חג חרות שמח!

בימים אלה אנחנו נמצאים בזמן המיוחד  הזה של "לפני החגים".

תזזית מורגשת בכל, הכל מכינים את עצמם, ממרקים את ביתם ומקום עבודתם, קונים וקונים מי שיש לו קונה ואחרים מחכים לחסדים מכל מני עמותות, שצצו כפטריות לאחר הגשם.

אבל ברשימה זו שלפני חג הפסח, אינני רוצה לכתב על כך, בדרך כלל אני כותבת על כך, הפעם אני רוצה לכתב מילים מספר על הברכה לחג.

אל תרימו גבה, הברכה כורכת בתוכה את התכן, את המשמעות של החג, את דעתו של המברך על מה הוא מברך.

חג הפסח איננו חג סתם ככל החגים, המציינים אולי ארוע היסטורי, או חפוש של אלהים בחיי האדם. חג זה, הוא הישג אדיר לאנושות ואינני מגזימה כלל. פעם ראשונה ואולי אחרונה עד כה בהסטוריה האנושית הידועה, שעם או צבור אנשים גדול, חובר יחד  ומסיר מעליו את עול וכבלי העבדות. הם עושים זאת במודע, לא כסתם מרידה    באקראי בגלל איזה סכסוך מקומי, אלא כאידיאולוגיה של, "אסור לאדם אחד להעביד  אדם אחר". וכל מה שקרה ומסופר לנו במקרא בנושא, וכל מה שאנחנו מציינים זה אלפי שנים, היא העובדה האדירה והמיוחדת הזו שהיתה בהסטוריה, או לא היתה, עצם הרעיון הוא העקר. ואני דוקא בטוחה שכן היתה, כן קרה הדבר, אבל זה ממש לא חשוב.    מה שחשוב הוא הרעיון. אנחנו חוגגים בפסח את שחרור העבדים הראשון, את הלמוד שאנחנו למדים ממנו,  ולשאר האנושות, שאסור להעביד אדם.
    ומה קורה בימינו? שכחנו את העקר. אנחנו מברכים ב- "חג פסח כשר". מה הכשרות היא העקר? האם אנחנו חוגגים את הכשרות? מה יתרונות או מה מסמלת הכשרות בחיינו? מי צריך אותה. אנשים שרוצים לשמור על הכשרות, שיעשו זאת כרצונם. אין מפריע בעדם. וכל הקשור במסורת וביצועה יבורך, אבל לא זו מהות החג. אלא משהו יוכיח לי שזה כך.

לכן אני מברכת את קוראי היקרים:

חג חרות שמח!!!