אני קורא עיתון כלכלי וידיעות (שההבדל בניהם כבר די זניח, אותן כתבות, אותן מסקנות) על עוני וחידלון ממשלתי בטיפול בו מחד, ועל שחיתות ונהנתנות של קבוצות קטנות (המאיון/האלפיון העליון) מאידך , על הפער הקשה בישראל, על ועדות שונות ומשונות והצעות חוק להגבלת שכר הבכירים, ועל אישוש הבורסה על ידי הפרטתה ומתן אישור מחודש של הבנקים לסחור בבורסה ועוד המון דברים.
אך לצערי אינני מזהה לא בעיתון , לא במערכת הפוליטית ולא בפרשנות המקצועית שום רעיונות אמיתיים שישנו את חוקי המשחק. הדואגים לשלומם של המסכנים (חברי האופוזיציה, מבקר המדינה, פרשנים ) הם יודעים לספר לנו כמה הממשלה נוראית, כיצד היא מנותקת כי שר האוצר הוא בן תפנוקים וכך גם ראש הממשלה, כיצד ביטול הקיצבאות uאי מתן אוכל או סיוע הוא פשע. מה מטרת הביקורת? ביקורת פוליטית ותו לא. האם מישהו באמת מאמין כי הפתרון לריבוי המסכנים הוא במתן נדבות בדמות קיצבאות או "מפעלי הזנה" ? הרי אותם מקטרגים ידעו לתקוף את ש"ס והחרדים על "פיתוי" הציבור שלהם בדמות חינוך חינם וקיצבאות על מנת להשאירם מסכנים כמדיניות שתאפשר להם להמשיך לשלוט במסכנים , אך נראה שזה גם מה שהם רוצים לעשות לציבור החלש החילוני בישראל. אני כלכך מאוכזב/מוטרד כי אני לא מצליח לשמוע מישהו שבא עם רעיונות קצת שונים, אחרים, שישנו את חוקי המשחק (כמה רעיונות שלי מפוסט קודם). היה אדם אחד כזה פעם, קראו לו ביבי נתניהו שבסוף שנות ה 90 השקיע בהפיכת המסכנים, המובטלים לאזרחים תורמים. הוא לא נתן להם נדבות אלא הכשיר אותם לעבודה נדרשת , התנה את מתן האבטלה בהשתתפות בקורסים מקצועיים והתנה את מעבירי הקורסים ביעדיי השמה על מנת לוודא כי הקורסים יהיו רציניים. אני תוצר של רעיון זה ולכן חייב לביבי נתניהו את העובדה שיצאתי מעוני לשגשוג מבלי לקבל נדבות. עצוב לי שאין עוד רעיונות מסוג זה שיתעסקו בעזרה ועידוד המסכנים/החלשים לפתח עצמם ולהוציא עצמם ממעגל העוני במקום להשאירם עניים התלויים בחסדה של ממשלה כזו או אחרת. כך שקשה לי לקבל את הקריאות הלכאורה מודאגות של בוז'י הרצוג או מירב מיכאלי (שהגיעו מרקע של "מחסור") כי לצערי חוץ ממילים אני לא רואה תוכניות סדורות לשינוי עתידם של החלשים מלבד לתת עוד כמה שקלים נדבות. גם בענייני העשירים, המושחתים והנהנתנים גם פה לצערי חוץ מביקורת צהובה, ערסית מקינאה, ומגוייסת אינני מזהה מובילי דעה שבאמת רוצים לפתור את הבעיה. במקום אני רק קורא ושומע על רעיונות ממוחזרים , אשר נשארים בגבולות המשחק שכולם נהנים לשחק של השוק התחרותי המשוקלל והקפיטליסטי החזירי. גם שר האוצר יאיר לפיד שלכאורה הבטיח להילחם בשחיתות, הון שלטון, יוקר מחיה וכו מאכזב ברעיונות מוגבלים , ישנים ומטופשים שלא ישנו כהוא זה את המצב. בכל פעם שאני שומע על רפורמה שמיושמת ע"י הגדלת מיסים (גם אם זה לעשירים) אני מבין כי המטרה היא לא לשנות אלא להרוויח יותר מיסים מהבעיה הנוכחית הרי ברור שבנק שמרוויח מאות מליונים ברבעון לא יתרגש ממס על כמה מליונים למבכירים שלו אז איפה הבשורה???. ובנוסף לתת לוועדות לכאורה מקצועיות להחליט על רפורמות בתחומים בהם חברי הוועדה מגיעים מתוך השוק עליו הרפורמה אמונה ברור כי אין מדובר בניסיון לשינוי אלא הנצחה והצלה של השוק הקיים על מנת שיוכל להמשיך להתקיים כפי שהוא. הדוגמא האחרונה היא הוועדה לבחינת המצב הקשה בשוק ההון שהיגיעה למסקנות חשובות שצריך להפריט את הבורסה ולאפשר לבנקים לשוב ולסחור בה (עם כספי הציבור כמובן) , מה המטרה? ברור: לוודא כי בתי ההשקעות , הסוחרים והטייקונים יוכלו להמשיך לשחק בהימורים פרועים בחיים של כולנו. אם שר האוצר היה רוצה להגביל את שכר הבכירים במשק באמת, אז הוא היה יכול ללכת על הרעיון של שלי יחימוביץ של הצמדת שכר הבכיר הגבוהה ביותר לשכר של העובד הנמוך ביותר באותה חברה (או כל נוסחה היגונית וברורה אחרת), מה יותר פשוט מכך? אז זהו שזה פשוט מדי, וגם היה באמת מגביל את שכר הבכירים וזה לא המטרה..... צריך גם לשאול האם בעיית הריכוזיות במשק נובעת רק מהעובדה כי ישנן חברות אחדות שיש להן יותר מדי כוח או שמא אחת מהסיבות היא דווקא העובדה שיש משרד אחד שנקרא "משרד האוצר" והוא קובע הכול, הכול, כמה כסף יופנה לכל תחום, מה יהיו הפרוייקטים שכל משרד יקדם, מה יקרה ומה לא והכול בידי משרד אחד בעל מספר זעום של פקידים..... אולי הגיע הזמן לפרק את מקור הכוח הזה ולחלקו בצורה אחרת, שיוויונית , אולי זה יעורר הזרמת רעיונות חדשים ויגביר את יכולת הביצוע של המדינה. רק רעיון......  |