כשכולם ישנים הנשמה שלי ערה,

עם כל החום שיש בחדר האווירה כל-כך קרה,

שום דבר פה לא מובן, הכל מתערבב בשיגעון,

לאט לאט אני מבין שלא אמצא כאן פיתרון,

מביט מחוץ לחלון, מחפש עמוק בארון, מרים ידיים, תשובה זמנית היא דיכאון,

רק התחלתי את דרכי אבל הסוף קרב ובא,

לא יכול עוד להמשיך כי הנר שלי כבה.

אחרי כמה שעות שהתמלאו באכזבה,

פתאום הבנתי שחסרה בי התקווה,

אני מתחיל לקבל קצת ביטחון עצמי,

מדליק את הנר וממשיך לי בדרכי,

מבין שהגורל תלוי אך ורק בי.

אולי לעולם לא אבין, אולי לעולם לא אדע,

אולי זה בסדר, פתאום זה לא כזה נורא,

מסכם את העניין... אין כמו הרגשה של ניצחון,

אולי סוף סוף עכשיו אוכל ללכת לישון.