פָּרָשַׁת אֱמֹר לקהל מתפללי בית הכנסת קיבוץ תל יוסף

מחיינו שחיינו סבים בין מעגלים של זיכרון ויצרה בין כאב לנחמה והשבוע יום הזיכרון ויום השואה מתערבבים ביום העצמאות וכך חיינו במעגלי חורבן ותקומה של העם היהודי בציון ובבנין קיבוצנו קיבוץ תל יוסף והשבוע פָּרָשַׁת אֱמֹר היא פרשת השבוע השמינית בספר ויקרא. היא מתחילה בפרק כ"א פסוק א ומסתיימת בפרק כ"ד פסוק כג.

איסורים על הכהנים : הלכות העוסקות בקדושת הכהנים, בין השאר הנשים שאסור להם לשאת והאיסור להיטמא למתים.

איסורים מיוחדים החלים על הכהן הגדול  וכן המומים הפוסלים כהן מלשרת במקדש. 

הגבלות על קורבנות ומקריבים : האיסור החל על טמאים להקריב קורבנות ולאכול קודשים, והאיסור על זרים שאינם כוהנים לאכול מבשר הקורבנות. רשימה של מומים הפוסלים את הקורבן, וכן תנאים נוספים לכשרות בהמה לקורבן, בהם מצוות 'אותו ואת בנו'.

וגיליון מחינו למתפללי בית הכנסת נעלה את זכרו של דובי שדה אחיו של שמעון ממתפללי בית הכנסת ונציין גבורת פרץ שדה .

דובי אמר לאחיו שמעון שדה "אתה יודע מה עשו לאבא ואמא, אני הולך לשריון, שלא ידליקו יותר תנורים".

לילדים ולציבור בקיבוץ תל יוסף דובי הוא הגבעה הירוקה שמעל מגרש הכדורגל אבל לעם ישראל דובי הוא סיפור של גבורה להלן סיפורה של חטיבה 14 בפיקוד האלוף אמנון רשף באותו לילה מר של 6.10.73 קרב שהוא אפוס ענק. לאחר קרב זה יכלו לוחמנו את , צליחת התעלה על ידי שלוש אוגדות על גשרים רעועים ותחת אש ארטילריה מצרית צפופה ויעילה - גם זה אירוע כמעט בלתי נתפס מבחינה צבאית. האלוף ג'קי אבן, אשר פיקד כסגן מפקד אוגדת שרון על מבצע הגישור ועל מתחם ראש הגשר, מספר על פגישתו עם נשיא מצריים סאדאת, שהתקיימה ביוזמת סאדאת, ובה שאל הנשיא בתמיהה כנה: "תגיד, איך עברתם שם תחת האש הנוראה?" וג'קי ענה: "אכן עברנו בתוך האש"...  דב (דובי), בן רחל ופרץ, נולד ביום כ"ח באב תשי"ג (19.8.1953)בתל יוסף. הוא למד בבית-הספר היסודי "עמק חרוד" שבעין חרוד, והמשיך בלימודים על-יסודיים בבית-הספר "עירון" בחדרה. דובי נולד תאום לאסתר'קה, ושניהם אחים לשמעון ולעידית. כשעלו הוריו ארצה ובנו ביתם בה, קיוו בכל לבם לחנך את ילדיהם בלא מורא של מלחמה. מילדותו התעניין דובי בכל הקשור בטבע. הוא אסף אבנים, צמחים וחרקים, והביא את "שלל" המסעות שלו להוריו, לאחיו ולחבריו בגן ובבית-הספר. בחצר הגן טיפל בעצים, בבעלי-חיים וגם דאג לכבשים, ובדרך אל חדר הוריו ליקט ברגים, גלגלים וגרוטאות ברזל שנמצאו לו. שעות ארוכות נהג לטייל ברפת ולהביט בסקרנות ובתום בפרות וברפתנים. אסתר'קה ודובי - אח ואחות, היו תמיד יחד. כששקדה על ספריה - ישב לצידה. כששיחקה בגן - שיחק וצחק עמה. סיפר אחד המכרים של המשפחה: "מימיו לא החמיץ דובי מאורע חגיגי הקשור באחותו התאומה. אף למסדר הסיום, בתום שירותה הצבאי, הגיע ממש ברגע האחרון, כשחיוך של אושר נסוך על פניו". גבה-קומה היה, גזרתו שברירית ודקה, ושערו יורד בשיפוע על מצחו הצר. "מעל לכל - ידיים..." נזכר אחד הידידים, "כפות ידיים גדולות ומוצקות שידעו הכל. ידיים שלמדו לאחוז בהגה הטרקטור והרכב..." בני המשפחה נזכרים בעוגת התפוחים של "שבת אחר-הצהרים" דובי התאווה אליה ואל הבילוי בחיק המשפחה. כל ימיו היה בן מסור להוריו ואח אוהב לאחיו ולאחיותיו לחברי הקיבוץ הוא סימל את דור ההמשך התקווה לעתיד.

דב גויס לצה"ל בראשית מאי 1971 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות נשלח להכשרה מקצועית. בתקופת שירותו הורד פעמיים ה"פרופיל" שלו. הוא היה מועמד לעבור ליחידה עורפית, אך סירב בתוקף. "אני רוצה להיות חייל כמו כולם!" אמר לאחיו שמעון, והוסיף: "אתה יודע מה עבר על אבא ועל אמא. יותר לא ישלחו יהודים לגזים. אני רוצה לחזור לשריון". גם את בקשתה של אמו דחה. הוא השתלם בקורס למקצועות הטנק וסיים בהצטיינות (95). ביחידתו נחשב תותחן מעולה ואהב את הטנק, את העוצמה ואת הקצב שלו. בכל מקום היה אהוב על חיילים ומפקדים, ונודע כחייל עקשן, שאינו נכנע לקשיים. כשהיה בא הביתה לחופשה, ישב שעות רבות עם בני משפחתו, סיפר על עצמו וביקש לשמוע על אשר התרחש בבית בהיעדרו. הוא הרבה לחלום על התקופה שלאחר תום השירות הצבאי: "אסתר, את מתארת לך - אנחנו שנינו באמריקה, נעבוד כחצי שנה ורק אחר כך נצא לסובב את המדינה העשירה ביותר בעולם". והחלום - נגוז. כשפרצה מלחמת יום- הכיפורים היה דובי בגזרת התעלה, והיה בין הראשונים שהוזעקו לצאת לקדם את התקפת המצרים. הפלוגה של דובי פעלה בגזרת איסמעיליה, והשמידה מספר רב של טנקים מצריים. במוצאי יום י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973), כשהיו דובי וחבריו בדרכם לחלץ את עמוס וינטרוב ז"ל, נפגע הטנק שלו משלושה טילים שירו המצרים. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית- העלמין בתל יוסף. השאיר אחריו הורים, אח ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל אחרי 40 שנה בדיוק קרה נס ונולדו תאומים במשפחה .

צר לי, אחים שלי, כי נותרתם לבדכם במערכה הכבדה.

ניתוח הקרב האחרון של דובי יום לפני ויום אחרי רגע אחרי רגע

בלילה שבין יום חמישי ליום ששי (5-4 באוקטובר 73') הגיעו ידיעות, מספר אלוף (במיל') ישראל טל, שהמומחים הסובייטיים עוזבים בבהילות את מצרים. ר' אמ"ן זעירא אמר כי כאשר המומחים הסובייטים והמשפחות שלהם עוזבים ארץ בצורה כזו ועוזבים את הנמלים לחוץ לארץ, האוניות הרוסיות יוצאות מהנמלים, זה סימן שהוא לא יודע והוא לא יכול להעריך. יציאת המומחים הרוסים גרמה כאן לאזעקה כללית. הייתה רעידת אדמה מהידיעה הזאת. באותו לילה, כפי שכבר פורסם, הגיעה גם ידיעה מסוכן כי למחרת תפרוץ מלחמה בשתי חזיתות המצרית והסורית.

חרף זרם הידיעות וההכנות הצבאיות של מצרים וסוריה, הסתמכה ישראל במשך ימים רבים, עד לבוקר ה-6 באוקטובר 1973, ב-6 באוקטובר 1973 בשעה 08:30, התקיימה קבוצת פקודות אוגדתית במפקדת אוגדה 252 ברפידים. המטרה העיקרית של המפגש הייתה לשחזר ולרענן למפקדים, בעיקר למפקדים שמחוץ לסדר הכוחות הקבוע של האוגדה, את תכנית "שובך יונים".
במהלך קבוצת הפקודות, בשעה 09:00 לערך, נקרא מפקד האוגדה – אלוף אברהם (אלברט) מנדלר ז"ל, לשיחה טלפונית עם אלוף פיקוד הדרום – אלוף שמואל גונן (גורודיש). כשחזר מפקד האוגדה כעבור מספר דקות הוא עידכן כי קיימת ידיעה על שעת "ש" צפויה של המצרים באותו היום בשעה 18:00. הוא הבהיר כי לא ברורה מהות שעת ה"ש" – ייתכן כי זו שעת סיום "התרגיל" המתבצע על-ידי הצבא המצרי, וייתכן כי מדובר בשעת הפתיחה באש על-ידי הצבא המצרי.
בתאריך 6.101973 אמר הרמטכ"ל דדו "אנחנו ערוכים ל-24 השעות הראשונות"                                       

וכאן דובי נכנס לשדה הקרב לצוות לא הומוגני שגובש באילוץ 5 דקות לפני המלחמה עם יחידה אחרת הניצולים מהצוות העידו שבלב הקרב דובי הביא את הרגיעה לתפקוד אנשי הצוות תחת אש ופה מתחילה המלחמה שאין בה מנצחים רק מפסידים.

הפקודה האוגדתית הייתה לביצוע תכנית "שובך יונים קטן" – תכנית פריסת כוחות – שמשמעותה היערכות בקו החזית של חטיבה אחת – חטיבה 14. תנועת הכוחות לפריסה תוכננה להתחיל בשעה 16:00 ולהסתיים עד שעה 17:00.
בקשה להקדמת התנועה נדחתה על-ידי מפקדת פיקוד הדרום, בנימוק שתנועה מוקדמת מדי עלולה להסלים את המצב בחזית, וזאת כיוון שלא ברורה מגמת האויב, ואם בכוונתו לפתוח באש ואנו עלולים להביא במהלכינו להידרדרות המצב בגזרה.  ההוראות העיקריות שניתנו היו לבצע את הפעולות הנדרשות בהסתר ולא לפני השעה 16:00:

כוננות ספיגה.  הוצאת פלוגות הטנקים מהתעוזים לחניונים, תוך קידום מחלקת טנקים מכל פלוגה לעמדות תצפית ב"רמפות"/עמדות אחוריות.  דילוג התצפיות הניידות מקו תעלה לעמדות תצפית אחוריות.

קידום חפ"קים גדודיים לקו התעוזים.המח"ט קיים קבוצת פקודות בשעה 12:00 לעדכון מפקדי הגדודים ולתדרוכם. יחידה 424 הפיקודית ("סיירת שקד"), הוכפפה לחטיבה, וקיבלה אחריות על גזרת ראס-סודר.
בשעה 13:30 התקשר מפקד האוגדה למח"ט שהודיעו על "כל הקו בכוננות ספיגה". מפקד החטיבה עידכן את המג"דים שחזרו מידית לכוחותיהם ללמדנו שמי שלא מתכונן לשלום שיתכונן למלחמה.

מספר המג"ד מוני: "יצאנו מערבה עד לטסה שם קבלנו פקודה במפקדת החטיבה ונענו מערבה, כאשר פלוגה ו' בציר חביבה לכיוון הפירדאן ופלוגה ח' יחד אתי על ציר טליסמן לכיוון פורקן. הגענו לאזור "נוזל" עוד לפני חשיכה כי אני זוכר שעצרנו להרכיב זרקורי קסנון על הטנקים. בדרך נתקלנו במארבי חי"ר רבים.

גדוד 79 - ערב המלחמה נלחם במסירות, תוך גילוי אומץ-לב וגבורה היה אהוב על כל מי שהכירו

גדוד 79 (גדוד "סופה") היה ממוקם ערב המלחמה במחנה הקבע ברפידים ותכנן לרדת כעבור יומיים ולשבת על הקו כחלק מהתורנות דבר שציפו לו החיילים עקב המנוחה שבקו .בשעה 14:00 פורצת המלחמה והגדוד מוקפץ בנסיעה בטנקים מרפידים לטסה ומשם, יוצאים צירים מזרחה בכיוון איסמעיליה (ציר טליסמן במפת קוד סיריוס), ולדרום מזרח בכיוון דוורסואר הנמצאת בין האגם המר הקטן והאגם המר הגדול (ציר עכביש במפת קוד סיריוס) הגדוד כלל שתי פלוגות טנקים ופלוגת חרמ"ש אחת. פלוגות הטנקים היו פלוגה ו' בפיקוד זאב פרל, פלוגה ח' בפיקוד עמוס וינטרוב ופלוגת החרמ"ש, פלוגה י' בפיקוד יחיעם ששון. מפקד הגדוד היה מוני ניצני והסמג"ד היה יעקב יעבץ. הגדוד היה שייך לחטיבה 401.דובי מוקפץ מכאן בתאריך 6.10.12 ונופל בחילוץ של המ"פ מבית אלפא עמוס וינטרוב ז"ל בהתקפה ארטילרית .

על קורות חייו של עמוס http://www.youtube.com/watch?v=VcYUaBifpmI

הצוות של דובי שדה שסופח אליו ביום המלחמה 6.10.12 ברגע האחרון ממש,

 החל תהליך ההתפכחות.

מ"מ 3 סג"מ בן עמי תמיר ז"ל טנק 027 3

תותחן שדה דב ז"ל
טען אברהמוב יגאל
נהג תשרה אברהם

אולי נאסף סמ"ר יוסף אנגלשטיין ז"ל

והצוות  הראשון אליו נסע לחלץ

מ"פ סגן עמוס ווינטרוב ז"ל טנק 818357 מ"פ בראש 11 טנקים
תותחן ברעם גבריאל ז"ל    
טען רפאלי יעקב ז"ל
נהג שריון מיכאל ז"ל
http://www.youtube.com/watch?v=8J6Auehd-t8

והצוות  השני שחילץ עומוס בפעם השנייה ונורה

מ"מ 2 סג"מ צאיג משה ז"ל טנק 817602 2
תותחן מגנהיים יעקב ז"ל
טען חליפא יעקב ז"ל
נהג פרל שבתאי ז"ל

תותחן מגנהיים יעקב ז"ל

טען חליפא יעקב ז"ל
נהג פרל שבתאי ז"ל

האם עמדה לו האפשרות  לדובי שלא ללמוד ערכים כמו עזרה לזולת והגנת המולדת בקיבוץ

קטע ממפת סיריוס המתאר את הגזרה המרכזית של חזית התעלה בה נערכו בין השאר קרב החווה הסינית ומבצע אבירי לב

מפת סיריוס היא מפת קוד חירום ששימשה את צה"ל בחזית הדרום במלחמת יום הכיפורים.

המפה (למעשה סדרת מפות) הייתה מפה טופוגרפית של סיני ושל שני עברי תעלת סואץ, בקנה מידה 1:50,000, שעליה סומנו מכשולים לרק"ם, שמות קוד של צירים, מעוזים, תעוזים, ואזורים שולטים שעשויים להיתפס על ידי כוחות ישראל ומצריים במקרה מלחמה. המפה המקבילה ששימשה בחזית הצפון נקראה "רענן". מפת הקוד, שלא שימשה את צה"ל בעת שיגרה, שוחררה לדרגים הלוחמים עם תחילת הלחימה ב-6 באוקטובר 1973 ובמהלך הימים הבאים צה"ל במלחמה בשתי חזיתות

מפת סיריוס נתפסה בידי המודיעין המצרי עוד בטרם המלחמה, וגרסאות מודפסות שלה, מתורגמות לערבית, חולקו למפקדים ולקציני טיווח ארטילרי בצבא מצרים.