יונה לוטן 1998-1926
חומרי הציור של יונה לוטן על המדרכה בשוק הפשפשים.
על המדרכה לפני חנות בשוק הפשפשים היו פזורים עשרות ספרי אמנות בעלי ערך. לצידם, מסודרים בתוך קופסאות, חומרים וכלים לציור ולרישום. לאורך החנות ניצבו גלילי קרטון עם גיליונות נייר, רישומים והדפסים. כלי קרמיקה היו מונחים על השולחן בכניסה. בתוך החנות, הושענו על אחת הויטרינות כתריסר ציורי שמן בגדלים שונים, שטיח קיר מקופל היה שרוע על הרצפה.
"אחמד, הבאת תכולה יפה!", אמרתי לבעל החנות.
"אני לא לבד בעסקה הזו, יש לי שותפים" ענה אחמד.
"מאיפה הבאת את התכולה?" הקשתי
"דרור, בנו של הצייר יונה לוטן, המתגורר בפריז, מכר את הסטודיו של אביו ביפו על תכולתו. המשפחה שקנתה ביקשה ממני לפנות", השיב.
סמטת מזל אריה 19, יפו. הסטודיו של האמן, צילום משנות השמונים.
"ואלה כל הציורים שהיו בסטודיו?", המשכתי.
"זה כל מה שנשאר. רוב הציורים נמצאים אצל הבן בפריז, הוא מתכוון לפתוח גלריה כדי למכור אותם שם."
פרט לחומרי הציור, הספרים הרבים ופריטי האמנות, שחלקם מופיעים באלבום "יונה לוטן", היו בתכולה לא מעט מסמכים אישיים וצילומים.
אלבום יונה לוטן מלווה בעבודת חקר של ברנרד דוריוואל, מנהל המוזיאון הלאומי לאמנות מודרנית, פריז.
אפרת, אחת הסוחרות בשוק, הזמינה אותי לחנות שלה כדי להראות לי את שטיח הקיר שקנתה אצל אחמד. שטיח קיר שחור עם מוטיבים צבעוניים, מחווה שעשה יונה לוטן לצייר הצרפתי ג'ורג' בראק.
היא הניחה את ידה על השטיח ואמרה: "ביקשתי מאחמד שישמור לי את השטיח כאשר נשא אותו על כתפו ברח' יפת בדרכו לחנות. יונה לוטן עיצב רק ארבעה שטיחים בחייו!"
"האם ידוע לך כיצד הגיעה התכולה לאחמד?" שאלתי.
"המשפחה שרכשה את הסטודיו ביקשה לתת את יצירות האמנות לחברים. רק כשהחברים לא באו לקחת, הוצעה התכולה לאחמד."
כעבור שבוע פגשתי את אפרת שוב בשוק קורנת מאושר: "מכרתי את השטיח במחיר נאה לזוג תיירים מבלגיה".
שטיח קיר "מחווה לבראק" גודל:193x136 ס"מ
לאחר לימודי הנדסה, התגייס יונה לוטן לצבא-קבע ושירת כמהנדס במסגרת חיל-ההנדסה עד שנת 1961. בסוף שנות ה-50 החל את דרכו בציור כאוטודידקט. בתחילת שנות ה-60 מעודד מדברי הערכה ליצירתו מצד ברנארד דוריוואל, מנהל המוזיאון הלאומי לאמנות מודרנית בפריז, נסע לפריז והתגורר ברובע מונמארטר תשע שנים. לאחר מכן, שהה תקופה ממושכת ברובע מנהטן בניו-יורק. בשנת 1969 בא לארץ כדי להקים את הסטודיו שלו בסמטת מזל אריה 19 ביפו. ב- 1983 חזר סופית לארץ והשתקע ביפו עד יום פטירתו בשנת 1998.
פריז 1960. טכניקה מעורבת על קרטון, גודל:35x27 ס"מ
טבע דומם 1965. שמן על מזוניט, גודל: 35x27 ס"מ
קומפוזיציה עם חלון, 1965. שמן על בד, גודל: 81x100ס"מ
"אני אוהב את פריז בספטמבר". 1967. שמן על בד, גודל 73x92 ס"מ
קומפוזיציה אורבאנית, 1970. שמן ואקריליק על בד, גודל: 55x73 ס"מ
מעט אמנים ישראלים זכו להוקרה מהממסד האמנותי הצרפתי, יונה לוטן הוא אחד מהם. בשנת 1965 הציג במוזיאון הלאומי לאמנות מודרנית בפריז, וגם זכה בפרס היוקרתי "לאמנות זרה". יצירותיו נמצאות באוספי מוזיאונים מכובדים כמו: המוזיאון הלאומי לאמנות מודרנית והמוזיאון העירוני לאמנות מודרנית בפריז. מוזיאון בוימאן ואן בונינגן ברוטרדאם, מוזיאון הפטי-פאלה בז'נבה והגלריה הלאומית של ברלין.
כרזת השלום. הדפס רשת. הודפסה בניו-יורק בשנת 1980 ב-99 עותקים. גודל: 89x64 ס"מ. הוענקה למשתתפי "דיוני השלום" בקמפ דיוויד.
בשנת 1997 נענה מוטי עומר להציג תערוכה רטרוספקטיבית מיצירותיו במוזיאון תל-אביב, במקביל נתקבלה תרומה למבנה החדש של המוזיאון מאת משפחת לוטן. כרסום מתמשך בתקציבי התרבות מאלץ מנהלי מוסדות תרבות בישראל לקבל תרומות.
אגרטל פרחים על רקע חלון. 45x56ס"מ. הדפס רשת ב-12 צבעים. חתום. Epruve d' Artiste
ביצירתו של יונה לוטן ניתן להבחין בשתי תקופות עיקריות: התקופה "האפורה–שחורה", שנעשתה בהשפעת זיכרונות ילדותו בפולין מזמן השואה. ותקופת "המוטיב האורבאני", תקופה שבה צייר ערים מצורות הנדסיות. בתקופה זו הגיע לצבעוניות רעננה ועשירה.
רינה, אשת האמן. צילום משנות השבעים.
כד עם דמויות. גובה:34ס"מ, קוטר:19ס"מ. קערה עם מוטיבים. עומק:4ס"מ קוטר:28ס"מ.
תערוכת כלי קרמיקה של יונה לוטן ביפו, 1969.
-------------------------------------------------------------------------------------------- הפריטים המצולמים בכתבה הם חלק מהתכולה. |
תגובות (9)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
טוב שהשאירו את ה-❤
ואתה יודע איך זה
אני למשל (גם עכשיו) רואה בין האותיות ACT - ALOT ואפילו איזה ❤ שם בין האותיות
אבל אומרים שהכל בעיני המתבונן. לא?
תודה נערת ליווי.
אפרופו הכרזכה. הכרזה נשלחה גם לבגין.
בתשובה נתבקש לוטן על ידי קדישאי, עוזרו
של בגין, לערוך בה שינויים כדי לטשטש את
שם ארגון הפת"ח PLO ששורבב בכרזה
שלא בכוונה.
ראובן. הבאת יופי של סקירה.
ואת כרזת השלום כמובן. תודה!
תודה מלינה.
מצער לראות כיצד נכסי תרבות נזרקים
בארצנו לרחובות.
בשוק הפשפשים ניתן לפעמים להציל
נכסי תרבות לפני שיגיעו לאשפתות.
אם זה לא ציורים של רובין או גוטמן לא יוצאים מהבית!
מי יודע? אולי ייצא מזה משהו טוב ואנשי תרבות
ירוויחו מזה.
רק שהחברים לא באו לקחת... אולי טוב שכך.
ותודה!