כותרות TheMarker >
    ';

    Animatorit

    אנימטורית.
    אנימציה ולא רק.

    ארכיון

    שואה באנימציה

    2 תגובות   יום שני, 28/4/14, 02:19

    סבתא שלי היתה ילדה בלונדינית עם עיניים כחולות. יום אחד לקראת ההכנות לשבת, ראתה את אמא שלה מודאגת, כשהפסיקו למכור ליהודים מצרכים. סבתי, אז ילדה קטנה אך חסרת פחד, התנדבה לצאת העירה ולהביא את מה שצריך וכיוון שלא נראתה יהודייה, בשל שיערה הבהיר, אמא שלה התירה לה בסופו של דבר ללכת. וכך היה מאותו היום, עד שפעם אחת עצר אותה חייל נאצי. בואי הנה, הוא פקד. בחשש גדול היא התקרבה אליו. החייל הביט בה, ליטף את ראשה הזהוב ונתן לה סוכריה. סבתא שלי לקחה את הסוכריה ורצה הביתה כל עוד נפשה בה. מאותו היום אמא שלה לא נתנה לה לצאת מהבית. 


    הסיפור הקטן הזה על סבתא שלי הוא אחד מיני רבים. הנושא הזה, כל מה שקשור בשואה ובמלחמת העולם השניה העסיק אותי רוב חיי, הדהים אותי בילדות וממשיך עדיין להעסיק אותי ביומיום. הסיפורים הקטנים שבין החיים הנורמליים לפחד הגדול והסיפורים הגדולים שלא ייאמנו. זו לא רק התגרדות עד זוב דם באיזה פצע, אלא עבורי גם הקרקע ממנה צמחתי. זה נשמע רע אולי, אבל כילדה עם דמיון פורה אהבתי לשמוע סיפורים וסיפורי הילדות של סבתא שלי היו, כך יצא, בצל עליית הנאצים ואחר כך בגטו ובמחנה העבודה. 

     

    העניין בסיפורי השואה יצא מתוכי בדרכים רבות. בציורים, בשירים ובסרט אנימציה שהתחלתי ליצור. בשנים האחרונות הפכתי גם לצרכנית סרטי אנימציה על השואה כשהדור השני והשלישי החל ליצור אותם. מעניינת אותי הזווית השונה של היוצרים ותמיד מעניין אותי לבדוק דרך הסרטים האם גם יוצרים אחרים רואים את העולם כמוני.

     

    "סרט שואה" באנימציה שעניין אותי מאוד כששמעתי עליו לראשונה היה "הייתי ילדה של ניצולי שואה"' (I was a child of holocaust survivors), במקור נובלה גראפית של ברניס אייזנשטיין, שהפכה לסרט אנימציה בן רבע שעה באותו שם, בידיה של אן מארי פלמינג הקנדית. 

     

    ''

    כפולה מתוך הנובלה הגראפית.

     

     

    "הייתי ילדה של ניצולי שואה", סרט עם הרבה הומור שחור, כפי שניתן להבין גם משמו, מדבר על הטראומה של הדור השני, זה שלא חווה את השואה עצמה, אלא חווה טראומה יד-שניה דרך הוריו. אני באופן אישי מתחברת לזה גם כדור שלישי. בלי שנרגיש, משהו חמקמק עבר הלאה ולא משחרר. בסרט מתארת הגיבורה את ה"סם" הזה שנקרא שואה: הצורך לקרוא ספרים ולראות סרטים בנושא. הגיבורה גם היא מתארת את העבר של הוריה כמעצב חייה.
    אבל שם גם מתבסס הקונפליקט שממלא אותה. אל מול הרצון שלה לשמוע עוד ועוד מתוך סקרנות, קיים חוסר הרצון של ההורים לספר מה באמת אירע להם. הם מספרים לה מה קרה לכל אחד, כך למשל היא יודעת לספר שסבתה הייתה באושוויץ, שם איבדה את בנה, אבל גם זה מסופר ביובש מה, כעובדות. משהו שם חסר, כי לדעת באמת מה קרה ואיך זה דבר שאי אפשר לדמיין. בכל זאת, היא מתארת את המשפחתיות ואת הדבקות בשמחה, שניצבים אל מול הזמנים הקשים. או בקיצור, את החוויה המשפחתית היהודית. בעיקר מוליכה את הסרט מערכת היחסים שלה עם אביה, שנפטר. היא זוכרת אותו כקאובוי, לא כניצול שואה חסר אונים. בסוף הסרט ניתן להבין את המעגליות, בה טראומת השואה והאמביוולנטיות כנראה תעבור הלאה, גם לבנה שנולד. 

     

    הנה הסרט. צפו בו כעת:

     

    ''
    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/4/14 20:21:
      מגיע לסרט הזה הרבה כבוד והערכה ,רק חבל שכאן הוא נבלע בין כל ים הפוסטים , הוא ראוי להרבה יותר תשומת לב . בהחלט כן.
        28/4/14 11:41:

      נהדר. הסרט אנימציה שהבאת כל כך מדויק. {כנראה....}

      פרופיל

      talotan
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      סינמסקופ - יאיר רוה

      זאב זאב

      אמנון וינר