כותרות TheMarker >
    ';

    החיים בסרט

    קולנוע, חברה, תרבות

    תגובות (0)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    אין רשומות לתצוגה

    0

    רוך אינסופי

    0 תגובות   יום שני, 28/4/14, 14:14

    צפיתי שלשום ב"כחול הוא הצבע החם ביותר". יתכן שצפיתם בזה מזמן. זהו מסוג הסרטים שממשיכים לחשוב עליהם כמה ימים אחרי הצפייה בסרט.

    זהו סרטו של הבמאי הצרפתי ממוצא טוניסאי עבדלטיף קשיש ("הגרגר והדג") הסרט זכה לפרסים בפסטיבל קאן על הבימוי ועל המשחק של שתי השחקניות הנפלאות.

    הוא התפרסם, שלא בטובתו, בגלל קטעי המין בין שתי הגיבורות, המפורשים והארוכים. בואו נאמר כך: אם תהיתם מה עושות שתי לסביות כשהן לבד, הסרט הזה יפתור לכם את השאלה הזאת. צפיתי בסרט לבדי, ובכל זאת, בקטעים מסוימים הייתי כל כך נבוכה, שהסטתי את המבט מהמסך. יש טרנד כזה עכשיו, ששחקנים מבצעים בעצמם קטעי מין מפורשים וארוכים, שאני לא מסתדרת איתו.

    הסרט מצא חן בעיני בגלל כמה סיבות, ובראשן המשחק הנפלא של השחקנית הראשית. ששמה במציאות כמו בסרט אדל. (אקסרכופולוס, לאה סיידו בתפקיד אמה). לכאורה הסיפור פשוט: תלמידת בית ספר פוגשת בחורה במועדון גייז שהיא נקלעת אליו במקרה. והן מתאהבות. אדל שואפת להיות מורה בכיתות יסוד, אמה שואפת להיות אמנית מצליחה. אדל מהווה עבורה דוגמנית עירום.

    הסרט מקיף כעשור, אדל תלמידת הכיתה השביעית בתחילתו, ובסופו היא מגשימה את חלומה ועובדת כמורה.

    מהקלוזאפים הרבים בסרט, בעיקר על פניה של אדל, ניתן לראות רגשות וניואנסים דקים מן הדק של תחושות. החל מהבעות של נערה החיה עם הוריה, בני המעמד הבינוני, נמשכת לרגע לבחור, אבל היא לא מתאהבת בו, ("אני מרגישה שאני מזייפת") אוכלת עם הוריה ארוחות ערב, וכלה בחייה עם אמה, ארוחות הערב עם הוריה של אמה, בפניהם לא צריך להסתיר את הרומן, כי הם במעמד גבוה יותר, ומקבלים את נטייתה המינית של בתם, וכלה באכזבה שלה כשהרומן נגמר. כאמור, כל צל צלו של רגש, בתצוגת תכלית (שונאת את הצירוף הזה) של משחק ובימוי. (אז מה אכפת שהשחקניות אמרו שהבמאי הוא עריץ, שזה היה סיוט לעבוד איתו, והן לא יחזרו על זה בחיים?)

    מה שעוד יפה בסרט (זהירות, ספוילר) זה שאי אפשר לסכם אותו במשפט אחד. האם אדל היא לסבית? הרי היה לה רומן קצר בתחילת הסרט עם בחור? האם היא התאהבה באמה כי היא לסבית או שהיה שם מפגש בין שתי נשמות, ורק במקרה זו הייתה אישה? האם בפעם הבאה היא תתאהב באישה או בגבר? (הסרט הוא עיבוד של רומן גרפי, (שאשמח לראות) שנקרא "כחול הוא הצבע החם ביותר" בצרפתית הסרט נקרא חיי אדל 1+2, בלי כוונה להסריט סרט המשך כי הוא נעשה בצרפת (ולא באמריקה).

    ולא נשאר אלא לקנא במערכת החינוך הצרפתית, שאדל משתייכת אליה, תחילה כתלמידה, ומאוחר יותר כמורה. הדיונים שהם עושים שם על יצירה צרפתית לא מוגמרת מהמאה ה-18 "חיי מריאן" של פייר דה מאריבו, היצירה האהובה על אדל, גורמים לי להיות ירוקה מקנאה במערכת החינוך הזו, שבה יש מקום לביטוי אישי, למחשבה, לרגש, מה שנקרא אצלנו פעם "מדעי הרוח". (מעניין אם גם שם מורידים סיכומים של יצירות מהאינטרנט).

    שני מוטיבים שחוזרים ביצירה- הופעתו של הצבע הכחול, תחילה אדל רואה את אמה, לפני שהיא מתוודעת אליה, חולפת עם שיערה הכחול, לשבריר שנייה, ואחר כך, הצבע הכחול מופיע בהזדמנויות שונות. מוטיב שני - אכילת ארוחת ערב של פירות ים אצל משפחתה של אמה - חלק מפירות הים, צדפות במיוחד, מסמלות מין לסבי. (בצרפתית צדפה הוא כינוי לאיבר מין נשי - שימציאו כבר מילה לא רפואית לזה, במרוקאית יש לזה 10 שמות). ואולי בעוד שפות. אדל בהתחלה אומרת שהיא אינה אוהבת פירות ים וצדפות, ולבסוף מתרצה ואוכלת, ואפילו אוהבת את זה.

     

    זה לא סרט מושלם, אפשר היה לקצר אותו קצת, אבל זה סרט נפלא, שבהחלט שווה את המאמץ

     

    אסנת פיינזילבר ברדה - מרצה לקולנוע

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל