כותרות TheMarker >
    ';

    היום שהיה

    בלוג אינפורמטיבי בעיקר, מבחר נושאים מכל העולם, וגם קצת מפרי עטי..

    0

    הערפדית מברצלונה

    1 תגובות   יום רביעי, 9/4/14, 17:15
    הרשומה אינה מתאימה לאנשים רגישים! ''
     
    אנריקטה מארטי הוא השם של אחת מדמויות הפשע הנוראיות ביותר בהיסטוריה של ספרד.
     
     
    ''
    אנריקטה  מארטי
     
    חוטפת, זונה, סרסורית, זייפנית, משחיתה קטינים, פדופילית, מכשפה ורוצחת סדרתית, הם חלק מהתארים שניתן לייחס לאשה הזאת, הידועה יותר בברצלונה בשם "הערפדית מקראר פוננט".
     
    הסיפור התחיל כמו הרבה סיפורים אחרים שבו הרשויות ניסו להכחיש את המציאות, משהו שבדרך כלל כבר קרה במקרים כאלה.
    זה היה ב-1912 כאשר המושל האזרחי, פורטלה ויאדרס, ניסה לשכנע את כולם שזה לא נכון לחלוטין השמועה שהתפשטה על פני ברצלונה, על היעלמותם של ילדים וילדות קטנים, שעל פי שמועה רווחת, נחטפו בחודשים האחרונים.
     
    אבל השמועה הזו שהתפשטה בין רחובות וכיכרות, שווקים וחצרות השכונה, הייתה נכונה לחלוטין. באותם הימים הרבה ילדים נעלמו יום יום בערים הגדולות, וההורים, כדי להפוך את ילדיהם לזהירים יותר, נהגו לספר סיפורים עגומים על "המפלצת החוטפת" "האיש עם השק" וכו`.
     
    בפברואר 1912, רוב אזרחיה של ברצלונה היו מודאגים לגבי היעלמותה של ילדה בת 5 בשם טרסיטה גיטרט, הפרטים והנסיבות התפשטו לעיתונות בצורה נרחבת.
     
    ''
     
    הילדה נעלמה בערב של 10 בפברואר ברחוב סן ויסנטה.
    זה היה כמעט לילה כאשר אנה, אמה של טרסיטה, נעצרה בפתח ביתה כדי לשוחח עם שכנה ועזבה את היד של הילדה הקטנה, מתוך אמונה שהילדה תעלה ישירות הביתה.
    אבל זה לא היה כך. כאשר הבעל ראה את אשתו מגיעה ללא טרסיטה, הוא שאל נבוך: "איפה הילדה?" ובאותו הרגע האשה צרחה וירדה את המדרגות בריצה, אבל היה זה מאוחר מדי, טרסיטה נעלמה.
     
    במקום לעלות לביתה, הילדה התרחקה קצת, שוטטה בסקרנות ופתאום הרגישה יד אוחזת בידה ואשה זרה בנימה מפנקת אומרת לה: "בואי ילדה יפה, אתן לך ממתקים". הקטנה, נרגשת, הלכה עם האשה מספר מטרים, אבל כשראתה שהיא מתרחקת מדי מהאם, עזבה את ידה וניסתה לחזור, מאוחר מדי..
    האשה הזרה פרסה בד שחור על הילדה שכיסה אותה לחלוטין, היא הרימה אותה בזרועותיה כדי להחניק את הבכי והמחאות שלה, ונעלמה אל תוך הלילה עם הטרף שלה.
     
    ''
    טרסיטה גיטרט 
     
    תושבי העיר ברצלונה חיו בחרדה גדולה במשך שבועיים בחושבם על הגורל של טרסיטה גיטרט.
    כל מאמצי המשטרה עלו בתוהו.
    הייתה זו שכנה חטטנית שגילתה את מקום הימצאה של הילדה הנעדרת.
     
    קראו לה קלאודינה אליאס ויום אחד הבחינה בפניה של ילדה שהביטה בה מבעד חלון זכוכית מלוכלך. לה ילדה היה מבע של תחינה בעיניה.
    זה היה ביתה של השכנה בקומת הביניים, שם גרה עם ילד וילדה, אבל הפרצוף העצוב של הילדה המגולחת ראש הזו, לא נראה לה מוכר.
    ",תראה, אולי מדובר בילדה הנעדרת טרסיטה". שיתפה את מוכר המזרנים השכונתי באותו הרחוב, וזה העביר את הנתון לשוטר המקומי חוסה הסנס, אשר בתורו דיווח לבוס שלו, המפקד ריבוט.
     
    ''
    הבית של אנריקטה ברחוב פוניאטה (במהלך השנים נוספו בתים ומס` הבית השתנה)
     
    במהלך השעה הראשונה של הבוקר של ה-27 בפברואר 1912, ריבוט צלצל בדלת בקומת הביניים של מס` 29 ברחוב פוניאנטה.
    אשה שזה הרגע התעוררה פתחה את הדלת.
     
    - בוקר טוב. באתי לבדוק את הבית שלך, כי קיבלנו תלונה שיש לך תרנגולות.
    - תרנגולות? מי אמר את זה? זה שקר.
    - ברשותך..
     
    ריבוט נכנס לתוך הדירה ובסוף המסדרון גילה שתי ילדות קטנות.
    בעלת הבית הגיבה ואמרה לו שללא צו מבית המשפט היא לא יכולה לתת לו לעבור. אבל היה זה מאוחר כבר. ריבוט ניגש לקטנה, שראשה היה מגולח.
     
    - מה שמך, מותק?
    - אושר
    - השם שלך הוא לא טריסיטה?
    הילדה היססה ואז אמרה: "כאן קוראים לי אושר".
     
    ריבוט שאל את האשה של מי הילדה הזו, היא השיבה שלא יודעת, שמצאה אותה בכיכר של סן פבלו יום לפני כן והנ"ל אמרה לה שהלכה לאיבוד והיא רעבה, לפיכך לקחה אותה לביתה.
    "השניה היא בתי וקוראים לה אנחליטה", הוסיפה.
    לא היה שום זכר לילד שהשכנה אמרה שראתה בהזדמנויות רבות.
    טרסיטה גיטרט חולצה אז ע"י המשטרה המקומית.
     
    ''
    טרסיטה עם המחלצים שלה
     
    במטה המשטרה, החוטפת זוהתה כאנריקטה מארטי ריפול, בת 43, בעלת עבר פלילי בגין שחיתות קטינים.
    היא נעצרה בביתה ברחוב מירנדה ב-1909, שם גילו שהפעילה בית בושת של קטינים בעלי שני המינים שגילם נע בין גיל 5 ל-16.
    איתה נעצר לקוח צעיר שהתברר שהוא בן של משפחה ידועה ונכבדת בעיר.
    אנריקטה הורשעה, אך התיק אבד בארכיונים הודות להשפעה של אדם מאוד מוכר ועוצמתי בעיר.
     
    ''
     
    חייה של אנריקטה מארטי תמיד היו קשורים באופו הדוק בזונות.
    היא החלה לעסוק במקצוע לפני גיל 20, כאשר הבינה שכמשרתת היא לא תתקדם לשום מקום.
    היא עבדה כפרוצה עד שיום אחד החליטה לנסות את מזלה ולהתחתן עם צייר מיוסר ונכשל, חואן פוחלו, אדם שניזון מזרעים כמו ציפור בגלל שלמד זאת ממדריך של נטוריזם.
     
    10 שנים החזיקו מעמד הנישואין האלה, במהלכן הם נפרדו 6 פעמים, הפעם האחרונה הייתה 5 שנים לפני שנעצרה בשנית. והיה זה בזכותו שהמשטרה יכלה לגלות שאנחליטה אינה בתה של אנריקטה. הצייר הסביר את כשלון נישואיו עקב "אנריקטה מאוד אוהבת גברים והיא נהגה לבקר לעתים תקופות בבתים מסויימים שאני לא אהבתי".
    מאוחר יותר, אכן, הרופאים בדקו אותה ומצאו שמעולם לא ילדה ילדים.
     
    ''
    טרסיטה עם הוריה לאחר החילוץ
     
    אז מי הייתה אנחליטה? היכן הילד שחי עימה ברחוב פוניאנטה?
     
    אנריקטה בכלל לא שיתפה פעולה עם המשטרה והמשיכה לטעון שהילדה שלה, למרות שמספר שבועות מאוחר יותר היא הודתה שגנבה את התינוקת מגיסה אחת אשר נתנה לה להאמין שהתינוקת מתה בלידה.
    בקשר לילד, היא סיפרה ששמו פפיטו, שהוא בן 5 והשאירו אותו אצלה כדי שתטפל בו.
    "אבל בגלל שהוא חלה, לקחתי אותו מחוץ לברצלונה כדי שיחלים".
     
    בהדרגה, על סמך ההצהרות של עדים שהתייצבו במשטרה באופן ספונטני כדי לשתף פעולה ולסייע, נרקם הסיפור והאישיות של החוטפת.
     
    ''
     
    למעשה היא חיה חיים כפולים. למרות שלא היו לה בעיות כלכליות, היא נהגה לקבץ נדבות ונהגה ללכת לבושה בסחבות לבתי תמחוי, כנסיות ומנזרים ולקבצן כסף ואוכל, תמיד מלווה בילד או ילדה.
    זו הייתה עבודתה בבוקר, אבל בשעות אחר הצהרים נהגה לצאת מביתה לבושה באלגנטיות, חבושה בפאות וכובעים. איזה מקומות פקדה? את מי ביקרה?
     
    הצהרות שתי הילדות, ובעיקר של אנחליטה, הוכיחו שאנריקטה מרטי היא הרבה יותר מאשר חוטפת ילדים וסרסורית קטינים.
    טרסיטה סיפרה לשופט שאיך שהגיעה לדירה של החוטפת, הנ"ל אמרה לה:
    "נכון שמגרד לך בראש? בואי בתי, תני לגזוז לך את השיער ותרגישי יותר טוב".
     
    הילדה נתנה לה לספר אותה ותוך כדי האשה הזו אמרה לה שמאותו רגע היא תקרא בשם פליסידד (אושר), שכבר אין לה הורים, והיא צריכה לקרא לה "אמא" בכל פעם שיצאו לרחוב.
    אבל אף פעם לא יצאה לרחוב והיה אסור לה לצאת למרפסת או להציץ מהחלונות.
    היא האכילה אותה בצורה גרועה, נתנה לאכול רק תפוחי אדמה ולחם יבש, היא לא נהגה להכות אותה אבל כן לצבוט  אותה חזק.
     
    הסחת הדעת היחידה באותו בית הייתה לשחק עם אנחליטה, שכן, מעולם לא ראתה את פפיטו.
    לפעמים הן נשארו לבד והיה זה בהזדמנויות האלה שהיו יותר מפוחדות ונבהלו מכל רעש.
     
    אבל יום אחד אנחליטה אמרה לה: "בואי נלך מה יש לאמא במקומות שלא מרשה לנו להכנס".
    ויד ביד, נכנסו לחדרים האסורים כמעט בחושך. טרסיטה נתקלה במשהו שהתברר כשק. הן פתחו אותו וכאשר גילו את תוכנו, נפלטה מהן זעקת אימה: היה בטוחו סכין גדול ובגדי ילד מוכתמים בדם.
     
    העדות של אנחליטה היה מצמרר יותר.
    היא כן הכירה את פפיטו, ילד בלונדיני בגילה שנהג לשחק איתה עד שיום אחד.."אמא לא שמה לב שראיתי איך היא תופסת את פפיטו, משכיבה אותו על השולחן בחדר האוכל והורגת אותו עם הסכין. הלכתי למיטה שלי והעמדתי פנים שאני ישנה".
     
    הן כל כך הרשימו וזעזעו את אזרחי ברצלונה בעדויות שלהן, שנפתח חשבונות חסכון עבורן, נשים רבים העבירו כספים לחשבונות אלה עבור שיקומן. תיאטרונות הזמינו אותן והקדישו לכבודן מחזות.
     
    בכל מקרה, הגרוע ביותר היה עוד לפני אנשי ברצלונה...
     
    כאשר המשטרה ערכה חיפוש בדירה של האשה, כולם היו מזועזעים.
    עובדי בית המשפט והמשטרה נדהמו כאשר גילו בין החדרים האפלים והמסריחים ההם, טרקלין מפואר מרוהט בטעם מעודן.
    הרהיטים, מנורות, וילונות, כורסות ושאר הרהיטים היו יקרים מדי.
     
    בארון אחד הם מצאו 2 חליפות בגדים לילד ועוד 2 של ילדה, היו גם גרבי משי ונעליים קטנות שהתאימו לחליפות. גם נמצאו פאות מתולתלות ובגדים מפוארים, אותם הבגדים שאנריקטה נהגה ללבוש ביציאותיה המסתוריות בשעות הערב.
     
    חפיסת מכתבים משכה את תשומת הלב של החוקרים. רובם נכתבו בצופן ושפעו סיסמאות וחתימות עם האות הראשונה בלבד. צצה גם רשימה, רשימה של שמות, שלאחר מכן הציבור דיבר רבות עליה.
     
    במטבח הם מצאו את השק שהילדות סיפרו עליו, ואכן, הוא הכיל סכין ובגדי ילד מוכתמים בדם.
    בחדר אחר הם מצאו עוד שק, לכאורה מלא בבגדים ישנים ומלוכלכים, אבל בתחתיתו נמצאו עצמות בגודל קטן, שמאוחר יותר אישרו שמדובר בעצמות שהיו שייכים לילדים.
     
    הם ספרו עד 30 עצמות, לכולן היו היחוד שהיו חשופות לאש, אשר על פי הרופאים, הדבר מצביע שעצמות אלה שימשו למטרת מחקר אנטומי ונראה שהילדים המסכנים ההם הוקרבו כדי להוציא את השומן בגופם הקטן.
    הצהרה זו הייתה בתגובה לתשובה שבה אנריקטה הצדיקה את איסוף העצמות למטרת מחקר אנטומי.
     
    מאחורי ארון הם גילו את השיער  הבלונדיני  של ילדה בת 3. המשלחת המקאברית הסתיימה בחדר אשר את מנעולו נאלצו לפרוץ ובו הופיעו כ-50 צנצנות, מלאות בדם קרוש, שומן ועוד שרידים שנשלחו למעבדה לבדיקה.
     
    לצד השיקויים היה ספר עתיק מאוד, בעל כריכת קלף שהכיל נוסחאות מוזרות ומסתוריות. הם מצאו אפילו מחברת גדולה, מלאה במתכונים של רופאי אליל עבור כל סוגי המחלות, כתובים בכתב יד בשפה הקטאלנית ובאותיות מעודנות.
     
    ''
    חלק מהקורבנות 
     
    מאז הממצאים האלה, לא דובר בכל ברצלונה על שום דבר חוץ מעל אנריקטה מארטי, והעיתונים הראשים של המדינה, שאז היו בעלי 16 דפים, הקדישו לה יום יום זוג דפים, כדי לספר עליה, כאילו מדובר בסיפור אימה בהמשכים, תחת כותרות כגון: "מסתורי ברצלונה".
     
    בין עדויותיהם של אנשים שהיו בקשר איתה או סבלו ממנה, סופרו סיפורים כל כך דרמטיים, כמו של אשה מאלקניז, שזה עתה הגיעה לברצלונה בחיפוש עבודה ובזרועותיה תינוקת. האשה עמדה להתעלף וישבה בפתח בית. אשה זרה, בנימה ידידותית ניגשה אליה (זו הייתה אנריקטה, כמובן).
     
    -איזו תינוקת יפה! את רוצה שאני אניק אותה מעט?
    - את בתי אף אחת לא תניק חוץ ממני - ענתה האם.
    - אבל הייתי רוצה לעשות זאת. אני חושבת שמה שקורה איתך הוא שאת רעבה. בואי נלך למחלבה ואשלם עבורך כוס חלב. מסכנה. לכי שבי ואני אביא לך את התינוקת.
    והאשה, שכמעט מתה מרעב, הלכה אחרי הזרה ונכנסה איתה למחלבה. אנריקטה הזמינה כוס חלב וקראה פתאום:
    - יוטב לך עם פת לחם. חכי כאן ותיכף אביא לך.
     
    היא יצאה עם התינוקת בזרועותיה ומעולם לא חזרה.
    שש שנים עברו עד שהאשה האומללה מאלקניז חזרה לראות מולה את אותה זרה, כדי לזהותה, זו שגנבה את ילדתה, שכמובן, לא נמצאו עקבותיה.
     
    בפני ראיות כאלו, אנריקטה הודתה לבסוף שהיא רופאת אליל ושמוכרת שיקויים ומשחות.
    "אני רוקחת תרופות  ומשתמשת בחלקים מסויימים מגוף האדם", ובאופן פתאומי קראה: "שיבדקו טוב טוב את הדירה! שישברו את הקירות וימצאו משהו! בגלל שאני יודעת שאלך לגרדום, אני רוצה שיעלו איתי שאר האשמים".
    היא התחילה להתוודות על שיטת הפעולה שלה. היא חטפה ילדים ששוטטו בכיכר פרת והסביבה. במהלך היום צפתה ובחרה את קורבנותיה. בחרה את הטרף שלה. היא ניתחה את אלה שנראו לה החסרי אונים ביותר, בודדים ומופנמים. ולאחר מכן יצרה קשר עם הלקוחות שלה בפתחו של תיאטרון ליציאום. נהגי המרכבות של האריסטוקרטים פעלו כאנשי קשר עם האזרחים העשירים שיראו את הפנטזיות האפלות ביותר שלהם מתגשמות. לכן החיים הכפולים של אנריקטה עזרו לה להיות סמויה בשכונה ונקייה מכל חשד.
    היא חיברה את האומללות והסטייה: עולם הילדים הרעבים ועולם העשירים הפדופילים שרצו ילדים. אבל היא לא עצרה שם, לאחר מכן רצחה אותם כדי לרקוח את התרופות כביכול המאגיים שלה, שעשירים רבים היו מוכנים לשלם סכומים גדולים. בקיצור, תיק לקוחות שלא יסולא בפז.
     
    ''
    ביום מעצרה 
     
    נבדקו גם כל הבתים שגרה במהלך 10 השנים האחרונות מאז הגיעה לברצלונה, התוצאות היו מזעזעות. נתגלו בחלק מהבתים קירות כפולים בהם הוסתרו עצמות של ילדים ושרידים אחרים. כמו כן נמצאו מרקחות שונות שקרוב לודאי נרקחו מגופם של הילדים שנפלו קורבן לאשה חסרת מצפון ולב.
    בסך הכל 10 הם הילדים שזוהו כקורבנות של אנריקטה. העיתונים כתבו משפטים כגון: "העצמות האלה מדברות על פשעים ברבריים והשיקויים והמשחות האלו מראים על אמונות טפלות מימי הביניים".
     
    מפקד המשטרה מילאן אסטראי, הגדיר את האשה כ"אשה נוירוטית שמאמינה שהיא רופאה, זה מקרה של מכשפה שבימי הביניים היו מעלים אותה באש".
    אין ספק שאנריקטה ניצלה את הילדים למטרה כפולה: כאובייקטים לעונג של עבור הלקוחות הסוטים שלה וכחומר גלם כדי לרקוח את השיקויים שלה.
     
    שיערו כי מקורה של הפעילויות שלה כרופאת אליל היא ב"אחת האורגיות הפדופיליות, אחד הילדים איבד את חייו ומאותו רגע החליטה לרוקן אותם מדמם ולא לבזבז אפילו את מח העצם ועצמותיהם של הקורבנות".
     
    באותה התקופה, מחלת השחפת השתוללה, והייתה אמונה נרחבת שהתרופה הטובה ביותר כדי לבלום אותה, היא לשתות דם אנושי ולהניח רטיות על החזה של שומן ילדים.
    רק שנתיים לפני כן, אירוע הבהיל את כל ספרד: הפשע של גדור, שבו רופא אליל, פרנסיסקו לאונה, הקריב ילד בן שבע, ברנרדו גונזלס, עבור איש עשיר אחד בשם פרנסיסקו אורטגה, כדי שזה יתרפא מהשחפת שלו ע"י שימוש בשרידי הגוף של הילד.
     
    כולם ידעו שמאחורי הפשעים הנתעבים של אנריקטה מארטי היו אנשים בעלי אמצעים כספיים מספיקים כדי לספק את הצרכים הסוטים שלהם.
    וזה בשלב הזה שמופיעה הרשימה המפורסמת שנמצאה ברחוב פוניאנטה, רשימה שכל העולם דיבר עליה אבל אף אחד לא הכיר, רשימה של שמות וכתובות שעל פי השמועה, כללה רופאים, עורכי דין, סוחרים, איזה סופר, פוליטיקאים ואישים אחרים.
     
    הזעם והכעס החלו להשתלט על האנשים של ברצלונה, והעיתונות השמרנית מיהרה להרגיע, כדי למנוע עוולות גדולות יותר.
    וכך היה שהתחילו להגיד ש"השמות והכתובות אשר ברשימה הם אנשים הידועים באהבתם לצדקה, אנשים שנפלו קורבן להונאות של המכשפה שהכירו אותה כאשר זו הגיעה לביתם לקבץ נדבות".
     
    אבל כאשר התפרסמה הידיעה שאנריקטה ניסתה לחתוך את ורדיה בעזרת כף עץ בתא שלה בבית הכלה של "ראינה אמליה", הרוגז הפופולרי הפך לזעם והרשויות חששו שאם היא תמות, תפרוץ מהומה. האנשים רצו שהיא תורשע ושתשלם לאחר מכן בחייה.
     
    כדי למנוע את התאבדותה של אנריקטה ננקטו בכל אמצעי הזהירות. "המיטה שלה ממוקמת מול 3 המיטות של חברותיה לתא כדי שאלו ישמרו על קשר עין תמידי איתה, לא משנה באיזו תנוחה תבחר לישון והן קיבלו הוראה להוריד את השמיכה מפניה אם הן רואות שהיא מכסה את ראשה, כדי למנוע שתנשך את הורידים שבמפרקי ידיה.
     
    עם זאת, העניין בנושא החל להתפוגג כאשר לא התרחשו תגליות מקאבריות חדשות והחקירה נכנסה לתהליך שיגרתי ומסורבל. העיתונאי לואיס אנטון אולמט סיכם כך שורה ארוכה ומפוארת של ראיונות שהקדיש למקרה: "אנו ניצבים בפני אחת הפושעות הנוראיות ואכזריות ביותר בעולם. מונעת על ידי פנאטיות מטורפת, רצחה ילדים  במשך 10 שנים בדם קר כדי לרוקן את גופם ויצר מהם משחות ושיקויים. זהו אירוע חסר תקדים, מפלצתי, שיידונו בו במשך שנים רבות בתדהמה. אנריקטה מארטי חייבת להפוך לאגדה שחורה, אבל האם צריך להמשיך ולהעלות את המקרה הזה ללא הגבלת זמן?"
     
    ובנוסף על איבוד עניין בנושא, באמצע אפריל, אוניית נוסעים התנגשה בקרחון וטבעה.
    היה מדובר בטיטאניק, והחדשות על האסון הזה, הדחיקו לחלוטין את העיתונות מהמקרה של הערפדית מברצלונה, או כפי שקראו לה בעיתונות, "הערפדית מקארר פוננט".
     
    חודשים לאחר מכן נודע שאנריקטה מתה בחצר הכלא לאחר לינץ שעשו בה חברותיה האסירות. היו השערות שלפני שהוכתה הייתה כבר מתה, שהורעלה ע"י מישהו שהיה מעונין בהיעלמותה.
    שום דבר לא הוכח. באופן רשמי נאמר מהכלא שהיא מתה ממחלה ונקברה בדיסקרטיות.
     
    הוודאות היחידה היא שמעולם לא נערך המשפט, שהאנשים האלה שנמצאו ברשימה "כל כך אוהבי צדקה", נמצאו משוחררים מהבעיה ושאנריקטה מארטי הפכה לאגדה.
    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/4/14 15:41:
      מרתק............

      ארכיון

      פרופיל

      מיסיס הייד
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין