בישיבתה של האקדמיה ללשון העברית ביום א' באדר ב' תשע"ד, 3 במארס 2014, הוחלט להחליף את המלה שיטיון במילה קִהָיוֹן. שם התואר הנגזר ממנה הוא קַהֲיוֹנִי (דמנטי). לי נדמה, שכבר אי אפשר לסלק את המלה אלצהיימר מן העברית. באותה ישיבה נבחרה המלה חוֹבְלָה במקום טראומה. אני, קבלתי הלם.
ואם קל הדבר בעיניכם, הנה עוד דוגמאות: אושרו מונחי שְׁקִיפַת פְּנים (אנדוסקופייה), ושקיפת המעי הגס (קולונוסקופייה). מצאו לי את הרופא שיקבע תור לשקיפת המעי הגס.

רוצה את אבא או את אבל'ה?

עוד אושרו המונחים יַצְגָן תמורת avatar, אֲפִיפוּת תמורת immersion, ולמושג teleportation (מעבר ממקום למקום בכוח המחשבה) נקבע שם הפעולה הִתְעַתְּקוּת ולצדו חודשה המילה תַּעֲתוּקָה לציון המערכת המאפשרת מעברים כאלה.
אני רוצה לברך את האקדמיה על מלה שלא שונתה - טקט. בדיונים עלו כמה הצעות, ובהן עֲדָנוּת, מְעֻדָּנוּת, רַגְשׁוּת, רְסִינוּת. אני חושב שהאקדמיה גילתה רגישות חברתית (טקט) כאשר החליטה להשאיר מלה חביבה זו על כנה.
אז מה אני מציע לאקדמיה, שמפגיזה אותנו בחפיצים* שאין חפץ בהם?
חסרות לי מלים בשביל משפחות מודרניות. למשל, איך לקרוא לאבא ראשון ולאבא שני כששני ההורים גברים ואיך לקרוא לאמא ראשונה ואמא שניה כששתי ההורים נשים?
ומטריד אותי (מבחינה לשונית בלבד) האם יש "ילד בלתי חוקי" להורים שאינם נשואים? והאם "ממזר" יקורא לתינוק של אשה נשואה, שנולד מגבר שאינו בעלה? ומה שם יכונה מישהו, שרק בבגרותו גילה את אביו הנעלם או צאצא שאביו העדיף להסתירו הרבה שנים?
וכשזוג אינו נשוי האם די במונח "ידועים בציבור"?
אני לא הראשון. הגששים השמיעו את המערכון הנהדר של יוסי בנאי, גרשון גרושובסקי.

האם כבר המציאו מונח עברי ל"פחחח", שמתרוצץ באינטרנט? לדעתי, על המלה מרשתתת, שחידשה האקדמיה, אפשר להגיד פחחח...
מקור חשוב לשפה המדוברת הוא צה"ל שמנפיק מלים מוזרות אבל קליטות. ואולי ראוי לאקדמיה
שיצטרפו אליה פרסומאים ועתונאים ואנשים צעירים, שאוזניהם כרויות ושפתם, שפת הרחוב ההולכת ומשתלטת.
נ. ב. הדברים נכתבים בפוסט בבלוג שלי. אני רוצה לדבר עברית יש לכם מלים בשביל פוסט ובלוג? 
*חפיץ = גאדג'ט

זמרת סמים

בעקבות סיפור הסמים של המפורסתמים - קרן מור ויהודה לוי נקראים לחקירה במשטרה - שמעתי על אירוע ישן מן העתון, שהיה הנפוץ ביותר במדינה. ישבתי על כוס קפה עם ישראל רוזנבלט, בוגר אותו עתון, והוא סיפר על פרשה שהיתה אי אז בעבר הרחוק. זמרת צעירה, הכוכבת של אותה תקופה, נתפסה כשבביתה חשיש. המשטרה עצרה אותה לחקירה וכתב חרוץ הביא את הסיפור למערכת.
"חשבתי, שפרסום הידיעה עלול לפגוע בזמרת פגיעה קשה מאד. חשבתי, שזה עניין אישי שלה וסגרתי את הסיפור" – גילה לי ישראל, שהיה בכיר במערכת. היום, התקשורת נוהגת אחרת וטוקבקיסטים טפשים מהללים את מעשני הסמים. "רק סמים קלים", הם כותבים, המתלהמים.
"אותה זמרת", המשיך ידידי, "נפלה אחר כך לסמים קשים וגמילתה היתה כרוכה במאמץ גדול ובסבל אישי רב. אני לא מצטער שסגרתי את הסיפור".
ערב פסח, יש בכך תשובה לשאלה "מה נשתנה בתקשורת"...