כותרות TheMarker >
    ';

    קפיצה למים הקרים

    זכרון גורלי

    44 תגובות   יום שלישי, 8/4/14, 02:24

     

    היה מי שאמר, שאחד הדברים החשובים ביותר לאדם, זה להיזכר בזכרון הקדום ביותר שיש לו.אני חושבת שהוא היה מרצה בקורס להיפנוזה שאמא שלי עשתה פעם. ובעקבות זה ניסינו, היא, אחותי ואני, להיזכר בזכרון הראשוני ביותר שיש לנו... אני יחסית זוכרת הרבה מתקופת הילדות... אז ניסיתי לשחזר:

     

    גיל 6 ואת היום הראשון בכיתה א' אני זוכרת בבירור, איך אבא שלי עצר מול השער והתביישתי לצאת, ואז הגיעה אריאלה, החברה הטובה שלי מגן חובה, ראתה אותי מסרבת לצאת מהמכונית ואמרה לי, "מה קורה לך? מה את מתביישת? בואי! " וככה בזכותה קיבלתי אומץ לצאת מהמכונית ויחד איתה נכנסתי בשער של בית הספר היסודי.

     

    אני גם זוכרת איך בסוף היום אבא לא הגיע לקחת אותי, בדיעבד הסתבר שחשב שנסיים ב12, אבל סיימנו ב11. בזכות הדבר הזה, זו  הייתה הפעם הראשונה בחיי שצעדתי לבד מבית הספר הביתה. זכור לי איך חציתי את מעברי החצייה בדרך בחיל ורעדה, זה היה מסע ממש. זו גם הייתה הפעם הראשונה שפענחתי מהו איתות של מכונית - כשהימני מהבהב, זה אומר שהוא פונה ימינה, ולהפך...אני ממש זוכרת את הצומת שבה האסימון הזה נפל.

     

    אני גם זוכרת היטב את גיל חמש בגן חובה, את עליזה הגננת, ואת שני הילדים הגדולים שלה, שהיו עוברים בצהריים לומר לה שלום עם הילקוט על הגב, ואני הסתכלתי עליהם בהערצה וכבר ציפיתי בכיליון עיניים שיהיה לי גם ילקוט כזה ושאהיה "גדולה" כמוהם...ואיך הסתרתי מאריאלה שעוד לא נגמלתי ממוצצים. אמרתי לה שזה מוצץ של אחותי הקטנה, והיינו "מגלצ'ות" אותו במגלשה בהפסקה... היינו די שובבות ולפני כשנה, בפגישת מחזור של הכיתה (יסודי), היא הזכירה לי איך יום אחד, כשהגננת לקחה את הילדים לטיול ביער  מול הבית שלי (אז עוד היה יער ושדות ליד הבית שלנו, היום כבר הכל בנוי.), לא יכולתי לעמוד בפיתוי שלא להיכנס לחצר, ולהיות בבית שלי, האהוב והמוכר. אז ברחנו לגננת, והתחבאנו במרפסת של הבית בקומה הראשונה. (אני מתארת לי שהגננת חטפה התקף לב קל אותו יום, אבל לא זכור לי שנזפו בי, או שהדחקתי את זה ממש טוב).

     

    אני גם זוכרת איך נשארתי אחרונה בגן באחד הימים ואף אחד לא בא לקחת אותי, ופנינה, העוזרת לגננת, לקחה אותי אליה הביתה, והייתי כולי מבויישת ועצובה. לא דיברתי ולא רציתי לאכול עם הבן הקטן שלה. באותה תקופה לא היו טלפונים וסמסים וכנראה לא ענו אצלנו בבית. לא הבנתי איך יתכן שאמא ואבא שלי לא באו לאסוף אותי מהגן? כשאבא שלי הגיע, תודה לאל, הוא הסביר שאחי התינוק נפל מהעגלה ופתח את המצח, והם היו בבית חולים יחד איתו... שנים שלאחי הקטן נשארה צלקת למזכרת מאותו יום. וגם לי...

     

    אני זוכרת גם את גן טרום חובה, זה היה גן דתי, וההורים שלי הכריחו אותי לשים מכשיר "ליישור הרגליים" כי טענו שהלכתי עקום (בגיל מאוחר יותר נשלחתי ללמוד בלט כדי "ליישר אותן"). המכשיר הזה, שהולבש משני צידי הרגליים, מעל הבגדים, גרם לי לתחושת בושה איומה. אני לא מבינה איך ילדים בגן הזה בכלל התחברו איתי. הייתי בתחושה שכולם מסתכלים עליי והרגשתי שכולם יפים ורק אני  שונה ומוזרה. חששתי שאזכר כ"ילדה עם המכשיר על הרגליים" לדראון עולם.

     

    יש לי זכרונות גם מגיל שלוש, מהגן של רינה. אני זוכרת שהייתה לי חברה טובה שמאד אהבתי, והיו שעות מהנות של משחקים וריקודים. זכור לי גם איך קצצו לי את השיער "בגלל הכינים" והתביישתי בתספורת ולא הייתי מוכנה לרדת מהידיים של אבא שלי ולהיכנס לגן. 

     

    אבל הזכרון הכי מוקדם שלי, הוא מגיל (כנראה) שנתיים.גם אז הייתי במעון דתי (משום מה ההורים שלי שלחו אותי גם למעונות דתיים...).הייתי קטנטונת. והזכרון שנחרט לי הוא זכרון משנת צהריים יום אחד. אני לא מצליחה להירדם וכולם סביבי ישנים. אני מסתכלת ורואה במיטה לידי עוד ילד שמתקשה להירדם. יש לו כיפה על הראש. והוא מסתכל עליי ומחייך. אני מחייכת אליו בחזרה. יש איזה סוד באוויר, בין שנינו. אנחנו נשארים דקות ארוכות מרותקים זה למבט של זו, ומחייכים.

    כנראה שאחרי זה כבר נרדמנו...

    דרג את התוכן:

      תגובות (44)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/5/18 08:32:

      מעניינת הכותרת "זכרון גורלי", כי בנתיבי האדם כמעט כל צעד הוא גורלי. גם אם ידמה בעינו שלא כך הוא, אולם מציאות החיים היא הקובעת.

      ואין ספק שאדם זוכר נקודות רבות בחייו, ולו היתי אני מעלה זכרונות תקצר היריעה מלכותבם. והזכרונות לעיתים משמחות ולעיתים מלמדות ולעיתים מעציבות.

        23/5/18 14:46:
      מילדות אני זוכרת המון דברים, ולפעמים באמת הייתי בספק-אם הם אמת או דמיון? לכן כל זכרון בדקתי עם ההורים, במיוחד עם אבא שלי - והוא אישר לי שאני זוכרת נכון.(כשיכול היה, כמובן - נניח בזכרון על היום הראשון בכיתה א' - הוא אישר שזה נכון, הוא גם זכר את אריאלה, שהייתה קלילה לעומתי, ולא חששה, ואפילו זכר שאמרו לו 12 במקום 11, וכך יצא שחשבתי שלא הגיע לקחת אותי. התחושה היא אדירה כשיש מישהו שיכול לאשש את הזכרונות האלו)
        7/5/18 18:00:

      מעניין. מעניין מה גורם לנו דווקא לזכור משהו מסוים ולא אחר.
      חוץ מטראומות ואירועים יוצאי דופן.
      אולי אירועים שקשורה אליהם חוויה רגשית משמעותית?

      אהבתי את התיאורים שלך.
      אומרים שא אפשר ממש לסמוך על הזיכרון,
      לפעמים הוא יכול לתעתע.

        30/3/15 23:10:

      ''

        14/5/14 00:32:
      קסום . עוגיות המדלן שלך ......
        29/4/14 09:08:

      צטט: ...Blue 2014-04-21 13:44:15

      אני מקנא באנשים בעלי זיכרון טוב כל כך..
      גם אם אפשפש היטב בתאי הזיכרון שלי, לא אוכל לדלות אפילו לא זיכרון ילדות אחד (מתחת לגיל 9-10)

      וגם הזיכרונות האלה, מועטים ומעורפלים..
      אהבתי לשוטט בנבכי זיכרונותייך :)

       

       

      תודה BLUE, כיף לקרוא:))

        21/4/14 13:44:

      אני מקנא באנשים בעלי זיכרון טוב כל כך..
      גם אם אפשפש היטב בתאי הזיכרון שלי, לא אוכל לדלות אפילו לא זיכרון ילדות אחד (מתחת לגיל 9-10)

      וגם הזיכרונות האלה, מועטים ומעורפלים..
      אהבתי לשוטט בנבכי זיכרונותייך :)

        21/4/14 00:52:

      צטט: דניאל - 2014-04-21 00:37:52

      שמת לב שהזכרונות ה"שניים" שלך לא טובים והראשון, כולו תום?

       

      נכון!

      איזו אבחנה מבריקה! :)

       

      אולי בגלל זה המשכתי לחפור אחורה עוד ועוד, ונרגעתי רק כשהגעתי אל התמימות הזו ? :))

      אין לדעת:)

       

      תודה על אבחנה לשעת לילה מאוחרת:)

        21/4/14 00:37:
      שמת לב שהזכרונות ה"שניים" שלך לא טובים והראשון, כולו תום?
        20/4/14 02:33:

      צטט: רוקם 2014-04-16 16:28:48

      מסע הזיכרון אין לו תחנות קבועות כל פעם הוא מגיח מאי שם ומנכיח לנו את הרגע ההוא רק ההבדל שברגע הנוכחי המציאות שעולה בזיכרון מהולה בנקודת המבט של הבגרות

       

       

      וזה כל היופי....

        20/4/14 02:32:

      צטט: דויד25פךח 2014-04-17 09:35:59

      אני זוכר מערכון מבדח בתקופה מוקדמת יותר, שבו ניסו להיזכר כמה שיותר אחורה ,והיה אחד שאמר: "שהוא זוכר איך שאימו ואביו הלכו לטיול והוא הלך עם אבא וחזר עם אמא..."צוחק...חג חירות שמח...

       

       

      גם לך...!

        20/4/14 02:31:

      צטט: תומר שריג 2014-04-19 11:12:03

      מקסים ונוגע ללב.

       

      המון תודה על התגובה הזו, תומר שריג :)

        19/4/14 11:12:
      מקסים ונוגע ללב.
        17/4/14 09:35:

      אני זוכר מערכון מבדח בתקופה מוקדמת יותר, שבו ניסו להיזכר כמה שיותר אחורה ,והיה אחד שאמר: "שהוא זוכר איך שאימו ואביו הלכו לטיול והוא הלך עם אבא וחזר עם אמא..."צוחק...חג חירות שמח...

        16/4/14 16:28:
      מסע הזיכרון אין לו תחנות קבועות כל פעם הוא מגיח מאי שם ומנכיח לנו את הרגע ההוא רק ההבדל שברגע הנוכחי המציאות שעולה בזיכרון מהולה בנקודת המבט של הבגרות
        14/4/14 12:22:

      צטט: Themis Θ 2014-04-14 10:25:09

      צטט: Benj 2014-04-14 09:23:14

      לי יש זיכרונות רבים מתקופת הגנים ומהשנים הראשונות בבית ספר, אני מרגיש שהזיכרונות מתקופות יותר מאוחרות משמעותיים פחות.

       

      אני כל כך מזדהה עם מה שאתה אומר! נראה לי כאילו הזכרונות המוקדמים צבועים בצבעים חזקים יותר. משמעותיים יותר, כמו שאמרת. ואלו שבאו אחריהם, אני זוכרת, אבל באופן דהוי יותר... הם פחות נעימים להיזכר בהם, אולי כי לא היו טהורים ומעצבים כמו הזכרונות המוקדמים.....

       

      תודה benj.

       

      כשאנו צעירים יותר הזיכרון שלנו "ריק" והוא משקף את המציאות נאמנה, עם הזמן הזיכרון "מתמלא" ואנחנו יותר שיפוטיים למה שאנו רואים והזיכרונות שאנו חווים מקהים.

        14/4/14 10:25:

      צטט: Benj 2014-04-14 09:23:14

      לי יש זיכרונות רבים מתקופת הגנים ומהשנים הראשונות בבית ספר, אני מרגיש שהזיכרונות מתקופות יותר מאוחרות משמעותיים פחות.

       

      אני כל כך מזדהה עם מה שאתה אומר! נראה לי כאילו הזכרונות המוקדמים צבועים בצבעים חזקים יותר. משמעותיים יותר, כמו שאמרת. ואלו שבאו אחריהם, אני זוכרת, אבל באופן דהוי יותר... הם פחות נעימים להיזכר בהם, אולי כי לא היו טהורים ומעצבים כמו הזכרונות המוקדמים.....

       

      תודה benj.

        14/4/14 09:23:
      לי יש זיכרונות רבים מתקופת הגנים ומהשנים הראשונות בבית ספר, אני מרגיש שהזיכרונות מתקופות יותר מאוחרות משמעותיים פחות.
        13/4/14 00:25:

      צטט: דוקטורלאה 2014-04-12 21:08:04

      אינני יודעת בת כמה את היום, זיכרונותיך מהגיל הרך מדהימים, כנראה שהיה להם אפקט רציני עליך. אולי חזרת וספרת אותם, מספר פעמים בשלבי החיים השונים, והם הפכו לחלק בלתי נשכח של עולמך. לקורא שאינו מכיר אותך , זיכרונותיך שובי-לב.

       

       

      דוקטורלאה תודה רבה על התגובה שלך, שהיא מקסימה ומרגשת......!

      אני חושבת שזה שילוב של גם וגם, גם זכרונות שהיה להם אפקט, וגם כאלו שכנראה סיפרתי וכך נחרטו בזכרון לעוד כמה שנים...את הזכרון המוקדם ביותר, מגיל שנתיים, לא סיפרתי אף פעם - רק כאן... לקח לי הרבה זמן עד ששחזרתי את הקדום ביותר שאני מסוגלת לזכור, וזה אכן זה...למיטב זכרוני כמובן:)

        12/4/14 21:08:
      אינני יודעת בת כמה את היום, זיכרונותיך מהגיל הרך מדהימים, כנראה שהיה להם אפקט רציני עליך. אולי חזרת וספרת אותם, מספר פעמים בשלבי החיים השונים, והם הפכו לחלק בלתי נשכח של עולמך. לקורא שאינו מכיר אותך , זיכרונותיך שובי-לב.
        12/4/14 20:18:

      צטט: פרח יפה 2014-04-12 02:52:28

      את חדת זכרון ...........חשוב שהעלית זאת על הכתוב .חג שמח

       

      תודה רבה פרח יפה.חג שמח גם לך !

        12/4/14 02:52:
      את חדת זכרון ...........חשוב שהעלית זאת על הכתוב .חג שמח
        11/4/14 21:54:

      צטט: טלי פרי 2014-04-11 21:29:03

      מאד התחברתי לזכרונות שלך מהגיל הרך. הזכרון הראשון שלי הוא ממעבר הדירה שלנו כשהייתי בת שלוש. הוריי לקחו אותי כשהלכו לראות את הדירה ולפגוש את בעליה. אני זוכרת שבתם בת הארבע של בעלי הדירה נשכה אותי, כי כעסה על זה שקנינו את הדירה שלהם והיא תצטרך לעבור לבית אחר. מעניין איזה דברים נחרתים בזכרון שלנו... טלי*

       

      אני חושבת שאנחנו זוכרים את הזכרונות שהיו יותר יוצאי דופן... כאלו שהשגרה לא הקהתה :)

      תודה על התגובה ושכתבת על הזכרון מגיל 3.... :))

        11/4/14 21:29:
      מאד התחברתי לזכרונות שלך מהגיל הרך. הזכרון הראשון שלי הוא ממעבר הדירה שלנו כשהייתי בת שלוש. הוריי לקחו אותי כשהלכו לראות את הדירה ולפגוש את בעליה. אני זוכרת שבתם בת הארבע של בעלי הדירה נשכה אותי, כי כעסה על זה שקנינו את הדירה שלהם והיא תצטרך לעבור לבית אחר. מעניין איזה דברים נחרתים בזכרון שלנו... טלי*
      סליחה על השימוש בפלטפורמה, אבל זה חשוב: http://cafe.themarker.com/post/3085868/
        11/4/14 01:17:

      צטט: קול קוראת 2014-04-10 10:43:30

       

      העניין עם הזיכרון הוא שלפעמים הוא טומן בחובו גם סודות ומסתורין של תת ההכרה.

       

      דוגמה ממש טריה ואקטואלית  - בימים האחרונים, עם בוא האביב, אני שמה לב שעולות לי דמעות מריחות הבושם העז של הפריחה הנישאת באויר..

       

      מוזר, כי אלה לא דמעות של עצבות או כאב, אלא יותר בכיוון שמתקרב לריגוש או אושר או תחושת חמימות כזו.

       

      אין לי מושג למה הרגש מציף אותי למול הריח הזה ומה זה מזכיר לי.. 

       

      יש קטע קבוע בדרך חזרה הביתה מהעבודה לפנות ערב, בכביש המהיר מרמת השרון שבו אני עוברת  - מהחלונות של המכונית נכנס הריח המשכר הזה מהשדות הסמוכים, ואותו ריח בדיוק גם כשאני פותחת את החלונות של המרפסת באמבטיה עולה מהעצים הפורחים בגינה של הבניין שלנו, וכל פעם הדמעות עולות, משהו בלתי נשלט ומסתורי שאין לי מושג מה המקור שלו ובאילו זיכרונות הוא קשור.

       

      וואו, חן, המון זמן לא ראיתי אותך כאן...

      איזה כיף שבאת לבקר !!

      כן, אומרים שריח זה אחד הדברים שמחזירים הכי חזק לזכרונות מן העבר.

      מעניין באמת לאן ריחות האביב האלו מחזירים אותך בתקופה הזו...............

       

        11/4/14 01:15:

      צטט: מרב 1956 2014-04-10 06:29:01

      זכרון מעולה יש לך.

      נהנייתי לקרוא את כתיבתך.

      אני חושבת שהזכרון הראשון שלי הוא מגיל חמש

      כאשר שמעתי שאחת הנשים בקיבוץ, בהריון.

      ואני לא הבנתי איך אשה היא ביריון, רק גברים הם ביריונים

       

       

      אבל כשגדלים מבינים שבעצם יש גם כמה נשים כאלו לשון בחוץ

      תודה רבה, מרב, על התגובה המקסימה....

        10/4/14 10:43:

       

      העניין עם הזיכרון הוא שלפעמים הוא טומן בחובו גם סודות ומסתורין של תת ההכרה.

       

      דוגמה ממש טריה ואקטואלית  - בימים האחרונים, עם בוא האביב, אני שמה לב שעולות לי דמעות מריחות הבושם העז של הפריחה הנישאת באויר..

       

      מוזר, כי אלה לא דמעות של עצבות או כאב, אלא יותר בכיוון שמתקרב לריגוש או אושר או תחושת חמימות כזו.

       

      אין לי מושג למה הרגש מציף אותי למול הריח הזה ומה זה מזכיר לי.. 

       

      יש קטע קבוע בדרך חזרה הביתה מהעבודה לפנות ערב, בכביש המהיר מרמת השרון שבו אני עוברת  - מהחלונות של המכונית נכנס הריח המשכר הזה מהשדות הסמוכים, ואותו ריח בדיוק גם כשאני פותחת את החלונות של המרפסת באמבטיה עולה מהעצים הפורחים בגינה של הבניין שלנו, וכל פעם הדמעות עולות, משהו בלתי נשלט ומסתורי שאין לי מושג מה המקור שלו ובאילו זיכרונות הוא קשור.

       

       

        10/4/14 06:29:

      זכרון מעולה יש לך.

      נהנייתי לקרוא את כתיבתך.

      אני חושבת שהזכרון הראשון שלי הוא מגיל חמש

      כאשר שמעתי שאחת הנשים בקיבוץ, בהריון.

      ואני לא הבנתי איך אשה היא ביריון, רק גברים הם ביריונים

        10/4/14 00:10:
      תודה מכבית coach לכתיבה, לך ולזכרון מגיל 3 :)) תודה בועז, ותודה esther K... :)
        9/4/14 20:41:
      חחח איזה סיפורים חמודים, החזרת אותי לגן..-:)
        9/4/14 18:41:
      יפה!
      מתוק-מריר, ונוגע. גמני זוכרת בגיל 3 את הצל שלי שלא פוסק מללוות אותי. היו ימים. :))
        9/4/14 17:01:

      צטט: שטוטית 2014-04-09 12:44:31

      תמיד אהבתי את כתיבתך. שמחה שחזרת לכתוב כאן. חג שמייח לך:)

       

       

      תודה רבה....!

      חג שמח !!

        9/4/14 12:44:
      תמיד אהבתי את כתיבתך. שמחה שחזרת לכתוב כאן. חג שמייח לך:)
        9/4/14 09:20:

      צטט: אילנה סמייל 2014-04-08 22:19:51

      ילדה מתוקה. זה מה שהזכרונות שלך עשו לי...:-)

       

      תודה אילנה צוחקחייכת אותי :))

        9/4/14 09:19:

      צטט: מושיקו החמוד 2014-04-08 22:10:45

      נכון מאוד אהבתי

      תודה...

        8/4/14 22:19:
      ילדה מתוקה. זה מה שהזכרונות שלך עשו לי...:-)
        8/4/14 22:10:
      נכון מאוד אהבתי
        8/4/14 15:53:

      צטט: Themis Θ 2014-04-08 13:44:34

      צטט: קירה מ. 2014-04-08 07:11:17

      כתבת מקסים ונוגע ללב והעלית הרבה זכרונות גם אצלי :)

       

      קירה יקרה שלי... איזה כיף שאת עוד כאן... :)

      תודה...

       

      מדי פעם :)

      ותודה לך . באמת כתבת נהדר .

        8/4/14 13:44:

      צטט: קירה מ. 2014-04-08 07:11:17

      כתבת מקסים ונוגע ללב והעלית הרבה זכרונות גם אצלי :)

       

      קירה יקרה שלי... איזה כיף שאת עוד כאן... :)

      תודה...

        8/4/14 07:11:
      כתבת מקסים ונוגע ללב והעלית הרבה זכרונות גם אצלי :)
        8/4/14 02:26:
      לכאורה עולה מכל הזכרונות האלו ש"שכחו" אותי בכל מיני הזדמנויות, אבל זה לא נכון בכלל. התרוצצו סביבנו בלי הפסקה, טרחו והביאו ולקחו והשקיעו את הנשמה... כנראה שהמקרים הקטנים האלו נחרטו לי בזכרון דווקא בגלל שהיו כל כך לא שגרתיים ומן הסתם מעט טראומטיים... :)

      ארכיון

      פרופיל

      Themis Θ
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין