כותרות TheMarker >
    ';

    מטיילים בברלין

    אני אייל ואני מדריך תיירים בברלין וזה הבלוג שלי בקפה. סיפורים על ברלין והמלצות לאטרקציות שונות.

    פוסטים אחרונים

    זכרון ושכחה בסימנסשטדט

    0 תגובות   יום שלישי, 29/4/14, 20:13

    אפילו לברלינאים ותיקים אין ממש מושג על מה אני מדבר כשאני מספר על הטיול האחרון שלי לסימנסשטדט.  להלן קצת רקע בנושא:


    סימנסשטדט היא שכונה ברלינאית מרוחקת שנקראה ע"ש תאגיד העל הגרמני סימנס, שעדיין עושה שמות בשווקים הבינלאומיים. מה שאולי פחות ידוע זה שהחברה הנ"ל פועלת בגרמניה (ליתר דיוק בפרוסיה) כבר משנת 1847. לקראת סוף המאה ה19 קנתה הנהלת סימנס מעל 200 הקטארים של אדמה בלתי מיושבת בצפון מערב העיר ברלין. האדמה יועדה לבניה של מפעלים ושל מגורים לעובדים של סימנס, שהחלו להגיע לאזור במספרים הולכים וגדלים (בנקודה אחת עבדו בחברה כ90,000 עובדים). חלקם הקטן שוכנו בשיכוני העובדים בשכונה (שהפכה להיות חלק מברלין ב1920) השאר נאלצו להגיע לעבודה כל יום בתחבורה ציבורית. 

    ''

     

     

    זו הסיבה לכך שב1929 נפתח קו רכבת עירוני (אס באהן) שהוביל את הפועלים למקום עבודתם. בשעות הבוקר הרכבת הגיעה 65 פעמים בשעה!

     

    להבדיל מאזורים רבים בברלין, סימנסשטדט הצליחה לשרוד (בחלקה) אפילו את ההפצצות של בעלות הברית במלחמת העולם השנייה. בסיום המלחמה חזר קו הרכבת לפעול במתכונת מצומצמת.

    כל זאת עד 1961. בשנה האמורה החלה תקופה משונה ביותר בתולדות העיר. ברלין חולקה לשני חלקים ע"י חומה, כשצידה המזרחי היה שייך לרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית (משטר בובות סובייטי) וצידה המערבי היה שייך למערב גרמניה שהייתה חברה בנאט"ו (בת ברית של ארה"ב).

     

    החומה הייתה פרויקט מזרח גרמני מובהק שנועד למנוע בריחה של אזרחים ממזרח גרמניה למערב. חשוב אולי לציין שכ3 מיליון אזרחים מזרח גרמנים כבר הספיקו לעשות זאת בין השנים 1945 ו1961.  החומה הפרידה משפחות, זוגות אוהבים וגם מנעה מפועלים רבים להגיע לעבודה בבוקר.

     

    אחרי הקמת החומה נשארה הרכבת העירונית של ברלין (האס באהן) בידיה של מזרח גרמניה (חברת הרייכסבאהן). וכך יצא שחברה מזרח גרמנית הפעילה שירותי רכבות שפעלו במערב העיר. תושבי מערב העיר החליטו להחרים את פעילות הרכבת, ולכן נסעו הרכבות תקופה ארוכה כמעט ריקות לגמרי לסימנסשטדט וחזרה. במקביל הקימה חברת התחבורה של מערב ברלין מערכת של אוטובוסים שנסעו על אותו המסלול תחת השם "שירות סולידריות". בשנת 1980 הפסיקה חברת הרכבות המזרח גרמנית את הפעילות בקו, ומאז ועד היום לא נסעה בו אפילו לא רכבת בודדה.

     

    ''

     

    בחיפושי אחרי מבנים היסטורים נטושים בברלין (אחד מתחביבי הידועים לשמצה), הגעתי גם לתחנות הרכבת הנטושות של סימנסשטדט. הצמחייה ועייפות החומר הותירו בתחנות לא מעט נזקים שהקנו לתחנה מראה רומנטי למדי. בעיקר שלטי הרציפים העומדים שם חלודים ומודיעים על רכבת שלא עומדת להגיע.

     

    ''

     

    כשסיימתי את המסע שלי לאורך פסי הרכבת ההרוסים של קו הרכבת הנטוש, המשכתי לתחנת הרכבת התחתית (הלא נטושה)בכדי לתפוס רכבת הביתה.

    בדרכי לתחנה עשיתי תגלית מרעישה למדי. ליד בניין מרשים למראה (בדיעבד בניין המנהלה של סימנס גרמניה)

    ראיתי עמוד בטון גבוה שעליו יושב בגאון נשר מתכת משחיר על רקע שמיים מאפירים.

     

    ''

     

    זה הרגיש כאילו הגעתי ליקום מקביל שבו גרמניה ניצחה במלחמה. בעודי מהרהר בסיכויי ההישרדות שלי ברייך הנוכחי(שלישי?/רביעי?), הבחנתי שהנשר עומד בתוך אנדרטה עליה רשומים כל הרוגי חברת סימנס במלחמת העולם הראשונה. כאילו שהנשר והבטון לא היו מספיק טיפוסיים לאסתטיקה פשיסטית גרמנית, במרכז הרחבה הייתה מונחת חרב ברונזה ענקית שמתחתיה כיתוב בפונט גרמני מלחיץ משהו.

     

    ''

     

    במבט ראשון הכל נראה כשורה. בכל עיר שמכבדת את עצמה בגרמניה ניתן למצוא אנדרטאות לנופלים במלחמת העולם הראשונה. רבים מהם היו אגב יהודים. אך באנדרטה הזאת היה עוד משהו משונה. בתוך הרחבה היו מונחים עוד שבעה עמודי בטון שעליהם רשומות השנים 1939- 1945. כלומר, האנדרטה הורחבה לזכרם של הרוגי מלחמת העולם השניה. אבל רגע רגע. הרוגי המלחמה ההיא היו בין היתר חיילים, כלומר אנשים בשירות המדינה הנאצית.

    וחוץ מזה סימנס הפעילה מספר מפעלים במחנות ריכוז, כמו למשל זה שפעל באושוויץ. ובוא רק נאמר שהפועלים במפעלים הנ"ל לא הגיעו למפעלים שלהם באס באהן, הם הגיעו למפעלים ברכבות אחרות של הרייכסבאהן (אותה חברה שהפעילה את קו סימנס) וברכבות האלו לא היו כסאות.

     

    ''

     

    אגב, באופן כללי קשה למצוא בגרמניה אנדרטאות להרוגים גרמנים של מלחמת העולם השנייה (קל בחומר לחיילים גרמנים), וזאת בין היתר בגלל שהם התחילו, ואולי גם בגלל שהם הטביעו את אירופה כולה במאפלה של דם ועופרת.

    יתכן שבגלל שהאנדרטה הנ"ל היא לזכר עובדי סימנס שנהרגו (לא בהכרח חיילים) זה נראה להנהלת החברה הגיוני לבנות גלעד לזכרם.

     

    מאידך, חברה כמו סימנס יכולה לעשות מה שהיא רוצה. 

    סלוגן החברה מ1999 היה ”We`re Siemens we can do that“


    עוד סיפורים על ההיסטוריה המשונה של ברלין תוכלו למצוא באתר שלי.

    לי קוראים אייל, ואני מדריך בברלין ואשמח לקחת אתכם לבקר בסימנסשטדט כמו גם בחלקים אחרים ולא פחות מרתקים של העיר. עוד מידע על הסיורים שאני מציע תוכלו למצוא בדף הסיורים שלי בברלין.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      תגובות אחרונות

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      איילרוט1
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין