כותרות TheMarker >
    ';

    אז לאן עכשיו?

    אח שלי

    2 תגובות   יום שישי , 18/4/14, 22:59

    ''

    ''

     

    אח שלי.

    עומדת כאן מול כולם, אני לבד.

    מרגישה כי יש חלק בך שרק אני הכרתי, חלק שהיה שלי.

    לא החלק של החברים שלך.

    לא החלק של אמא (שלך)

    ולא החלק של אבא.

    החלק שלי ושלך, אח שלי.

     

    אני מנסה להיזכר בסיפור חיי, ואין לי פרק , דף , שורה , אות ,שאתה לא מהווה בהם חלק,

    גם כשהיית 9 שנים בארץ רחוקה, ולא היה אינטרנט, סקייפ או פייסבוק.

    כתבת לי מכתבים על גבי מכתבים,

    שלחת לי מתנות ודאגת לבת שלי, האחיינית  שלך שעדיין לא הכרת, עם מישלוח של מזוודות מלאות בבגדים ובצעצועים.

     

    אח שלי.

    כמה אני שונאת את המושג השגור הזה "אח שלי", שכל אחד משפריץ בשיח שלנו, גם לאילו שאין לו איתם בדל של DNA, בדל של Brotherhood.

    אבל אתה באמת אח שלי. מצטערת, לא יכולה עדיין לומר היית.

     

    עם כל הגוף הענק הזה, עם כל האגרסיביות והעוצמות הגבוהות שלך, הייתה לך נפש של ציפור עדינה.

    היית רגיש, דאגת לי, שמרת עליי, לא נתת לי לאכול כל דבר.

     

    היו לנו רגעים של חסד.

    לא רבים,

    רגעים של שיחות שבהם הבנו האחד את השנייה.

    היינו שני ילדים שנולדו לזוג הורים, שילדותם נטרפה ע"י מלחמה אכזרית, שתוצאותיה הדהדו בנפש שלנו כל החיים.

    אני אמשיך עם ההדהוד הזה.

    צחקנו שמגיעים לנו פיצויים מהגרמנים, על הנזקים שגרמו לנו.

    בבוא היום אדרוש גם בשבילך.

     

    הזיכרונות ממך אח שלי הגדול, הענק, שקולו הרועם הפחיד בילדות לא רק אותי, אלא גם את החברות שלי.

    בשנה האחרונה, לקראת כנס מחזור שלי, לשנת החמישים, חברות שלי מהילדות סיפרו לי סיפורים עליך, איך הן זוכרות אותך כילדות,  אי שם בשנות השבעים ברח' הביכורים.

    את הסיפורים על קינג שהיה ישן למרגלות מיטתך כל לילה, ועל התקליטייה הגדולה שהחזקת בחדרך.

    חדווה סיפרה לי אתמול שהיא חווה לך את ניצני הטעם המוסיקלי שלה.... בזכותך הכירה לראשונה את הפינק פלוייד.

     

    אח שלי.

    מנסה לשלוט בעצב, העצב הזה קיים כבר זמן רב.

    כל פגישה איתך, כל ביקור אצלך.

    עננה שחורה וכבדה ריחפה מעל חייך מזה חמש שנים.

    אחרי כל האשפוזים בשנים האחרונות, לא בכדי לא רצית להגיע לבית חולים,

    הידעת שלא תצא ממנו כמו בפעמים עברו?

    האם הרגשת?

     

    לפני שלושה שבועות, ביום שבת, אחרי שכל השבוע דיברתי איתך בטלפון ודחית אותי, לא רצית שאבוא אלייך, שאראה את מצבך, באתי בלי ששאלתי אותך.

    זו הפעם האחרונה שראיתי אותך  ויכולתי לדבר איתך.

    "אני תשוש", "אין לי כוח",  אמרת לי ולאריק .

    ברור.

    אדם סביר לא יכול לעמוד בתלאות שהמחלה העמידה אותך.

     

    כל כך סבלת מהמחלה הארורה הזו ומהסיבוכים שלה.

    התקשית בנשימה, היית עם תמיכה נשימתית של חמצן, ויחד עם זה עישנת סיגריה.

     

    ואני ידעתי אח שלי.

    כל פעם שנשברת וחזרת לעשן, ידעתי כי הייאוש תקף אותך.

    אבל הבנתי אותך, האוכל  והסיגריות היו הנחמה שלך.

     

    אוכל אח שלי. בישולים.

     

    בחודשים האחרונים עלתה על המרקע תוכנית בישול חדשה, "משחקי השף".

    אני שונאת תוכניות ריאליטי, אח שלי, בזבוז של זמן, אבל לא יכולתי לוותר על אף תוכנית כמעט. אריק  ודן הוגלו לחדר צדדי לראות את משחקי הכדורגל שלהם.

     

    אני צפיתי בך, אח שלי.

     

    היה שם שף אחד גדול, גבוה, ענק, תאב אוכל ובישול, איש מקסים, אנושי, רגיש, כזה "דובי חמודי", שהקים לו יש מאין מסעדה, לא רחוק מכיכר הדאם.

     

    אני ראיתי אותך אח שלי.

    ראיתי אותך בדמותו.

    כל פעם שראיתי אותו על המסך, דמיינתי אותך במקומו.

     

    חשבתי לעצמי שמכל הנסיונות התעסוקתיים שלך, היית  צריך להתמקד בבישול, אני בטוחה שהיית עושה חייל ואולי אף היית  פותח לך איזה ביסטרו קטן,  שם על יד הדאם.

     

    אח שלי, איזה פספוס, איזה בזבוז של חיים צעירים.

     

    אם יש דבר אחד שמנחם אותי כעת, זה שאתה כבר לא סובל ויכול כעת לנוח, אך מהרגע בו אתה הפסקת לסבול, הסבל שלנו, מי שנשאר כאן, גדל וגדל, ומרגע לרגע הולך ומתעצם.

    סבל שנובע מגעגועים, מריקנות גדולה ומתחושת החמצה עצומה של מה היה יכול להיות אילו...

     

    אוהבת אותך אח שלי.

     

    נוח על משכבך בשלום.

     

    13.4.2014

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/4/14 23:34:

      אין לי מילים.

      תודה, נעמה לי.

       

       

      צטט: נעמה לי 2014-04-18 23:27:27

      מרגש הכאב ." הוא לא כבד הוא אחי "

      -

      ''

        18/4/14 23:27:

      מרגש הכאב ." הוא לא כבד הוא אחי "

      -

      ''

      ארכיון

      פרופיל

      -li-
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין