באחד המיילים הרבים שנוחתים בתיבת הדואר האלק', תפסה את עיניי בן זוגי הצעה לטיול בירושלים בעקבות דרך הייסורים של ישוע. מכיוון שאני אוהבת את ירושלים אהבת נפש ובן זוגי ממש לא, הוא חשב לעצמו שטיול מודרך בעיר יכול להתאים גם לו, כי כך נחוש פחות אבודים בעיר הלא מוכרת וגם נחכים מהסברים של מדריך מנוסה. לא התלבטנו יותר מדי והזמנו את הטיול. תאריך היעד: יום חמישי, חול המועד פסח. מכיוון שהילדים כבר די עצמאיים ויכולים להסתדר בעצמם, תיכננו להשאיר אותם בגפם ולנסוע לטיול של חצי יום. מיתרונות גילנו המופלג.
ביום רביעי, יממה לפני הטיול בישר לי בן זוגי בפנים עגומות ש"יש לו בשורה לא טובה". מסתבר שלא נרשמו מספיק אנשים לטיול והוא נאלץ לבטלו. מה עושים? המדריך היה הגון ונלהב מספיק ונתן לנו את המסלול של הטיול האבוד, עם כל ציוני הדרך וההסברים האפשריים. אם הוא לא יוכל להרוויח מהטיול שבוטל, לפחות שאנחנו לא ניפגע. כל הכבוד. אחרי התייעצות מהירה החלטנו שנוסעים בכל זאת. with or without him. כמה הרפתקני מצידנו. חמישי בצהריים עלינו אל העיר שחוברה לה יחדיו, כמתוכנן. בהמלצת המדריך חנינו בחניון הרצל של הרכבת הקלה, חניון ללא תשלום. עלינו על הרכבת בדרכנו לתחנת שער שכם. זו היתה הנסיעה הראשונה שלי בקלה ואני עדיין מלאת התפעלות. אירופה בישראל. כ"כ נוח, כ"כ מסודר. לא צריך להיכנס עם הרכב לתוך העיר. ממש חוויה מכוננת. למרות התקופה בשנה, הרכבת לא היתה מפוצצת בנוסעים והנסיעה היתה נוחה ונעימה. העניין הוא שיומיים לפני היו התפרעויות של בני דודנו בעיר העתיקה בגלל איזה עניין בטחוני ולקראת הגעתנו לתחנה עלו חששות שאולי זה לא הדבר הכי חכם בעולם לרדת דווקא בשער שכם, בואכה הרובע המוסלמי. אך מכיוון שהיעד הראשון בטיול סומן כמסעדת קבאב שאהין בשוק הקצבים שברובע המוסלמי, החלטנו בכל זאת לדבוק בתוכניתנו המקורית. חששותינו התבדו מיד עם הירידה מן הרכבת. כמו תמיד, חדשות ואיומים לחוד ומציאות לחוד. הסוחרים בעיר העתיקה שמחים על כל מבקר, יהודי או לא. נראה שאותם מעניינת יותר הפרנסה ופחות הסכסוך הבין עמי. שמנו פעמינו למסעדה שלא הכזיבה. התפריט אמנם לא מגוון. גולת הכותרת היא הקבאב כבש. אבל איזה קבאב כבש! מעדן! משם המשכנו בתוך השוק לעבר שער האריות.