דווקא החג הקרב ובא גרם לי למחשבות נוגות ולא בשל הלחם שייעדר מתפריטי... מסביב הכלכלה אמנם נאנחת, אך הבורסה רותחת... מרביתנו מודאגים מיוקר המחיה והמצב הכלכלי, אך בתי המלון מלאים והטיסות לאתרי הנופש מלאות. רמת החיים יורדת אצל רבים, אך אצל רבים לא פחות היא עדיין עולה. מה שנקרא מקטרים ומבזבזים. אולי כדי להתנחם מחומרת המצב... מתי התפנינו לאחרונה להאט רגע במרוץ העכברים הבלתי פוסק ולחשוב לרגע למה הפכנו – באדיבות המולך הקפיטליסטי שהשתלט על חיינו. נכון, אנחנו בני חורין. יש לנו את מלוא הזכויות ואת החופש למחות. אך אנו אדישים יותר מאי פעם לכל עוול או פגיעה בחסרי מגן וישע, אלא אם כן היא ישירות בנו ובכיסנו (וגם אז לא בדיוק נעשה משהו – אפילו לא חרם צרכני ליומיים...) אנחנו בני חורין לבחור מנהיגים כרוחנו, או לפחות כלבבנו. אך רובנו חדלנו להאמין שישנם כאלו. ואנחנו מנצלים היטב את זכותנו כבני חורין שלא לעשות כלום בנושא. אנחנו חיים בתקופה בה התרבות נגישה יותר מאי פעם. אך בתכל'ס, הנגישות מתמצית אצל רובנו בהיותנו בני חורין לזפזף ולהכריע בין תוכנית ריאליטי ירודה אחת לרעותה הרעה ממנה. או לבחור בין תוכניות ה"תחקירים" – כדי לצפות כיצד עושים לינץ' מאורגן בנוכל קטן שנפל בידיהם. הכל במימון המפרסמים מחברות הענק שחלקם הגדול עושק אותנו במחירים מנופחים, במוצרים מפוקפקים בריאותית ובכלל ובהבטחות חסרות כיסוי – אך משסה אותנו בשרברב רודף הבצע... ואנחנו בני חורין האמורים להעריך את משמעותה האוניברסלית של מנוחת השבת לאדם העובד. אך רובנו יתחלחלו מהמחשבה שמא יסגרו את מרכזי הסחר הענקיים בשבתות ושוב לא יוכלו "לבלות" שם בשופינג של צהרי שבת. ובתל אביב מריעים לחולדאי שויתר על מורשת דיזנגוף וביאליק והפך שבתה לחול, גם במסחר. אז מה אם למוכר אין סיכוי לבלות כמה שעות בכיף עם ילדיו, בגללנו. זו כמובן לא בעיה שלנו. גם לא השכר העלוב שמשולם לו, בכדי להבטיח שמחיר המוצר המיותר הנוסף שנרכוש שם לא יתייקר חלילה בשקל וחצי. אנחנו עבדים המשועבדים מרצון ואולי לא אומרים "אהבתי את אדוני" – אבל בהחלט לא רוצים לצאת לחופשי. ולכן כאותו עבד עברי שבתורה – מגיע לנו שירצעו את אוזננו למשקוף כי ממילא ענדנו מרצון את הקולר בו מוליכים אותנו בנתיב קבוע. וכשתשבו בשולחן ה"סדר" כדאי שתציגו שאלה חמישית: לא "מה נשתנה" אלא "מתי נשתנה"...
חג שמח לכל בית ישראל !
|