הרהורים
בבלוג שלי אכתוב על הרהורים שמדי פעם חולפים בראשי.
מדי פעם אני מוצאת מקומות חדשים ברשת שאני מחליטה להיכנס אליהם. ככה גם הגעתי למקום הזה.
יש אנשים שהכל פשוט להם. לוחצים על העכבר, מחליפים חלונות, רושמים את השם, שמים תמונה והופ הכל מוכן.
אצלי זה מורכב יותר. בדיוק כמו להכנס לדירה חדשה, שלוקח זמן עד שאני מצליחה לקבל מהקירות ומהחלל את תחושת הבית, כך גם פה לוקח לי זמן להבין מי נגד מי או בשפה שלי כיום: מי בעד מי ומה בעד מה.
אז לפני מספר ימים נרשמתי ומאז אני לא מצליחה להכנס לניק שלי.
אחרי יומיים נרשמתי בניק חדש. אפילו תמונה הצלחתי להכניס.
אני גם עונה כבר על הודעות.
ובאמת מתחילה לחוש פה נוח יותר ויותר.
חג שמח
באהבה
עופרה
פוסטים פופולאריים
-
מודעות עצמית
24/1/08 | 471 צפיות
-
ילד של שבת
1/4/08 | 5029 צפיות
-
הגליל חיכה לי
12/5/10 | 1421 צפיות
-
מדיטציה וצבעים
22/12/07 | 856 צפיות
-
פעם ראשונה
23/12/07 | 692 צפיות
-
מסיבת חתונה
13/7/08 | 844 צפיות
פוסטים אחרונים
- טיפה אחת קטנה 20/2/12
- אלוהים גם היה שם 16/10/10
- התחברות מחדש - תהליך של פעם בחיים 27/7/10
- צעידה 24/5/10
- הגליל חיכה לי 12/5/10
- שבת בחוף פלמחים 2/5/10
חיבור לעולמות עליונים
תגובות אחרונות
-
RONISAGIV
בתגובה על NLP לשיפור החיים
-
נ.י.ל.י
בתגובה על קידה שעירה
-
טאקילה
בתגובה על טיפה אחת קטנה
-
נ.י.ל.י
בתגובה על אלוהים גם היה שם
-
.רפאלה.
בתגובה על דבר בתוך דבר
-
רפאלה
בתגובה על לילה לבן
תגובות (20)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
היי חייצ'וק
התגובה שלך מאוד יפה בעיני.
וכשקראתי את המשפט: :"לא מקומו של אדם מכבדו,אלא אדם מכבד את מקומו". מאוד התרגשתי למרות שלא ברור לי מדוע.
דיברת על תקשורת עם אנשים, אני דיברתי דווקא על תקשורת עם מלאכים. בשני המקרים דרושה הקשבה.
באהבה
עופרה
עופרה,לה!
אני לא יכל להביע דעה על ציור כי מעולם לא ציירתי, אבל כשאת מובילה את המחשבה לספירות עליונות אני נדלק עלייך,ויש לי סימפטייה עמוקה.נפש אדם מי ישורנה.כשהמחשבות פורצות לגבולות רבים-חיוביים צומחת האהבה,היצירה,השירה.אצל כל אחד שניחן בתכונות חיובית הפריצה היא שונה.האחד מתפתח מ NLP,והאחר ממדיטצייה טובה,מיוגה,ועוד ועוד.אמר כבר איוב:"כל אשר לאיש ייתן בעד נפשו".הרמב"ם אמר "נפש בריאה בגוף בריא".כמה שזה נכון אנו לומדים מהחיים.בני הצעיר אסף בן ה-32 מסיים עכשיו את הגשת הדוקטורט שלו על נושא "תקשורת ויצירתיות" באוניברסיטת אוסטין-טקסס,והוא טוען ובצדק כי תקשורת טובה היא אחד הדברים החשובים בהצלחתו של האדם.התיקשור הנכון מביא אותנו להתחברות עם אחרים, ליצירה,שירה,פתיחות ועוד...
ואת עופרה"לה הולכת בכוון הנכון ומקיימת הלכה למעשה את הנאמר במסכת תענית:"לא מקומו של אדם מכבדו,אלא אדם מכבד את מקומו".
בברכה חמה מידידך חייצוק
תודה יקירה
שבת נפלאה
באהבה
עופרה
קצר ומדוייק
יופי!
שבת נהדרת.
תודה עדינה יקרה.
באהבה
עופרה
תודה טקסטואלית.
שתהיה לך שבת נפלאה
באהבה
עופרה
עופרה יקרה,
כל כך מעט מילים וכל כך הרבה מסר.
תודה על חומר למחשבה.
אוהבת'ך. עדינה
נכון מאוד!
כוכב!
אפשר לראות את זה גם כך....
גם אני אהבתי.
באהבה
עופרה
בוקר טוב שלומית
אני מציירת רגשות ומחוברת למחשבות.
בפעם הבאה שאצייר, אחשוב על עשייה. מעניין לאן זה ייקח אותי.
באהבה
עופרה
במילים אחרות "שדרוג של הנפש כלפי מעלה"...
אהבתי...
היי עופרה,
כשאני מציירת... אני מציירת רק רגשות.
בעבר זה היה לזרום עם הרגע בלי לדעת איך זה ייראה,
בזמן האחרון כמו שכבר כתבתי, ראיתי את ה"ויז'ן" מראש ואחר כך זה היה תהליך של להוציא מהדמיון אל הנייר....
בכל מקרה, זה רק רגשות. אף פעם לא ציירתי מחשבות או עשייה. זה לא מניע אותי לצייר. רק רגשות מניעים אותי לצייר.
וכשאני מציירת אני מחוברת לרגש שמצייר ולמעשה פורקת את זה על הנייר.
היי שלומית
גם אצלי הציור קורה, כשאני מעולם לא יודעת מה יצא בסוף. הוא פשוט יוצא מהנייר.
לפעמים אני מציירת בצבעי עפרון ואז הציורים איטיים יותר, רכים יותר. לעיתים אני מציירת ציורים מהירים בפנדה.
האם ניסית פעם לצייר בצבעים / גוונים שאת לא אוהבת?
האם ניסית פעם לצייר רגשות? / מחשבות? / עשייה?
בכל מקרה כשאני מציירת אני מאוד ערה לרגשות ולמחשבות שעולות עם הצבעים.
באהבה
עופרה
את יודעת, זה מעניין מה שאת כותבת. את בעצם אומרת שלצייר זה סוג של "תיקשור".
אני דווקא מתחברת טוב אל מה שאת אומרת.
אם כי לי נדמה שתקשור זה סוג של כניסה פנימה אל תוך העולמות הפנימיים של הנפש שלנו. אותם עולמות שבדרך כלל נסתרים מעיננו.
אבל לכן זה מתחבר לי טוב בעצם, מה שאת אומרת.
אצלי הציור מבטא יותר צורך בפורקן של עומסים רגשיים.
כשהעומס הרגשי כבד, יוצאים ממני ציורים בקלות יחסית.
כשהעומס הרגשי מטופל/ מתועל לערוצי עשייה אחרים, הציור לא "נשפך" ממני.
מבחינתי, הציור "קורה". בדרך כלל אני פחות יוזמת.
ברוב הציורים האחרונים שלי צץ בי הצורך לצייר כשחוויתי איזשהו עומס רגשי, שבעקבותיו ראיתי מעין חיזיון. כאילו החיבור אל עולם הרגש הופיע בצורה ויזואלית כמראה מסויים.
ואז היה עולה הצורך להעלות אותו על הנייר. להנציח אותו..
לפני כן - כמעט כל התהליך היה אותו דבר, פרט לעובדה שלא היה חיזיון מקדים.
היה עומס, הייתי ניגשת אל נייר וזורמת עם מה שיוצא.
תודה רבה
באהבה
עופרה
אהבתי את מה שכתבת
תודה
באהבה
עופרה
נכון. אני כבר מוסיפה את זה.
תודה יקירה.
באהבה
עופרה