חג הפסח נקרא גם חג החירות,יציאת בני ישראל מעבדות במצריים ,לחירות...אצל אדם רגיל החירות נתפסת כמימוש רצון לעשות מה שרוצים.להגשים מאווייים חמריים.גשמיים.תשוקות.תאוות..לכסף..למין..לרכוש..וכו.אולם יש גם חירות אחרת.חירות פנימית.פה אף אחד לא צריך להעניק לנו אותה(כמו פרעה),אלא זו אמורה להיות החלטה אינדיוידואלית של כל אחד ואחד.ומהי אותה חירות? הכוונה היא שחרור פנימי ,שחרור התודע..ה.מדפוסים..הרגלים המוטבעים בנו מילדות.דפוסים שאותם ירשנו מהורנו,או קיבלנו מהחברה הסובבת אותנו.דפוסים כמו אגו,קרבנות,שתלטנות,דורשנות,חוסר אהבה עצמית,חוסר נתינה ,חוסר הקשבה,שעבוד לתשוקות מכל סוג,שעבוד לדחפים.זהו מצב בלתי נסבל עבורנו כבני אדם..מצב זה גורם רק סבל.כי אי אפשר להשביע אף תשוק.סיימת אחת,אתה מייד רץ למלא את האחרת..ובפנים יש בור ריק שאף פעם לא מתמלא.מילת המפתח היא איזון.וכיצד? עי התבוננות פנימית ,זיהוי הדפוסים ואימון יום יומי.עלינו להתבונן לתוך נפשנו פנימה..לא לפחד! לראות היכן אנו פועלים מתוך רצון אמיתי..עושים באמת מה שרוצים? והיכן מרצים אחרים.כל ריצוי האחר לא מתוך רצון טהור,הוא סוג של קרבנות.אפשר גם להתבונן על הסביבה הקרובה ,מן אמון שכזה ולזהות דפוסים,הטבעות אצל אחרים..על ההורים..על בני בזוג..זהו סוג של אמון.ברגע שאנו מזהים את ההטבעה..הדפוס מתחיל תהליך השחרור.החירות הפנימית! חירות אמיתית היא לא ליפול לדפוסים ולא לתת לתודעה המוזנת באגו לשלוט! למלא את המקום הזה באהבה,הכלה..הקשבה..נתינה..חמלה..הרבה חמלה.לא ממקום שאני יודע ואני מעניק לך חמלה זה מקום של נפרדות! אלא ממקום של אחדות..כולנו אותו דבר .המקור של כולנו הוא אחד..כולנו בני אדם שווים..ודרכנו היא אחת.והיא דרך האהבה.אהבה לא תנאי.. |