מספר שנים...].


    בבוקרו של אותו היום הוא יצא ל..., "צבא שלו", כהרגלו. הוא..., אבא.

    לבוש היה במיטב בגדיו הצבאיים. מדוגם להפליא. החולצה מעומלנת כיאות ומגוהצת בקפידה יתירה כך שיכולת להיחתך עד זוב דם אם היית מעביר אצבעך על אחד מאותם קפלים מגוהצים..., וכך גם מכנסיו, כמובן..., נעליו השחורות היו מצוחצחות עד שברק מסנוור עלה מהן. הכומתה השחורה יושבת הייתה על ראשו בזווית הנכונה והמדויקת וכול האותות, המופתים, הסמלים, סימני הדרגה וכו' שקנו להם שבת על בגדיו, כולם היו מבריקים למראה. כול-כך הייתי גאה בו...


    בשעת-בוקר מוקדמת רגיל היה לצאת ל..., "צבא שלו". כך גם באותו הבוקר.

    הוא רכן מעל מיטתי ונשק לראשי, כמו תמיד. יכולתי להריח את תערובת-הריח, זאת שתלווה אותי שנים רבות..., אפילו..., היום..., תערובת כמעט בלתי-אפשרית של מי-גילוח, סבון ובנוסף ניחוח חמקמק שנותר דבוק בו – של עשן סיגריות האסקוט שהיה מעשן. ואז הוא יצא לו..., ל"צבא שלו".


    מאוחר יותר העבירה אותי אימא אל המיטה הגדולה הכפולה בחדר השינה. שם ישבנו מכורבלים בשמיכת החורף הענקית, וממתינים למוביל שיביא את הכריים החדשות...

    ואימא ישבה איתי שם ובידה ה'הגדה' של פסח. ולא לחינם הוספתי את ההדגש על "הא הידיעה"...

    זאת הייתה 'הגדה' נאה במיוחד. במבט לאחור, ובמיוחד אם הבטתי בה בעין ביקורתית-משהו שנים רבות לאחר-מכן, ה'הגדה' הזאת לא הייתה מפוארת בכריכתה וגם עיטוריה לא היו מיוחסות מי-יודע-מה..., זאת 'הגדה' פשוטה למראה שכריכתה הייתה קשה ולבנה. עם השנים דבקו בכריכה הלבנה כתמים שונים ומשונים שסירבו להיפרד ממנה...

    בתחתית כול דף באותה 'הגדה' היה הסבר נאה על מנהג כזה או אחר הקשור בחג הפסח, הסבר שהיה מופנה בעיקר אל הילדים...


    אז..., אני לא זוכר אם באותו הבוקר המדובר (והמסופר לעייל...) היינו באותו הדף שבו הוסבר לילדים, כלומר לילד – קרי, אני..., על הרגע המאוד מסוים בו הים נסגר על פרעה ופרשיו..., ובכול זאת, הסיפור המטפורי הקצר שהובא שם נותר איתי, עד עצם היום הזה.


    וכך סופר שם:

    כשיצאו בני-ישראל ממצרים החל פרעה רודף אחריהם, הוא ופרשיו.

    כשהגיעו אל שפת ים-סוף חשבו שקיצם, בא.

    ולמה היה הדבר דומה?,

    ליונה שהסתתרה בנקיק סלע מפני נץ הדואה בשמיים בחפשו טרף.

    אך בנקיק הסלע הסתתר וארב לה גם, נחש...,

    בראות היונה כי נגזר עליה גורלה, החלה מצווחת וטופחת בכנפיה עד ש..., הגיע הקדוש-ברוך-הוא והצילה מאורביה.

    כך גם בני-ישראל:

    לאחור לא יוכלו לשוב מפחד פרעה ופרשיו וקדימה לא יכלו להמשיך מפני הים.

    משראו שדינם נחרץ החלו זועקים אל ה', וזה חצה עבורם את ים-סוף למען יעברו בחרבה...


    תמימותו של הסיפור המטפורי הזה, היא גם תמימותה של האמונה, כמו גם תמימותו של ילד רך בשנים..., בארוררר..., אופן קיצם של פרעה ופרשיו נראה היה אז בעיניי כ..., הולם למדי...


    אך..., הוא נותר איתי, כאמור. ולא שאני מצפה (ממרום שנותיי...) שיד בלתי-נראית תבוא ותושיעני בעת שכזאת, או דומה לה...


    ואיך אפשר הוא שלא להיזכר בעוד סיפור קצר ומבדח, כזה הקושר באופן הנחרץ ביותר את תמימותו של ילד אל סצנת הטביעה של פרעה ופרשיו בים-סוף, איך?


    ובכן,

    המורה, שהטילה על תלמידיה לצייר ציור הקשור לחג הפסח, פסעה בין השולחנות התלמידים בעוד אלו עמלים על הציור כלשונם תחובה בין שפתיהם..., היא נעצרה ליד שולחנו של אחד מהם.

    להפתעתה, הדף שהיה מונח לפניו היה עדיין ריק, לבן, חף מכול שמץ של ניסיון לבצע את המטלה...,

    "זהו, סיימתי!!!", הכריז באוזניה הדרדק,

    "ומה ציירת?", שאלה המורה במתק-שפתיים ציני,

    "את בני-ישראל חוצים את ים-סוף, כמובן!!!", ענה לה הילד בעיניים תמימות להחריד,

    "היכן פרעה ופרשיו?", התעקשה לדעת המורה,

    "הם עוד לא הגיעו...", ענה הילד,

    "והים?, איפה הים?", הוסיפה להתעקש המורה,

    "הוא נקרע ואיננו...", ממשיך להסביר הדרדק,

    "ובני-ישראל? היכן הם?", התעקשה המורה להרחיב את הבור אליו נפלה...,

    "הם כבר עברו ונעלמו!!!", סיים הילד בתרועת-ניצחון...


    לימים..., קראתי את "ים המוות" שכתב אמאדו. סיפור נפלא אודות דייגים קשיי-יום ומאבקם באיתני-הים, סיפור אודות אהבות ובגידות, סיפור אודות סיפורי-ים שאפשר לשמוע רק בבתי-מרזח המצויים בנמלי דייגים, בהם יש עדיין רציפי-עץ בלויים ומרקיבים והקשאסה זורם כמים..., סיפור אודות הנשים, נשות הדייגים וגם אלו ש..., לא. ובכלל, סיפור שכול כולו שיר הלל ל..., ים. או – שירת הים, אם תירצו..., ואולי גם..., שירת האדם לים...


    והשיר הזה, שם למעלה בכותרת?, זאת שירת-הים בנוסח..., הפורטוגזי...


    אל השיר הגעתי בראשונה כאשר צפיתי בסרט "פחד ראשוני" (יצא בשנת 1996 בכיכובם של ריצ'ארד גיר ואדוארד נורטון).

    עלילת הסרט מתרחשת בשיקגו בה עו"ד שחצן וממולח (גיר) מגן על צעיר הומלס ומגמגם (נורטון) הנאשם ברצח מזוויע של בישוף אהוד בעיר. באחת הסצנות נחשף העו"ד אל השיר בעודו מבקר אצל לקוח אחר שלו. הוא מתפעל מהשיר והלקוח מעניק לו את כול הדיסק, במתנה...


    העובדות היבשות סביב שילובו של השיר, כחלק מפס-הקול של הסרט, אינן רחוקות מכך: ריצ'ארד גיר שמע את השיר היכן-שהוא והתעקש לשלב את השיר בפס-הקול, אפילו ואין לו קשר כול-שהוא לסיפור-מסגרת הסרט...


    השיר מושר בפורטוגזית, שפה ש..., אינה שגורה בפי, מן הסתם..., אך עובדה זאת בוודאי לא גרעה מאומה מהאופן בו נמשכתי אל המוזיקה המהפנטת ואל המילים הבלתי-מובנות. כשמצאתי את התרגום, עוד הלכה וגברה המשיכה שלי אל השיר.


    השיר מושר מנקודת-מבט של דייג, אל אהובתו. ודי בארבע השורות האחרונות כדי להבין את הבחירה שעליו לעשות:


    Se eu bailar no meu batel

    Não vou ao mar cruel

    E nem lhe digo aonde eu fui cantar

    Sorrir, bailar, viver, sonhar...contigo

     

    והתרגום:

    אם הייתי רוקד בספינתי,

    ולא הייתי יוצא אל הים האכזר,

    לא הייתי מספר להיכן אלך כדי לשיר

    לרקוד, לחייך, לחיות, לחלום..., עלייך.


    השיר נכתב במקור ע"י פרדריקו דה-בריטו והולחן ע"י פרר טרינידאד והוא בוצע לראשונה בשנת 1955 ע"י עמליה רודריגז כחלק מפס-קול לסרט פורטוגזי.


    בשנת 1986 שינתה המוזיקאית הפורטוגלית אנאמאר (שמה המלא: אנה מאריה אלפצ'ינהה דה-מונטרו...) את מילות השיר, במעט. היא הקליטה את השיר וזכתה להצלחה, בארצה.


    הביצוע המוכר ביותר בעולם (זה המופיע בכותרת הרשומה!) מבוצע ע"י הזמרת הפורטוגזית דולס פונטס, הוא גם הביצוע שנכלל בסרט "פחד ראשוני". ביצוע נוסף, ובהחלט ביצוע מצוין, נעשה ע"י הזמרת שרה ברייטמן.

     

     

     


    נ.ב.

    ופעם כתבתי לה:

    אני חולם עלייך, גם כשאני..., איתך.

     
    דרג את התוכן:

      תגובות (24)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/4/14 14:28:
      וואוו,,,סחפת אל נפשך ומוחך כילד..כל הכבוד!!
        9/4/14 08:32:
      ווואו. איזו כתיבה נהדרת. מודה שזו הפעם הראשונה אני קורא אצלך סוג כזה של כתיבה, כנראה שאין תחליף לדה מארקר....
        7/4/14 13:19:

       

       

      אני שפוט עליך ועל כתיבתך, ותצורת הבעתך

      אוהב, מפרגן, תומך ומעודד ... מראש ולמפרע

      אבל הפעם אהבתי במיוחד.

      יואב

       

       

        6/4/14 19:55:

      מה שבאבא יאגה אמרה. מילה במילה!

        6/4/14 19:20:
      סיפרים נהדרים. נהנתי לקרוא.
        6/4/14 13:16:
      איזה כיף לקרוא
        6/4/14 07:10:
      יישר כוח על כתיבתך היפה והמעניינת. אהבתי גם את הבדיחה על אותו ילד בשיעור ציור.
        6/4/14 06:40:
      בועז מספר הסיפורים - עונג לקרוא אותך - תודה ופסח שמח וכשר
        6/4/14 03:52:
      אני חולם עלייך, גם כשאני..., איתך -זה משפט! תודה וחג שמח
        5/4/14 21:58:

      צטט: קנולר 2014-04-05 11:28:07

      איך אתה יודע לכתוב!!! ההתחלה שלהמוזיקה מזכירה לי מוזיקה יהודית.. פורטוגזית אמרנו? הרי הם ברובם יהודים לשעבר.

       

      מעניין שמשהו שם (בהתחלת השיר...) הזכיר לך מוזיקה יהודית..., האמת היא שטרינידאד, המלחין

      הושפע בקטע הזה דווקא מהמוזיקה הערבית-אנדלוסית (השפעה שנותרה שם באזור לאחר שספרד

      ופורטוגל שוחררו מעול הכיבוש של המורים, המוסלמים...)

      (~:

        5/4/14 21:04:

      מאז ומתמיד אהבתי את חג הפסח

      ולא סבלתי את ה"סדר"
      והשיר? מפעים.

        5/4/14 21:03:
      למדתי... ואת הנ.ב. הכי אהבתי :))
        5/4/14 20:33:
      אני כמובן דובר פורטוגזית שוטף ומכיר מצויין את דולצ'ה פונטס , תודה על הסקירה, אם פעם תזדקק לתרגום מפורטוגזית...
        5/4/14 18:45:

      שמעתי בעבר את הביצוע של רודריגז. אגב, היא מאוד מזכירה אותו.

       

      בעקבות ההאזנה, שוטטי ב - YOUTUBE בין זמרות פורטוגזיות.

       

      היה אחלה, שכחתי מקיומן לזמן מה.

       

      (בכלל, פורטוגל על תרבותה מעוררים אצלי דברים טובים, הגיע הזמן לבקר בה).

        5/4/14 18:40:
      המממ..הסיפור עצמו שעליו מסופר(לא זה שאתה מספר) הוא סיפור שרוח נשמה באפיו וכל כולו אנושי ונחש לא היה שם. ובני אדם הלכו במידבר הזה.....וההופעה הקצרה של העיטית בשמיים הייתה מיוחדת אך לא נדירה היא תמיד הייתה שם.... חג אביב שמח לך.
        5/4/14 13:13:

      ועדיין נשאר בך הרבה מאותו ילד עם רגישות, תום ורומנטיקה..

        5/4/14 12:00:
      *יפה ומעניין שבת שלום חג שמח
        5/4/14 11:46:
      Big big like....
        5/4/14 11:32:
      כמה תיאורים:) כייף לאוזן והעיניים.
        5/4/14 11:28:
      איך אתה יודע לכתוב!!! ההתחלה שלהמוזיקה מזכירה לי מוזיקה יהודית.. פורטוגזית אמרנו? הרי הם ברובם יהודים לשעבר.
        5/4/14 11:19:

      אני אוהבת את השיר הזה ..

      הייתה תקופה ששמעתי אותו פעם אחר פעם..

      לא ידעתי על מה השיר ומי שר אותו.

      אבל התחברתי למנגינה..

       

       

      עכשיו אני יודעת! :))

        5/4/14 11:11:
      היה שוה [ועוד איך ] ולו בזכות ה נ.ב. ,שבו חתמת.....
        5/4/14 10:05:
      תודה על המידע...יש הרבה מה ללמוד ממך..
        5/4/14 09:48:
      יופי של שיר, ציור "מושלם" וזכרונות ילדות. אהבתי.

      פרופיל

      ~בועז22~
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      רשומות שרשמתי