למסע במדינת אוטופיה הציע לי להצטרף בבוקר ערפל כבד אחד הדוקומנטריסט מוטי קירשנבאום :
(מוקדם בבוקר, השעה 06:00, גלינג גלינג)
אנוכי : בוקר טוב מוטי קירשנבאום : בוקר אור, חן ? אנוכי : מדברת. מי זה, מוטי ? (בטון נרגש) זה אתה ? מוטי קירשנבאום : (בפליאה) כן, איך ידעת ? אנוכי : זיהיתי לפי הקול.. (תוהה כיצד השיג את מספר הטלפון שלי, אבל לא מתעכבת על זוטות ונגשת ישר ולעניין) מה מביא אותך להתקשר אלי ביום ערפילי שכזה, מוטי ? מוטי קירשנבאום : אני מתקשר בנוגע להצעה שאי אפשר לסרב לה. נודע לי שאת מעריצה מספר אחת של סרטי התעודה שיצרתי. כעת אני מתכנן לצאת למסע במדינת אוטופיה ואני מגייס אנשים למשלחת. אנוכי : לאתיופיה ? מוטי קירשנבאום : ל - א ו ט ו פ י ה. אוטופיה אמרתי, לא אתיופיה. מבטי נודד לעבר כדור הגלובוס שניצב על השולחן בסלוני, בחיפוש שווא קדחתני אחר שם המדינה על גביו. אנוכי : איפה זה בדיוק ? באיזו יבשת המדינה הזו ממוקמת ? אני מבקשת שיכוון אותי, כדי שיהיה לי יותר קל למצוא את המיקום המדויק שלה על הכדור. מוטי קירשנבאום : ביקום מקביל. זו הפעם הראשונה שאנחנו יוצאים לצלם מחוץ לגבולות כדור הארץ. המטרה שלי היא להכין סרט דוקו על המקום המיוחד הזה, כהרגלי בקודש אתמקד בדגש על היבטים אנתרופולוגיים – חברתיים, טבע, סביבה ותרבות בכלל. מדובר בהפקה מסובכת ומורכבת במינה, כזו שטרם נעשתה בעבר, לפיכך אני זקוק לצוות הפקה רב משתתפים. אנוכי : איך מזג האויר שם ? אני מתעניינת. חשוב לי לדעת לפני שאתן את הסכמתי כי אני סובלת כשחם לי, ועל כן משתדלת להימנע מלטייל בארצות שהאקלים בהם לח. מוטי קירשנבאום : (צוחק) אל חשש, מזג האויר באוטופיה יענה מאד על הציפיות שלך - יש להם עונה אחת בלבד - סתיו לאורך כל ימות השנה. אנוכי : (ממשיכה לתחקר) ואת מי כבר גייסת לאנסמבל המשלחת ? מוטי קירשנבאום : את כולם ללא יוצא מן הכלל את מעריכה - נילי טל, צופית גרנט, אבתיסאם מראענה, מיקי חיימוביץ', אבירמה גולן, יאיר גרבוז, גיא מרוז (*גם אורלי רצתה מאד לבוא, אולם היו לה התחייבות קודמות שלא עלה בידיה לבטל), רוני קובן, מתן חודורוב, רומי נוימרק וקרן מרציאנו. אנוכי : אוהו, איזה דיוק ! אם כך, מוטי, ברור שאני באה. אכן סוללה מרשימה של יוצרים מעוררי השראה קיבצת פה, ממש צוות לעניין. מוטי קירשנבאום : (בסיפוק) ידעתי שתאהבי. אני עורך סדרת פגישות הכנה מקיפות. הראשונה תחול בימים הקרובים , אעדכן אותך. אנוכי : (בחדווה) מצוין, מוטי. נשתמע :)
כך יצאנו לנו צוות מנצח וחלומי, בעיקר מגובש (במהלך הפגישות המקדימות כבר הפכנו ליחידה מאוחדת שפועלת בסנכרון נדיר) לעבר ארץ אוטופיה. מה אגיד לכם, בתור אחת שזכתה לדרוך על האדמה הזו, בת מזל שכמותי, חייבת לציין שהחוויה יוצאת הדופן התעלתה מעל לכל ציפיות , פנטזיות, תקוות, דמיונות וחלומות לגן העדן שמיימי שאי פעם היו לי על אלטרנטיבה לעולם שלנו.
בעוד הסרט עצמו נערך בידי טובי העורכים שנרתמו למלאכה הקדושה, בינתיים החלטתי להקדים ולהביא פה ביומן הרשת שלי עדות בלעדית ממקור ראשון על קורותינו המסעירים במדינת אוטופיה.
בתחילת המסע שלנו, ממש ביום הראשון שבו נחתנו ושוטטנו להנאתנו בכיכר המרכזית של עיר הבירה באוטופיה, אוטופיה סיטי שמה (שהיא למעשה עיר תאומה לעיר ניו יורק) הבחנו בבית כנסת קטן, ואם זיכרוני אינו מטעני, היה זה יאיר גרבוז שהציע שניכנס לראות איך הדברים מתנהלים אצל היהודים פה באוטופיה. למרות שרובנו לא דתיים, שיתפנו פעולה כי בכל זאת היינו סקרנים, אפילו אבתיסאם מראענה החליטה להצטרף.
הייתי בשוק. קודם כל כולם ישבו יחד באולם הגדול, גברים ונשים זה לצד זה : זוגות, הורים וטף, כולם ישבו והתפללו יחד. אחרי שתנועת המצלמה סוקרת את החלל המרשים ומתעכבת על הבעות המתפללים והאינטראקציות ביניהם, מוטי קירשנבאום בהיותו במאי הסרט מורה לצלם הראשי לכוון אותה לעברה של נערה ששמה חופש, ילידת המקום אשר מסכימה להתראיין לטלויזיה הישראלית, ושואל אותה איך זה שאין מאחור למעלה עזרת נשים כמו בכל בית כנסת יהודי בישראל, והיא עונה בפשטות, כי אנחנו יהודים אוטופיים. אצלנו לא רק הגברים מתפללים. בתחילה נהגנו להתפלל כמו אצלכם בישראל, ואז נערכה מהפיכה ומרד נשים, ולתקופה מסויימת הכל התחלף בעקבות מלחמת מינים שהחלה, כלומר הגברים עלו ליציע והצטופפו ב - "עזרת נשים" בעוד נשות אוטופיה ירדו למטה לאולם המרכזי. כל זה נועד על מנת ליצור אצלם הזדהות. אני לא הייתי קיימת בכלל, עדיין לא נולדתי בתקופה ההיא, אבל סיפרו לי שזו ההיסטוריה של המדינה שלנו. זמן קצר לאחר שהגברים הבינו על בשרם איך זה מרגיש, הם התנצלו וביקשו שוויון. הנשים החליטו שהן מוכנות לסלוח למען שלום בין המינים, והיום אנחנו כאן, בצוותא. למזלנו, בתור נציגת הדור הבא אני יכולה להעיד שהדור שלי כבר חווה ימים אחרים, כיום הרעות והאחווה שוררות. הס מלהזכיר כאן משפטים אוויליים כגון "ברוך שלא עשני אישה ".
כולנו שותים את דבריה בצימאון, ואבתיסאם מתערבת באסרטיביות בראיון של מוטי עם הנערה האוטופית ותוהה האם חיים פה ערבים במדינה. ודאי, משיבה לה הנערה בנועם. גם מוסלמים אוטופים וגם נוצרים אוטופים , וכולנו חיים פה זה לצד זה בסובלנות ובכבוד הדדי. שמענו על אסון התאומים שאירע אצלכם בכדור הארץ, האירוע ההיסטורי הלא ייאמן ב- 11.9 ("September eleven") והזדעזענו. מאורע בלתי נתפס. גם לנו יש פה ניו יורק מקבילה משלנו ואצלנו ב"אוטופיה סיטי" גורדי השחקים התאומים עדיין עומדים על תילם בטבורה של העיר ומופיעים בתמונות כסמלה הבלתי מעורער. אין כיבוש, אין גזענות, אין התנשאות, אין פיגועים, אין מחבלים מתאבדים ותנועות איסלאמיות קיצוניות, אין מכונות שיקוף בשדות תעופה ובדיקות בטחוניות, אנחנו לא מתגייסים לשום צבא כי אין אצלנו כזה דבר, כבר לא צריך נשק ואין מלחמות - גם לא מלחמות פנימיות בין אדם לעצמו. אין אלימות נגד נשים או אלימות בכלל, אין עוני, אין אונס, אין הטרדה וניצול מיני או פשעים מינים כמו פדופיליה, אין רציחות על רקע רומנטי או על רקע מסוג אחר, אין תוקפנות, יש דרך ארץ, אין חשדנות אלא אמון הדדי. אנחנו לעולם לא נועלים את הדלתות בבית או בבתי עסק כי אין גניבות, אין פשע בכלל, לפיכך גם אין בתי כלא או צורך בכוחות משטרה ובבתי משפט. ( היוצרת נילי טל ספקה כפיה בהתלהבות בשומעה את הדברים ).
מיד בתום הצילומים, חופש הזמינה את כולנו להתארח בבית הוריה לארוחת ערב , ולאחריה מוטי קירשנבאום הקרין בסלון רחב הידיים שניים מסרטי המופת הדוקומנטריים שביים : בתחילה צפינו ב - (לינק מומלץ >>) "העולם שלא נעלם" , ומיד בתום הארוחה קינחנו ב- (קישור מומלץ>>) "המסע לאנטרקטיקה", השופע יופי, ריגוש וקסם לא יתואר בנופיו ובתכניו. המשפחה האוטופית מכניסת האורחים בכתה מתסכול וזעם במהלך הצפייה ב"עולם שלא נעלם". אין עוררין : לשבטים המסורתיים באתיופיה יש הרבה מה ללמוד מהאומה האוטופית, בעיקר בכל הנוגע ליחסם המחפיר והמביש לנשים. איום ונורא שכל זה עדיין מתקיים בעולמנו, כמה טיפשות, אכזריות, אדנות ושליטה חסרת תקנה של גברים על נשים עדיין מתקיימת באין מפריע בעולם המשוגע הזה של החברות הפרימיטיביות שחיות במדינות עולם שלישי , כפי שהיא באה לידי ביטוי בסרט שתיעד מוטי. היה זה אחד משיאי המסע שלנו - ערב גדוש בשיח מרתק אודות תרבויות רחוקות ואקזוטיות שקיימות על הפלנטה.
+++
אז מה עוד למדנו במהלך המסע המפעים לאוטופיה ?
אין להם תעשייה של פורנוגרפיה !
הם נהנים ממין בפרטיות ומשתמשים בדמיון וביצירתיות שלהם על מנת להפיק הנאה ועונג מבלי להשתמש בסחר ובניצול בנשים.
אין רוע,
אין שנאת חינם,
אין צרות עין, אין צביעות,
אין פחד,
אין כאב, אין עצבות,
אין ייאוש,
אין בדידות, אין ניכור,
אין חרדה, אין דיכאון,
אין מחלות נפש או מחלות בכלל,
אין פסיכיאטרים או פסיכולוגים,
אין הפרעות נפשיות או כדורים פסיכיאטרים או תרופות אחרות.
אין ילדים אבודים.
האוטופים הם עם בריא בגופם ובנפשם.
אין להם סמים (כולל אלכוהול) או סיגריות.
היה גל של שריפה המונית ושום מפעל ייצור ובראשם המפעלים של חברות הטבק נשרפו כליל. הם הושמדו כולם בזה אחר זה, אף אחד לא שרד את האש. כולל השדות הסמוכים שבהם גידלו את כל החומרים הפסיכואקטיביים. (*למרבה השמחה והששון, המתכונים להכנתם עם הכמויות המדודות נשרפו יחד איתם.)
(**הם גם לא מייבאים מחו"ל, מאחר שמדובר באומה שתומכת ביצור מקומי לעידוד הכלכלה האוטופית.)
כיום אין להם זכר וגם לא צריך, מפני שלאף אדם אין יצר התמכרות לכלום. גם לא לקזינו, לבורסה או לאינטרנט ולרשתות חברתיות.
הכל בארץ האוטופים נעשה במתינות ובמינון שפוי.
אין הפרעות אכילה מכל סוג כדוגמת השמנת יתר/אנורקסיה/בולימיה, משום שאין דימוי גוף בעייתי לאיש. גם ניתוחים פלסטיים למטרות אסתטיקה לא קיימים שם, אלא רק למטרות בריאותיות. גברים, נשים וטף אוהבים את עצמם ואת גופם כפי שהוא, לפיכך כולם אוכלים כשהם רעבים ומפסיקים לאכול כאשר הם שבעים. מה גם שאין להם אוכל מעובד, הם ניזונים ממזון טרי שאותו הם מבשלים בעצמם - ארוחה משפחתית המורכבת מתבשילים חמים ביתיים כגון קדרות, מרקים, ממרחים בעבודת יד, לחם טרי שנאפה על לבנים בתנור ועוד כהנה. אין אבטלה, ויתרה מזאת : כולם במדינה ממשים את הפוטניצאל שלהם, עובדים מעט ומשתכרים הרבה. באוטופיה מועסקים בתנאים סוציאליים הוגנים, עם מעסיקים שלא מפלים איש על רקע של דת, גזע או מגדר. שכר הנשים שווה לשכר הגברים בעד אותה תפוקת עבודה, מיותר לציין. (גם במקרה הזה, היתה תקופת מעבר שבה הדברים היו הפוכים, נשים הרוויחו יותר מגברים, מתוך אפליה מתקנת בעד כל אותן שנים שזה היה אחרת. זה אירע באותו זמן של המרד ומלחמת המינים שסיפרה לנו עליהם חופש בצילומים שלנו בבית הכנסת). כולם ללא יוצא מן הכלל מקבלים הזדמנות שווה בראיונות עבודה ומתקבלים לעבודה או זוכים לקידום בה על סמך יכולות וכישורים אובייקטיביים בלבד - לא משנה גילם, דתם, עדתם, צבע עורם, מינם או העדפתם המינית . לא שואלים אף אחד מאיזה מוצא הוא, כי כולם ילידי אוטופיה ומי שהוריו הגיעו ממקומות אחרים - הדבר אינו רלוונטי, ממילא שטויות מסוג זה לא מעניינות או בעלות חשיבות אז למה לשאול שאלות בטלות ומיותרות. הרי כולנו אנשים בסוף, הקשקושים הללו חסרי טעם. גם בדיחות עדתיות אין. זה לא מצחיק בעיניהם. הם מתייחסים להומור מסוג זה כגזענות לכל דבר ועניין.
אנשים הם אנשים באוטופיה, וכולם שווים.
שכר הדירה הוגן ונקבע לפי ערך הנכס בלבד, הווה אומר על פי שיכלול של מצבו והמיקום שלו משלמים בעדו כמה שמגיע בלבד, מבלי שבעלי הנכס חזירים שמעלים אותו כל חמש דקות. דירות בלוקיישנים מבוקשים (שמקבילים לערים תאומות כגון ירושלים או תל אביב) עולות מעט יותר מן הסתם, ובעליהן מרוויחים עליהן כהלכה, אך לא באופן מופרז אלא יחסי. מי שרוצה לקנות בית - עובד כמה שנים על מנת לחסוך, ובסופן הוא רוכש את הנכס ללא צורך במשכנתא. הקרקע שם לא יקרה במיוחד, קל וחומר בהשוואה לישראל. ובכלל, הבנקים לוקחים עמלות סבירות על מנת להרוויח כראוי מבלי להגזים ולהתחזר.
יוקר המחיה באוטופיה מניח את הדעת, כלומר עומד בסטנדטרים מפוקחים בידי השלטון ורשויות החוק באופן שבו כולם מרוויחים ומתפרנסים בכבוד כולל בעלי העסקים והסוחרים, ואין להם תלונות, הם לא מרגישים צורך לרמות לקוחות או להערים ולהפעיל מניפולציות זולות על הקליינטים שלהם – מה שמגיע מגיע והם מסתפקים בכך ללא תאווה לשקר ולהונות תוך שמירה על תודעת שירות מפותחת. הממשל שלהם עושה את עבודתו כמו שצריך לעילא ולעילא : נבחרי הציבור שם הם בני אדם משכמם ומעלה, לפיכך מוערכים וזוכים לתהילת הקהל כי הם שומרים על האינטרסים שלו, מבצעים את תפקידם נאמנה ועל הצד הטוב ביותר ללא משוא פנים או שחיתות. העם האוטופי תומך בכל החוקים וההחלטות של חברי הכנסת והשרים בממשלה כי ההגינות והיושרה הם נר לרגליהם כבסיס לקיום המשותף של התושבים.
ודעו לכם שבזכות כל הנ"ל, הכלכלה שלהם פורחת ומשגשגת.
בכל הנוגע לאיכות ושמירה על הסביבה שם - אין דברים כאלה, דוגמה ומופת לכל חברה באשר היא. הם ממחזרים ה כ ל, האקולוגיה שם שוברת שיאים. ועוד לפני המיחזור, אין בזבוז משווע כי אם יש צניעות : הצרכנות שם נבונה, הם לא שמעו על תרבות הצריכה ולא קונים ללא הכרה אלא משתמשים רק במה שהם צריכים (הפחתה במקור), ואז חוזרים ומשתמשים במוצר שוב ושוב באופנים שונים ולא מעלים בדעתם לזרוק אותו כשאין להם בו צורך יותר אלא מעבירים הלאה למי שצריך (שימוש חוזר). רק כמוצא אחרון, כאשר כלו כל הקיצין הפתרון הוא המיחזור. העם הזה יצירתי בטירוף, אין גבול לרעיונות שלו, כך שכמעט לא מיוצר זבל במדינה, כי גם את הפסולת הם הופכים למשהו חדש, מעבר לקומפוסט שמשנה צורה כבמטה קסם לדשן משובח.
אין נדודי שינה, אין דאגות, הם ישנים שנת ישרים שבסופה יקיצה טבעית עם שחר, וכמובן ממעטים להשתמש בתאורה מלאכותית : נרדמים עם השקיעה ומתעוררים עם הזריחה, מתוך העדפה את אור היום של השמש. גם בחשמל הם לא מפריזים, יש להם אנרגיה סולרית והם נוסעים במכוניות נטענות קטנות שאינן צורכות נפט שגורם לזיהום אויר. אין להם גם תאונות דרכים, בין היתר מפני שנוהגים בזהירות ואף לא מנהלים אורח חיים יושבני כמו שלנו אלא מרבים ללכת ברגל, צועדים לכל מקום בהנאה, אוהבים לזוז, אקטיביים - הליכה הינה הספורט הלאומי באוטופיה, בין יתר ענפי הספורט האחרים שהם עוסקים בהם. גולת הכותרת היא שהם מצאו פתרון חדשני (פטנט רשום, בדרגת סטרט אפ משוכלל) - תחליף אמיתי לטעמים של בשר ומוצרי חלב מבלי שיש צורך להשתמש כלל בבעלי חיים, והטעם זהה אחד לאחד. הם מכינים שם מטעמים זהים לאלו שמקורם בתוצרת מן החי. אני חותמת לכם שאי אפשר להבדיל בין החיקוי למקור, גם לא אניני הגסטרונומיה הידועים שלהם (יש להם שם שפים והיסטוריונים של מזון מקבילים בדרגת מאסטר ממש כמו שלנו יש את מיכל אנסקי, מאיר אדוני וכל היתר, שאפילו הם לא מזהים את האלטרנטיבה ומשוכנעים שזה אותו טעם אותנטי). ובזכות העובדה הקסומה שתעשיית הבשר נכחדה שם ולא קיימת יותר מזה שנים רבות, אז הדם של החיות לא מזהם להם את מקורות המים ואת משאבי הטבע ולא מחלחל למי תהום או נספג בחקלאות. הם הפסיקו לחלוטין לגדל בקר שדמו נשפך ומזהם את קרקעות האדמות, אשר אף הן נקיות מריסוסי הדברות. היבול נטול כימיקלים, הנדסה גנטית, הורמונים ואנטיביוטיקות. תענוג של ממש, גם טעים יותר, בוודאי מזין יותר והעיקר שנמכר במחירים שווים לכל נפש. (מיקי חיימוביץ' לא ידעה את נפשה כשנודע לנו הדבר.)
התקשורת בינינו לבינהם התנהלה בעברית שוטפת. האוטופיים אוהבים ללמוד, והם יודעים קרא וכתוב בכל השפות על בוריין. הם מבינים ששפה היא תרבות.
אין מה לומר, חסד מופלא היה לגלות שיש להם כבוד ליקום שמארח אותם, הם חכמים, וחושבים על עתיד הדורות הבאים ועל המשך הקיום, והם מוקירים כל יצור חי על פני האדמה שמתקיים לצידם בהרמוניה, ולא מעלים בדעתם לנטול את חייו, לשלוט בו, להשתמש בו ולנצל אותו למטרותיהם.
יש להם פתגם מנחה שלאורו הם פועלים בכל תחומי החיים : יצר לב האדם הוא טוב מנעוריו.
ויש הרבה מוסיקה, הופעות חיות בחינם (עבורן הקהל תורם מכיסו כמיטב יכולתו) של אומנים מהשורה הראשונה, ריקודים ושירים מסביב למדורות, (*על אף שהם מודעים לרעלים ולזיהום הסביבתי שמדורה יוצרת, העניין הוא שהם מאזנים ממילא, כי מדובר באומה שטביעת הרגל האקולוגית שלה מועטה ביחס לאומות אחרות אז זה אחד החטאים הקטנים שהם מרשים לעצמם) וצמחייה עבותה ושפע של מקורות מים ומפלים וקשתות בענן ומסיבות טבע באוויר הפתוח ושמחה אמיתית ואושר כביר. כולם נפגשים בערב כשליבם טוב עליהם לרקוד ולשיר שירה בציבור על מרחבים עצומים וירוקים של יערות עד. ואגב, אין להם חגים, אצלם כל יום הוא חג. זאת ועוד, אין להם אמונה עיוורת בכלום, הם אוהבים להפעיל שיקול דעת עצמאי לגופו של עניין. התרבות ענפה, מפותחת ועשירה - אומנות רב תחומית על שלל גווניה, מחול, סיפרות, תיאטרון, קולנוע, טלויזיה - חיים של תכלית, משמעות, חגיגה ויצירה.
הכל מתועד ונערך ברגעים אלו ממש (בשלבים מתקדמים ביותר) בחדרי עריכה אפלים בלילות נטולי שינה של עורכים מסורים טרוטי עיניים השוקדים על חומר הגלם. בקרוב תראו הכל במו עיניכם.
הם שינו את העולם שלהם.
אין צל של ספק, החיים הם אוטופיים במדינת אוטופיה.
קיימת אחדות וקהילתיות, קיים ליכוד חברתי שנשען על תמיכה ופרגון טהורים וכנים. יש אהבת חינם נטולת אנוכיות או אינטרסים, עזרה לזולת וערבות הדדית, אלטרואיזם, ערכים של כבוד האדם וחירותו, נדיבות ושיתוף בין אדם לחברו, אמפטיה, אנושיות, טוב לב, שמירה על עקרונות של סובלנות, שיויון זכויות מלא וחופש הפרט.
באוטופיה מצאנו כי ישנה שלמות שאליה ראוי לשאוף. זו משמעות המלה "קיימוּת".
Nothing changes if nothing changes
|
