איפה החירות שלנו- קליפ תגובה לגלעד אלפר
לפני מספר ימים פרסם גלעד אלפר וידאו בלוג באתר מידה בו מלין כי המיסים הכבדים והמשק במסורבל שבו אנו חיים הוא למעשה שיעבוד.
 לדעתי הביקורת מוגזמת וזאת היא תגובתי:
 זאת הפעם הראשונה שאני יוצר וידאו בלוג לכן אם איכות הביצוע אינה אופטימלית אנא קבלו זאת בהבנה. הטקסט מצורף למטה.
חשוב לי לדעת מה אתם חושבים, האם אנו חיים בדיקטטורה שמשעבדת אותנו לטובת מקורבים ובעלי עניין או שאנו חיים במדינה שאנו עיצבנו ברצונינו החופשי: הוסיפו בתגובות
שלום שמי איתי בר ובסרטון הזה אנסה לענות לשאלתו של גלעד אלפר – איפה החירות שלנו
ובכן מהי החירות אותה חירות שנעלמה
לחירות יש פירושים שונים ואפילו הפוכים בתקופות שונות ובמקומות שונים.
נקודה שנייה שגלעד הזכיר היא המיסוי אף אחד לא אוהב לשלם מיסים, אבל כולם מצפים שהמדינה תספק להם שירותים כאילו או אחרים.
רובנו מסכימים לחלק גדול מן הדרך שבה המס מוקצה.
ברור שיש דרכים טובות יותר לחלק את המיסים שהמדינה גובה מאיתנו, אבל לומר שמיסוי הוא סוג של עבדות זה עלבון לעבדים אמיתיים, שעדיין קיימים אפילו בתקופתינו.
ישנן מדינות בעולם שאין בהן מיסוי לדוגמה תימן או אפגניסטן. שם כל מי שיש לו קלצ'ניקוב, ומספיק בני דודים, יכול להחליט על החוק לבדו בלי צורך בבירוקרטים מעצבנים. אישית אני לא הייתי רוצה לחיות במדינה כזאת בדיוק כמו שלא הייתי רוצה לחיות במדינות הפוכות כמו צפון קוריאה בה אסור לעשות אף צעד בלי אישור המדינה.
הנקודה השלישית היא השוק החופשי- חשוב לומר שהשוק החופשי הוא מנגנון יעיל מאוד במצב בו קיימים הרבה שחקנים בשוק ושיווי המשקל בין בביקוש והעצה קובע את המחיר הטוב ביותר למוצר. אבל , צריך לזכור שהתיאוריה של אדם סמית'-תיאוריית היד הנעלמה היא ניכתבה במחצית המאה ה 18, בתקופה חקלאית, לפני העיור והמהפכה התעשייתית. סמית לא כתב על חברות כיוון שבזמנו כמעט שלא היו כאלו, היו רק אזרחים פרטיים או שותפויות. הוא כתב על תחרות בין מגדלי חיטה למגדלי תירס, הוא כתב על השפעת מחיר הבקר על מחיר בשר המעובד ועל עוד כל מיני סוגי של עסקים זעירים ובתי מלכה. היום חלק גדול מן החברות הגדולות הן חברות שאין להן תחליף שניתן ללכת למתחרה, אם אני לא מרוצה מן הדלק המזוקק בבתי הזיקוק אני לא יכול לזקק דלק בעצמי, אני גם לא יכול ליצור חשמל או להתפיל מים, לכן חשוב שהמדינה תגביל תאגידים כאלו ותייעל אותם לטובת הציבור כולו. הפקרת השירותים החיוניים במדינה ללא רגולציה לא תיצור שוק חופשי ויעיל אלא תיצור אוליגרכיה שמסכנת את חירות כולנו.
לסיכום אל דאגה, אנו איננו עבדים. אם אנו משלמים מיסים כבדים אין לנו להלין אלא על עצמינו- אנחנו מצפים להרבה מן המדינה, למרות שלפעמים אנחנו מאוכזבים מן התוצאות, ואנחנו מוכנים לשאת העול הכבד. ההוכחה לכך שאנחנו לא עבדים היא העובדה שבישראל בניגוד לארצות הברית אין מפלגות שהופכות את צמצום המעורבות הממשלתית במשק ואת הפחתת נטל המס לדגל משמעותי במסע הבחירות שלהן.
אולי הדבר ישתנה בבחירות הבאות ועד אז, חג חירות שמח |