הייתי בת 4 שנים לערך, עדיין גרנו בגבעתיים.

הייתי  האחות הגדולה ל-2 אחיי  התאומים שנולדו בטרם מלאו לי שנתיים.

אמא שמחה כל כך לקראתם, סוף סוף התגשם חלומה לבן זכר, ועוד שניים במספר.

אני הייתי אכזבה , כי נולדתי בת ולא בן כמו שכל כך אוותה.

הייתי בת 4 שנים לערך, כאשר בחלומי , שהפך לסיוט לילי  במשך תקופה ארוכה בילדותי, הופקדתי לשמור על אחיי התאומים, ישובים בתוך עגלת תאומים, ואני יושבת על פי תהום אשר בתחתיתו ביצה,של לבן וצהוב כמו ביצת-עין....לפתע פתאום משתחררת העגלה מידיי ומתגלגלת לתוך התהום...

אני מתעוררת בבעתה.אבא...אני קוראת בבכי גדול...אבא...חלמתי חלום מפחיד.

ואבא מגיע  לחדרי מייד, אוסף אותי לזרועותיו, מחבק אותי חיבוק גדול,  ואומר...עכשיו הכל בסדר....אני כאן אתך !

 אבא היה יושב על שפת מיטתי מלטף את ראשי...עד שהייתי  נרדמת בשנית.

כך קראתי לאבא, מידי לילה בלילה...

אבא הפך להיות חברי הטוב ביותר

אבא, תמיד ידע את כל מצוקותי ואת כל פחדיי.

.