כותרות TheMarker >
    ';

    בשביל הזהב

    זעמו של קאן

    0 תגובות   יום רביעי, 23/4/14, 18:55

    רשימת המועמדים פרס דקל הזהב השנה, מזכירה פגישת מחזור של כמה מהשמות הכי נפוצים בפסטיבל קאן בעשור האחרון. או לפחות, השמות שהכי צפוי למצוא כאן. אני לא יכול לומר שרובם מרגשים אותי במיוחד, מאחר וטעמי שונה לרוב מטעמם של שופטי הפסטיבל. בשנה שעברה, זכה "כחול הוא הצבע החם ביותר", הסרט הראשון שקבל ממני ציון של כוכב אחד מתוך חמישה (יאמר לזכות סרטים אחרים שראויים לציון זה שהתחלתי להעניק כוכבים רק לפני כשנתיים וחצי).

    למרות זאת, אני שוב מסתקרן לקראת הפסטיבל ובמיוחד, לקראת הפרס הגדול והכה יוקרתי שלו. למה? כי גם אם מרבית הזוכים אינם לטעמי, יש המון כבוד בכניסה לרשימה הזו וחלק מהשמות עוד יחזרו בהמשך השנה, כאשר הוליווד תחמם מנועים לקראת האוסקר. אני פראייר של מעמדים מכובדים ובזירת הפסטיבלים, אין מקום מכובד יותר מהריביירה הצרפתית.

     

    הנה הסרטים המועמדים השנה לפרס דקל הזהב לשנת 2014:

     

    העננים של סילס מריה - אוליביה אסיאס הוא במאי צרפתי ותיק, אם כי אני מודה שלא שמעתי על אף אחד מסרטיו הקודמים. הוא נבחר לביים קופרודוקציה דוברת אנגלית, בה מגלמת ז'ולייט בינוש שחקנית ותיקה בשם מריה אנדרס, שכוכבת צעירה (קלואי מורץ) זוכה להצלחה עם אותו תפקיד שהעניק למריה את פרסומה. מריה פורשת להרים עם העוזרת הנאמנה שלה, אותה מגלמת קריסטן סטיוארט. שלוש כוכבות הסרט נמצאות בנקודות שונות בקריירה שלהן במציאות. בינוש התרחקה משיא הצלחתה לפני עשור וחצי ומתמקדת בעיקר בתפקידים דוברי צרפתית לצד במאים שרוצים להעביר מסר חברתי-פוליטי ביצירותיהם. קריסטן סטיוארט נאבקת להוכיח שהיא שחקנית טובה על ידי התרחקות מתפקידה הידוע לשמצה בסדרת דמדומים. קלואי מורץ היא כוכבת בעליה, עם שלושה סרטים נוספים אליהם הצטלמה וצפויים לצאת בשנה הקרובה ועם לפחות תפקיד איקוני אחד באמתחתה כהיט-גירל מ"קיק-אס".

     

    סן לורן - סרטים ביוגרפיים על מעצבי אפנה, טרם זכו להצלחה גורפת, אולם זה האחד שיכול לשנות את המצב. חייו של איב סן לורן היו מלאי תהפוכות ולצד השפעתו על הבגדים אותם לבשו נשות העולם המערבי, היה פורץ דרך חברתי וטיפוס מתוסבך כפי שבמאי ביוגרפיות אוהבות להתמקד בהם. גספאר אולייל ינסה את מזלו בתפקיד הראשי, שעשוי להביא לו פריצה משמעותית לאור הזרקורים. זו הופעתו הרביעית של הבמאי הצרפתי ברטרן בונלו בפסטיבל קאן ואני מניח שהאקדמיה הצרפתית תעקוב אחר הצלחת הסרט כשתתבקש לבחור נציג לאוסקר.

     

    תרדמת חורף - נורי בילג' ג'יילן הוא בעיני אחד הבמאים המבריקים שעובדים כיום מחוץ לאמריקה, אבל גם אחד הבעייתיים. סרטו "שלושה קופים" הביא לו את פרס הבימוי בקאן 2008. בעיני, מדובר בסרט משעמם להפליא שמבויים ומשוחק בצורה מבריקה. לפני שנתיים, יצא "היו זמנים באנטוליה" שזכה בפרס הגראן פרי, הפרס השני בחשיבותו בפסטיבל. לו היה הסרט מעט קצר יותר, היה כנראה מועמד אצלי לסרט השנה, אפילו שהוא דל בעלילה ומכיל בעיקר שיחות על עניינים שאינם קשורים לחקירה שבמרכז הסיפור. הפעם, נורי בילג' ג'יילן מגיע לפסטיבל עם "תרדמת חורף" שלא הרבה ידוע עליו, פרט לרשימת שחקנים שאינם מוכרים מחוץ לטורקיה ושהסרט צולם בקפדוקיה. מה שלא תהיה העלילה, ג'יילן הוא במאי עקבי וסביר להניח שיצא מהפסטיבל גם הפעם עם הרבה הערכה.

     

    מפת הכוכבים - מה בעצם קורה עם דיוויד קרוננברג בשנים האחרונות? היו לו שני סרטים ("היסטוריה של אלימות", "סימנים של כבוד") שהביאו לו הצלחה מסחרית וביקורתית וגרמו לאנשים לסמן את השלב הבא בקריירה שלו כמעבר מאמן מתח ואימה, לבמאי מהודק ומדויק שמהווה השראה לדור שלם. אלא שאז יצאו "שיטה מסוכנת" ו"קוסמופוליס" הלא מוצלחים ונראה שהקשיש הקנדי לא מצליח להחליט אם הוא מעוניין ללכת עד הסוף עם הרעיונות הלא פשוטים שבסרטיו, או מחפש לרצות את הקהל. "מפת הכוכבים" נראה כמו מישמש של רעיונות. זו דרמה על משפחה ששני הילדים בה אושפזו, אחת בשל בעיות נפשיות ואחד בשל התמכרות לסמים. זו סאטירה על הוליווד דרך עיניהם של נהג לימוזינה ושחקנית שרוצה לצלם חידוש לסרט בו אמה שחקה את אותו תפקיד. זה סרט אימה על מישהי שרואה רוחות רפאים. זה הרבה מאוד בשביל סרט אחד.

     

    שני ימים, לילה אחד - אמרתם פסטיבל קאן, אמרתם האחים דרדן. צמד הקולנוענים הבלגים זכו פעמיים בדקל הזהב ("רוזטה", "הילד") וחלקו עם נורי בילג' ג'יילן את פרס הגראן פרי לפני שלוש שנים בזכות "הילד עם האופניים". נראה כאילו ועדת הבחירה של הפסטיבל רק מחכה שיוציאו סרט חדש בכדי להזמינם ישר להתמודד על הפרס הגדול. השחקן הקבוע של הדרדנים, פבריציו רוניונה, משתף פעולה על המסך עם מריון קוטיאר, כנראה השחקנית הצרפתיה המובילה נכון לעכשיו. הם מגלמים זוג שמנסה לשכנע את עמיתיה של האישה לוותר על בונוסים בכדי שתוכל לשמור על עבודתה. נשמע כמו מסר חברתי עמוק, אבל סרטיהם של האחים דרדן נוטים להיות סופר מינימליסטיים, כך שלא הייתי מצפה להרבה התפתחות עלילתית.

     

    אמאל'ה - ממשיכים עם דוברי צרפתית, השחקן והבמאי שאווייר דולאן עשה שתי גיחות קודמות לפסטיבל קאן, אולם זו כניסתו הראשונה לתחרות הרשמית. זהו סרטו החמישי של דולאן בן ה-25, שסומן לפני כמה שנים בידי מארגני הפסטיבל כהבטחה לעתיד. הסרט עוסק באלמנה המתקשה לגדל את בנה הבעייתי, עד שהיא זוכה לעזרה משכנה מסתורית. שתי השחקניות, אן דורבל וסוזאן קלמנט, הופיעו עד כה בעיקר בסדרות טלוויזיה קנדיות ואינן מוכרות מחוץ למולדתן.

     

    השבוי - עדיין בקנדה, זוכרים שאטום אגויאן היה פעם במאי צעיר ומבטיח? הילד כבר בן 53 ומגיע להתחרות על דקל הזהב בפעם החמישית בקריירה שלו. הוא מעולם לא זכה בפרס הגדול, אבל אולי הפעם יצליח. "השבוי" משלים טרילוגיה לא מכוונת עם "מי מפחד מהזאב הרע" ו"אסירים", על אב שמחפש רמזים להימצאה של בתו החטופה. ראיין ריינולדס ורוזריו דוסון מגלמים את ההורים שהחטיפה פגעה קשות ביחסים ביניהם.

     

    להתראות לשפה - אם כבר במאים שעשו קריירה בפסטיבל קאן, איך אפשר בלי אחד הקולנוענים הצרפתים הגדולים בכל הזמנים? ז'אן-לוק גודאר, כן הוא עוד בחיים, מועמד בפעם השביעית בחייו לפרס דקל הזהב. מדהים ככל שזה נשמע, אף אחד מסרטיו לא זכה בפרס. "להתראות לשפה" הוא סרט שוויצרי על יחסי אהבה-שנאה בין אישה נשואה וגבר רווק. על פי תאור העלילה באתר של חברת ההפקה, עושה רושם שהוא עמוס מטאפורות למצבה של האנושות. כמו "רכבת הקרח", רק מעודן.

     

    החיפוש - למישל האזאנאוויציוס יש קריירה קצרה בהרבה משל גודאר, אבל לקח לו הרבה פחות זמן לזכות באוסקר (גודאר קבל פרס על מפעל חיים בגיל שמונים). במאי "הארטיסט" חוזר לפסטיבל שגלה אותו לעולם דוברי האנגלית עם סרט בכיכובה של אשתו ברניס ביז'ו ואנט בנינג הוותיקה. זה כנראה הסרט שהכי הרבה מבקרים השנה ירצו לדעת מה פסק הדין לגביו. האזאנאוויציוס עשה בעיקר פארודיות על סרטי משטרה שזכו להצלחה בצרפת, אבל היה אלמוני לשאר העולם עד "הארטיסט". זה סרטו הראשון מאז הזכיה באוסקר ומעניין לראות האם מדובר בהצלחה חד פעמית, או שאנו חוזים בהווצרותו של רב-אמן.

     

    איש הבית - די קשה לתרגם את שמו של הסרט החדש של טומי לי ג'ונס, מאחר ואין לי מושג מה זה homesmsn. מהטריילר עולה שג'ונס מגלם אדם שניצל בידי אישה זרה (הילרי סוונק) מתליה, בתמורה לעזרה להסיע שלוש חולות נפש ליעדן. הפעם הקודמת (והיחידה) בה טומי לי ג'ונס ביים מערבון, הייתה "שלוש הלוויות של מלכיאדס אסטרדה", סרט מעולה ולא מספיק מוערך בעיני. ג'ונס הפגין שם מיומנות גם כבמאי, גם כשחקן וגם כבוחר תסריטים. זה עשוי להיות אחד הסרטים היותר מסחריים בתחרות ואין ספק שתגובות חיוביות יעלו את קרנו לקראת עונת הפרסים בסוף השנה.

     

    להרגיע את המים - עכשיו לקצת יפנית. נעמי קאוואסה היא במאית בעלת הספק מרשים שכבר זכתה בשני פרסים בפסטיבל קאן. היא זכתה בפרס מצלמת הזהב, המוענק ליוצרים בתחילת דרכם, בשנת 1997 ובגראן פרי כעבור עשור. סרטיה לא זוכים לחשיפה רבה בארץ, אולם המועמדות לדקל הזהב יכולה להעניק לה דחיפה לעבר קהל חדש. במרכזו של הסרט, משל על החיים דרך עיניהם של נער ונערה החיים על אי בלב האוקינוס. נשמע קצת כמו גרסה אמנותית ל"הלגונה הכחולה".

     

    מר טרנר - הזכרתי את הסרט הזה כמועמד אפשרי למספר פרסי אוסקר. מייק לי הוא לא במאי קל לעיכול, אבל הוא שומר על רמה ומי שאוהב סרט אחד שלו, לרוב יאהב גם את השאר. רבים מהאוהדים של מייק לי הינם חברי אקדמיה ו/או שופטים בפסטיבלים שונים, לרבות פסטיבל קאן. הסרט עוסק בחייו של הצייר ג'.מ.וו. טרנר, אותו מגלם טימותי ספאל, שחקן שכבר מזמן היה צריך לזכות לתפקידים זכורים שאינם כוללים הפיכה לעכברוש. למרות שהופיע בלא מעט סרטים ראויים, ספאל נקלע לרוב לתפקידי משנה שאינם מהווים משקל רב בעלילה. מייק לי הוא אחד הבמאים היחידים שיתנו לו את מרכז הבמה ואני משוכנע שביום טוב, טימותי ספאל ידע לקחת את ההזדמנות בשתי ידיים.

     

    האולם של ג'ימי - אין הרבה במאים שעצם הזכרת שמם, מוריד לי את החשק לצפות בסרט. קן לואץ' הוא אחד מהם (לאו דווקא בגלל עמדותיו האישיות) וזה חבל, כי האדם עליו הסרט מבוסס נשמע כמו דמות די מרתקת. ג'ימי גרלטון היה סוציאליסט אירי שהשתמש באולם הריקודים שבבעלותו בכדי לקדם את דעותיו הפוליטיות. ארועים אלימים אליהם נקשר, הביאו לגירושו לארצות הברית, בה התגורר מרבית חייו. בפעם הקודמת שקן לואץ' הגיע לקאן עם סרט על מלחמה באירלנד, הוא זכה בדקל הזהב על "כשהרוח נושבת". אני מאוד לא אהבתי את הסרט וקשה להאמין שאוהב את "האולם של ג'ימי". למזלו של לואץ', אף אחד לא באמת שואל אותי.

     

    פוקסקאצ'ר - הסרט הכי מדובר בפסטיבל, בעיקר כי היה אמור לצאת לאקרנים בסוף השנה שעברה ונדחה לנובמבר 2014. זהו סרטו השלישי של בנט מילר ונראה שהוא משלב בין הנושאים של שני קודמיו. יש בו את חקירת הרצח מ"קפוטה" ואת העיסוק בספורט של "מאניבול". כמו שניהם, גם "פוקסקאצ'ר" מבוסס על סיפור אמיתי - רציחתו של מתאבק אולימפי בידי חברו הסכיזופרן. צ'אנינג טייטום ומארק רופאלו משתתפים בסרט, אולם העיניים יהיו נשואות בעיקר לסטיב קארל שתחת שכבות של איפור, מגלם את הרוצח בתפקיד שעשוי להגדיר אותו מחדש כשחקן דרמתי.

     

    הפלאות - אפשר למצוא מעט מאוד מידע על הסרט הזה. זהו סרטה העלילתי השני של הבמאית אליס רורוואכר שחרף שמה, נולדה וגדלה באיטליה. מוניקה בלוצ'י, שלא עמדה בהבטחה מלפני עשור כדבר הגדול הבא, משחקת בתפקיד הראשי לצד אלבה רורוואכר, אחותה של הבמאית. אין הרבה מה לומר על הסרט וכנראה שגם לא כל כך נשמע עליו אחרי הפסטיבל.

     

    טימבוקטו - הבמאי המאוריטני עבדרח'מנה סיסקו, עשה בעיקר סרטים קצרים, אולם סרטו הראשון באורך מלא ("מחכה לאושר") הוצג בבכורה בפסטיבל קאן וכך סרטו הבא. "טימבוקטו" הוא סרטו החדש של סיסקו שכבר הופך לדייר קבע בקאן, למרות שעברו שמונה שנים מאז ביקורו הקודם. נראה שמאוד מאמינים בעתידו של סיסקו, בהתחשב בכך שהוציא רק שלושה סרטים באורך מלא עד גיל 53.

     

    סיפורים פרועים - בעוד נראה שרוב הסרטים ברשימה התקבלו בזכות שמם של הבמאים העומדים מאחוריהם, לא מצאתי בפילמוגרפיה של דמיאן ציפרון הארגנטינאי שום התקלות קודמת עם פסטיבל קאן. הסרטים שלו הופצו בצרפת, אבל עיקר הפרסום שלו הוא באמריקה הלטינית. שמועות מספרות ש"סיפורים פרועים" נבחר להתמודד על דקל הזהב במטרה לעורר פרובוקציה מסוימת בקרב השופטים והקהל. מדובר באוסף מערכונים, כנראה פרועים ומהכרות עם הטעם של ועדת הסינון בפסטיבל קאן, חלקם כנראה לא פשוטים לעיכול.

     

    לויתן - יש לי הרגשה שאנדריי זוויאגינצב הוא אחד השמות המפלגים ביותר שאנשים לא מכירים. סרטיו הקודמים ובמיוחד "השיבה", הביאו הן לתגובות נלהבות והן לשנאה מצד אנשים שסרטים איטיים עם מעט עלילה אינם כוס התה שלהם. סרטו הקודם של זוויאגינצב, "אלנה", זכה בפרס השופטים במסגרת Un Certain Regard בפסטיבל קאן 2011. "לויתן" עוסק במאבקו של תושב ארכיפלג בצפון רוסיה מול ראש עיר מושחת. לפי הבמאי, הסרט מבוסס על סיפורו של איוב, כך שזו כנראה לא קומדיה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אביעד שמיר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין