"ערב אחד, כשדופן הביא לה ארוחה ובגדים נקיים, שאלה אותו ז'ולייט מדוע הוא מוכן לסכן כל כך את חייו.

תשובתו הדהימה אותה.

מדאם, אין לך מושג כמה טוב אני מרגיש עם עצמי כשאני עוזר לאדם אחר בתקופה כזאת של רוע ומוות.

היא לא תיארה לעצמה שעובד גן חיות, שהשכלתו הצטמצמה בוודאי לשנות לימוד ספורות מחזיק בעקרונות מוצקים משל המדענים המשכילים כל כך שאיתם עבדה ."

קטע מספרו של צ'רלס בלפור 'האדריכל מפריז' אותו אני קוראת עכשיו יום לפני ציון יום השואה.

פריז 1942.

לוסיין ברנאר, אדריכל מחוסר עבודה שגדל בבית אנטישמי, מקבל הצעת עבודה מאיש עסקים עשיר, נוצרי בשנות השבעים לחייו - לתכנן מקומות מסתור מתוחכמים ומבריקים ליהודים, כאלו שהגסטאפו לא יוכלו למצאם.

בד בבד לצד תכנון בית חרושת גרמני לייצור נשק תוך שיתוף פעולה עם הגרמנים.

לוסיין התלבט רבות.

לבסוף הוא מקבל את הצעת העבודה למרות הסכנה הרבה שהיתה גלומה בה - משימת התאבדות הוא כינה אותה. משום ההתרגשות שהיתה כרוכה באתגר לשטות בנאצים בתכנון מחבוא מבריק וההזדמנות שייחל לה להוכיח את כשרונו באמצעות תכנון מבנה חשוב והאמונה שישמש את צרפת לאחר שהגרמנים יובסו.

זאת לצד הרווח הכספי  שעמד לצד שני הפרוייקטים.

הרומן מתאר את החיים בפריז בצל הכיבוש הנאצי, את הפחד, ההוצאות להורג בפומבי של יהודים, את הרחובות נטולי החיים, את המחסור ששרר בכל, את הקיצוב במוצרי מזון והקושי להשיג אוכל שתמורתו הוסגרו יהודים ע"י צרפתים.

את הרעב התמידי. 

רעב שלעולם לא שוכחים, כהוריי שתמיד דאגו שהמקרר בבית יהיה מלא מכל טוב.

אני באמצע קריאתו של הספר שהינו מרתק, מותח מעורר מחשבה ומעלה דילמות מוסריות.

מומלץ ..

נזכור ולא נשכח לעד!