| מימי עוד לא פגשתי ארגנטינאי, גם אם נטש את מכורתו בגיל 5 והפך לבת- ימי מהשורה, שלא פצח בגניחת התרפקות למשמע המילה "בשר" . שהרי ארגנטינה היא מולדת הבשר, האספה המכוננת של הגריל, הסטארט אפ המיתולוגי שהצליח לחבר בין הדם, לשריר ולשומן הנוטף. כל מי שרק יציץ לשנייה קלה בהיסטוריה הקולינארית של הציביליזציה, יבחין מייד כי עד לכינונה של ארגנטינה, המין האנושי היה סוג של דינוזאור אוכל עשב, ורק הם הארגנטינאים בתהליך אבולוציוני מזהיר גילו לנו את חדוות הבשר.כמובן שכל הנאמר לעיל אינו אלא רקע ליחס הסלחני והמזלזל שיש לארגנטינאים לבשר שאינו ארגנטינאי. תביאו להם אנטריקוט שיושן כהלכה בואקום בתנאי מעבדה, והם יגידו לך "שזה אמנם בסדר אבל זה לא ביף דה צ'וריסו", תן להם פילה מיניון של פרה שכל חייה רעתה במרחבי עשב אורגני ושתתה בירה בלגית משובחת, והם ינהמו משהו כמו "לא רע לא רע, אבל איפה הפרה הזאת ואיפה האסדו דה לה ארחטינה?!"ובכן, כאוהד בשר שרוף (אבל עשוי מדיום ריר) התיישבתי אחוז צפייה לסעוד את האסדו הארגנטינאי העסלי הראשון שלי. ההמתנה הממושכת לביאת הבשר (בארגנטינה ההמתנה היא תנאי קיומי להישרדות) הביאה אותי להציץ בקודש הקודשים, במזבח, הלא הוא הגריל. הגריל עצמו הוא מתקן משוכלל ביותר שלידו המנגל הלבנטיני שלנו נראה כמו מפגש בין אלון מזרחי למארדונה. המתקן מיוצר מקונסטרוקציית ברזלים מאסיבית מוגבהת מעל למשטח פחמים. (לפחמים עצמם יש מחלקת הצתה מיוחדת שחוסכת את הניפנוף הפרימיטיבי שלנו). כל המתקן כולו מלא תכנון ומחשבה על אספקטים שונים כמו: הזרמת השומן הנוטף, גובה הבשר ועוד ועוד רעיונות טכנו-קרניבורים. בואו נגיד ששום ארגנטינאי בר דעת לא היה מניח למתכנני גשר המכבייה לבנות לו את הגריל הפרטי שלו אפילו לא בחינם. וכך לאחר ההמתנה הארגנטינאית המסורתית, הגיע למרכז השולחן מין מיתקן גריל להגשה. בתחתיתו מצע גחלים לוחשות ומעליו ערמת נתחי בשר מושחמים, בחלקם תחובה עצם צלע רחבה, חלקם מעוצבים כנקניקיות וחלקם סתם חסרי זהות. לקחתי לי נתח שנראה לי כמו צלע עסיסית. וכשבידי סכין חיתוך משוננת, עמדתי נפעם לעבור את חוויית הבשר הארגנטינאי הראשונה שלי, אבל לנתח שלי היו תכניות אחרות לגמרי. "מה אתה חושב לעצמך" הוא אמר לי "אם אתה בא אלי עם סכין אז אני אתן לך לחתוך אותי ככה סתם?! למה מי חשבת אותי? לחתיכת פילה רכרוכית שרק רואה סכין מקילומטר וישר מתפרקת לחתיכות?!" לאחר מאבק ארוך ובעיקר קשה, ויתרתי ולקחתי לי נקניקייה שבחזותה העגלגלה נראתה לי רכה יותר לשכנוע. אבל היא תקפה אותי במקום הרבה יותר רגיש ואכזרי, בפה, כשאני כבר לא יכול לסגת.הבת זונה עשתה את זה באמצעים של לוחמה כימית כשהיא מתקיפה בכמויות עצומות של החומר KLMNO 4המוכר אצלנו כמלח בישול. מיואש לגמרי מהניסיונות פניתי לזה שישב לצידי, ישראלי עם הרבה שעות ארגנטינה ברזומה. אמרתי לו שאם החברה שלי נותנת לכלב שלה כזה בשר, לא משנה כמה היתה טובה אליו עד היום, הוא ישר הולך להלשין עליה בצער בעלי חיים, ובטח נפלנו על שרלטן אסדו שהכלבוטק המקומי מתישהו הולך לקרוע אותו לגזרים או יותר נכון לחתיכות. "על מה אתה מדבר?!" הוא ענה לי "זה אסדו מהמשובחים שיש". בביקורים הבאים שלי במקדשי הבשר הארגנטינאים ניסיתי לבקש נתחי פילה או אנטריקוט, אבל פה לא מכירים בנתחים החנונים והרכרוכיים, חסרי חוט השדרה האלה.בקיצור, בפעם הבאה כשאתם פוגשים ארגנטינאי שתופס עליכם תחת עם הבשר שלו, אתם בהחלט יכולים להחזיר לו עם הגפילטע פיש של הסבתא שלכם ולטעון שהוא עיצב מחדש את תרבות מאכלי הים. |