היי,
כאמא ומנהלת משק בית במשרה מלאה, מאחר שהתפטרתי מעבודתי האחרונה וכרגע אני "בין עבודות" (למרות שלעתים אני עובדת הרבה יותר קשה, כי כל המטלות והסידורים של המשפחה והבית נופלים עלי) יוצא לי להתנסות בחוויות, שיכול להיות שאם הייתי עובדת 8-9 שעות ביום, לעולם לא הייתי עוברת. למשל, קניות ב'רמי לוי' מול קניון איילון בבקרים. החלטתי לעבור לרמי לוי אחרי שקלטתי שהקניות בסניף 'מגה בעיר' הממוקם 500 מטר מביתי נוחות לי בטירוף אבל עולות לי ביוקר רב. היום אני יודעת שזו היתה החלטה אמיצה מעין כמוה. אין דין חווית קנייה בסניף עירוני ליד הבית כדין הג'ונגל של רשת דיסקאונט הממוקמת באזור תעשיה. דבר לא דומה. הנסיעה, החניה, הקונים, הקופאיות, המוצרים וכמובן גם המחיר.
חוויה אחרת. באמת.
מכיון שזו משימה שאני די מתעבת, קבעתי לי יום בשבוע ואני משתדלת לא לזוז ממנו. להלן שלישי בבוקר. ביום הזה אני חותמת אבטלה בלשכת התעסוקה (:-)) ומעבר לכך הוא פנוי. אני משתדלת מיד אחרי הלשכה לשים פעמיי לקניות. הדרך לבני ברק די פנויה בשעות הבוקר, אבל כשאני נוחתת ביעד, אני מגלה לתדהמתי, בכל שבוע מחדש, שהמון אנשים לא עובדים בבקרים. או שהם עובדים בערב, או שהשד יודע מה. החנות מפוצצת. יום שלישי בבוקר - מה לכל הרוחות יש לאנשים לחפש ב'רמי לוי'? הם לא אמורים להרוויח כסף לפרנסתם בדיוק בשעות הללו? בכל מקרה אני עושה ארבעה סיבובים עד שמוצאת חניה, אורבת לקונה שסיים את קניותיו כדי לקחת ממנו את העגלה, כי אף פעם אין מספיק מהן ונכנסת. מיד בכניסה, מבול של מבצעים. בהתחלה הוקסמתי משפע המבצעים וההנחות. אחרי מס' ביקורים הבנתי שחוץ מכמה מוצרים קבועים, מחירי רוב המוצרים די דומים לאלו שברשתות היקרות יותר דוגמת 'מגה בעיר' וכדו'. מה שכן, הפירות והירקות הרבה יותר זולים ובד"כ די יפים. אבל לא רק על המחירים אני רוצה לדבר אתכם. חייבת לשתף אתכם בחוויית הקנייה. ראשית, ממליצה לכם להצטייד בנעלים גבוהות ובמכנסיים ארוכים. כן גם באמצע הקיץ. זה אם אתם לא רוצים להרמס ע"י הקולגות שלכם-הלקוחות האחרים ועגלותיהם. כמי שעבדה 5 שנים תמימות בנתב"ג ונפגעה ממאות אם לא אלפי עגלות נוסעים עמוסות במזוודות, אני כבר למודת סבל. המעברים בחנות צרים מעין כמוהם והעגלות העמוסות כל טוב לא זזות. שרירי ידיים מפותחים יכולים להקל על הסבל שבגרירת העגלה למקום הרצוי. אני מחנה את העגלה באחד המעברים הפחות עמוסים, מלקטת את המוצרים ברחבי החנות וחוזרת לבסיס האם, להניח את המוצרים בעגלה. כדאי גם לשנן את מקומם של המוצרים. זו לא משימה פשוטה כלל ועיקר וגם אני, אחרי 10 ביקורים ויותר עדיין לא מכירה את החנות על בוריה, אבל ההתמצאות מרחבי החנות בהחלט מקצרת את זמן השהייה בחנות ועל אני יכולה רק לברך. בנוסף, והעצה הזו מועילה בכל רשת שיווק, אני ממליצה לכם להגיע עם רשימה מוכנה מהבית. כך תצליחו לא להתפתות לכל מבצעי ה-3 ב-20 ודומיהם ולהימנע מלקנות סטוקים של מוצרים שיספיקו לכם עד המלחמה הבאה לפחות ויתפסו לכם מקום יקר בארונות. את הרשימה אני מכינה לפי סידור החנות. קודם כל פרות וירקות, אח"כ לחמים, גבינות, נקניקים, בשר ועוף, מוצרים יבשים ולבסוף מוצרי חלב. משם - היישר לקופות. כולן עמוסות. לשמחתי ולשמחת חבריי הקונים, הקופאיות מתקתקות עבודה והתור מתקצר במהירות. יתרון גדול - האורזים. אלו עושים עבודתם בהתלהבות ובמהירות וחוסכים לקונים את הקושי שבהעמסה על המסוע ואריזת המוצרים סימולטנית. תמיד אני מצ'פרת אותם בתשר נדיב, למרות שאני לא תמיד כזו נדיבה. משם הדרך לרכב קלילה ושמחה, כי אני יודעת שכל המשימה הזו אוטוטו מאחורי ואני בדרך אל האושר. תיזמנתי את החווייה הזו והיא לוקחת לי לא יותר משעתיים, מהרגע שאני יוצאת מהרצליה ועד שאני חוזרת הביתה לרמת השרון כולל הסחיבה של עשרות השקיות. 

אז מה היה לנו כאן? תכנון תכנון ותכנון. הכנת רשימה והיצמדות אליה, הצטיידות בלבוש והנעלה מתאימים, סבלנות ברזל, מרפקים וידיים חזקות, פינוי זמן ומצב רוח טוב. האם זה שווה את המאמץ? תלוי. אם גם אתם, כמונו, נאבקים ביוקר המחיה ומשתדלים לא להגדיל את המינוס, כנראה שכן. 
נ.ב. השבוע מצאתי סופסוף קייל במקרר שבסניף. שמעתי המון דבריו על תכונותיו הפלאיות ועל יתרונותיו הבריאותיים ושמחתי שאוכל לאוכלו ולמגר את כל תחלואיי העתידיים. הגעתי הביתה והכנתי לי סלט עצום, על טהרת הקייל. מה אומר לכם? אני בטוחה שלאכול סרפדים יותר טעים. זה אולי ירק-על, אבל מבחינת המרקם והטעם - אחד העלים הפחות טעימים שדגמתי בחיי ואני ידועה בקרב חבריי כאוהדת ירקות גדולה. המלצתי: אם אתם ממש חייבים - נסו רק כשאתם מאד רעבים