צטט: צביקה פרל 2014-04-27 20:16:40

יום השואה מתקרב,
מנגנוני ההדחקה, מתחילים להיסדק,
ההומור הציני קהה,
והעצבים מתחילים להיחשף לכאב
שמחכה להם ביום הזיכרון.

היום אני יודע שאני דור שני לשואה,
אבל את רוב חיי העברתי
מבלי לדעת שגם אני כזה.

בתהליך אימון אישי שעברתי נגעתי לא נגעתי בבעיה,
רפרפתי והתחמקתי מבדיקה מעמיקה,
הסתתרתי בצילה של הבורות וחוסר הידיעה,
בעבודת שורשים של הבן שלי, נחשפתי לזוועה.

באחת נשפכו אלי העדויות על הזוועות,
על הסבל, על הכאב, על החולי ועל המוות,
(כתבתי על זה בקפה בפוסט שכתבתי לפני שנה).

כנער נמשכתי לקרוא עוד ועוד על השואה,
התחלחלתי עם קצטניק,
נקרעתי והחכמתי עם פרנקל,
צחקתי עם דן בן אמוץ,
וקראתי בשקיקה מזוכיסטית על משפט אייכמן,
זה היה חלק מתהליך הצמיחה האישית שלי.

אני חושב שחשוב לחשוף את הדור הצעיר לשואה,
להשלכותיה, לסיבות שאיפשרו את צמיחתה,
למוסר ולאין מוסר, להיסטוריה האכזרית של העם שלנו,
ולמה שחשוב לנו ללמוד מזה.

דור צעיר זה נוער,
לא ילדים ובטח לא פעוטות.
והנה לתדהמתי אני קורא
שמשרד החינוך בראשות הליצן המשיחי  שנבחר לעמוד בראשו,
מתכננים להתחיל ללמד על השואה בגני הילדים.
חשבתי שאלוהים שומר על ילדי הגן,
הוא כנראה לא העלה בדעתו שצריך להגן עליהם מפני שר החינוך,
ומפני המפלגה שחרטא על דיגלה,
כי אין עתיד.

 

 

 

לקראת יום קשה זה,
נחשפתי לידיעה שבעיני היא קשה לא פחות
מהזוועות שאני עומד להיחשף אליהן שוב בקרוב,
ידיעה על מצב ניצולי השואה בישראל.
מסתבר שוב שעשרות אלפי ניצולי שואה
חיים מתחת לקו העוני.

אין להם כסף לאוכל,
אין להם כסף לתרופות,
אין להם כסף לחימום בחורף,
ובטח לא למיזוג בקיץ.

וראשי המדינה החצופים שלנו תופסים כותרות
ואומרים שבקרוב יעזרו לניצולים.
כל שנה "בקרוב" יעזרו להם,
ובינתיים רבים מהם מתים בעליבות.

כסף להתנחלויות – יש,
כסף לחרדים – יש,
כסף לנסיעות מתוקשרות של ח"כים ושרים לפולין – יש,
כסף למטוס לאשת ראש ממשלה – יש,
כסף לנרות, לגלידה ולמעון חדש לראש הממשלה – יש,
כסף ל"תספורות" לטייקונים – יש,
כסף מהשילומים שקיבלנו מגרמניה – יש,

כסף לניצולי שואה – אין.

ואני עצוב.

ביום השואה ארכין ראש בצפירה לזכר הקורבנות
שהנאצים התעללו בהם,
אבל גם ובעיקר לזכר הניצולים
שהממשלה שלי דואגת שישארו קורבנות.

אבי ניצח את הנאצים שלקחו את כל משפחתו,
הזכרונות ניצחו את אבי שחרד כל לילה במיטתו,
לשמחתי יש לו מיטה ואפילו שמיכה,
מי ידאג לאלה שאין להם?

 

אסור להשלים עם המצב,
אנחנו חייבים לעשות מעשה,
לפנות לכל מי שיכול לעזור
ובמיוחד לשר האוצר שדואג בעיקר לחברים ואחים,
חייבים לעשות מעשה
כי הכל מתחיל Be.

 

 

 

http://zvikaperl.com