"תהיה רגוע, מכל המשוגעים פה, אנטולי הכי נורמאלי" אמר בכל הרצינות, מנהל התורן של בית החולים לחולי נפש, לניסים נהג המונית.
הוא גייס את החיוך הכי מרגיע וסימן לשני אחים גברתנים להכניס את אנטולי המטושטש למונית.
כשהם אזקו את ידו הרפויה לידית הצמודה לתקרת המונית, הוא דחף לידיו של הנהג תיקייה ובה המפתח לאזיקים וטופס שחרור והעברה מביה"ח לביה"ח - מין תעודת משלוח של בני אדם.
"הוא על מורפיום, יש לך נהיגה של פחות משעתיים מבת ים לעכו, והוא יישן ארבע שעות כמו תינוק".
כבר שנים לא הייתה לו משמרת-לילה כה עמוסה. מנהל המשמרת התפלל בלבו שנהג המונית כבר יעוף משם עם הנוסע המורדם. כל תרחיש אחר, היה מעכב את סיום המשמרת הלילית שלו.
לפתע השמיע אנטולי המטושטש נחירה נוראה.
"ומה יקרה אם הוא יתעורר ?", שאל ניסים הנהג בפחד.
"הצחקת אותי, אמרתי לך שהוא על מורפיום, מצפה לך נהיגת לילה נעימה ורגועה".
**
הכבישים היו ריקים, "מוזיקת לילה זעירה" של מוצרט נתנגנה ברדיו וריח הדרים מילא את המונית.
חששו של ניסים התפוגג כשהציץ במראה מדי פעם ושמע את נשימותיו הסדירות של המשוגע הרדום.
איזו נסיעה נעימה, חבל שלא מלאתי את המונית בעוד נוסע או שניים.
"וחבל שלא בקשתי מיליון דולר" חייך לעצמו, כשראה ליד צומת עתלית דמות בחולצה לבנה מסמנת לו לעצור.
האיש ביקש להגיע לנהריה. נפלא איך שלפעמים דברים פשוט מסתדרים, חשב כשהנוסע הסכים לשלם 450 ₪ בלי להתווכח.
אתה ניראה לי מוכר, מה שמך המלא ? התעניין פתאום ניסים. לא מעלה בדעתו שידיעת שמו של הנוסע, תציל אותו בהמשך מצרה גדולה.
**
מזריק המורפיום לא לקח בחשבון את משקלו ומימדי גופו הענק של אנטולי.
הנסיעה השקטה לא ארכה יותר מעשר דקות נוספות ולפתע התעורר המשוגע.
"למה אני קשור ?", צרח.
הוא עקר ללא מאמץ את הידית ממקומה והתחיל להתנועע במונית נושם בקולי קולות ונוהם לתוך אוזנו של הנוסע: "מי אתה בכלל".
"מי האיש הזה", צרח הנוסע שהבחין פתאום בידו האזוקה וביד השנייה המשוחררת של הענק המתנשף, שהסריח מהפה ושהריר שלו נזל כברז פתוח על חולצתו הלבנה.
ניסים התקשה לשלוט במונית המיטלטלת. הוא ידע שאת הנסיעה הזו כבר לא ישכח לעולם.
ואז לתדהמתו שמע את המשוגע צורח על הנוסע כשהוא לופת את גרונו:
- "תשיר את 'ים השיבולים', או שאני הורג אותך".
- "לא כדאי לך להתעסק אתו. אנחנו בנסיעה לבי"ח למשוגעים, כדאי לך לשיר", התחנן ניסים.
- "אני הולך לתבוע את האמ-אמ-אמא שלך" צעק הנוסע.
"אני עורך דין, ואתה לא יודע עד כמה הסתבכת. כדי להרוויח 450 ₪, אתה מוכן לסכן את חיי ?
אתה עומד למכור את הבית שלך ולשלם לי עד יומך האחרון... תיסע מיד לתחנת המשטרה בחיפה", הורה העו"ד, מדמיין כיצד נהג המונית עומד לשעבד את חייו למענו וכיצד סוף סוף יפסיק לעבוד.
- "אסע לאן שתרצה, אבל חייבים להוריד קודם את המשוגע" אמר ניסים בקור רוח, כשהוא מוחק בטוש עבה את שמו ומספר הרישיון שלו, מכל המקומות שהופיעו בתוך המונית.
- "למי קראת משוגע? "צעק אנטולי ולפת הפעם את גרונו של ניסים. המכונית החלה לשייט בין הנתיבים מצד לצד.
- "עזוב אותו, אתה תהרוג את כולנו", זעק העו"ד כשהוא מנסה לשחרר את גרונו של ניסים המשתעל והמשווע לאוויר..
"בסדר" סינן לכיוון נהג המונית, "קודם ניפטר ממנו, תחנת משטרה יש בכל עיר..."
"תתחילו לשיר את 'ים השיבולים', או שאהרוג את שניכם"
הם המציאו מילים, זייפו בקולי קולות, נדרו נדרים והתפללו שהנסיעה תיגמר כבר ולשלום.
"אתם ממציאים מילים", צרח אנטולי כשהוא רוקע ברגליו.
"המונית שלי מתפרקת", התחנן הנהג.
"אני לא שומע אותך", צרח המשוגע על העו"ד כשהוא מניח עליו את רגליו הארוכות ומונע ממנו לצאת מהמונית כל אימת שהאטה או עצרה.
**
המונית שעטה צפונה, כשהשניים מצייתים בפחד...
"ועכשיו רק אתה ועם תנועות ידיים לפי המילים", צרח על העו"ד שהזיע מאימה, המציא מילים,
זייף בדמעות ושר כמי שכפאו שד:
"ים השיבולים שמסביב
על גליו לשוט יצא הרוח.
אלף חיוכים אלי שלח האביב,
שמש חביבה יצאה לשוח".
**
ארובות מגדלי החשמל של עכו נראו סוף סוף ובבירור...
"אני חייב להוסיף מים למנוע", אמר ניסים ועצר את המונית בצד הדרך.
הוא הרים את מכסה המנוע, בסתר הוסיף באחד המסמכים מה שהוסיף, הקיף את המונית וכיסה את מספר המונית מלפנים ומאחור.
ה- waze הביא אותם הישר לבית החולים לחולי נפש בעכו.
אנטולי נחר בקולי קולות.
"חיכינו לך" אמרו לניסים שני הגברתנים שהתקרבו מהשער למונית.
"הבאתי לכם שניים. אחד מהם מאוד מסוכן הוא בטח גם יגיד לכם שהוא עורך דין..."