(הפוסט "הוילון הלבן" של total הזכיר לי את השיר הזה.)

העיניים הרעבות 

העיניים הרעבות האלה שככה תתבענה,

השפתיים הצמאות האל השואלות: נשקנו!

העופרים העורגים האלה הקוראים: תפשנו!

חמודותייך הצפונות ששובעה כשאול לא תדענה; 

כול עתרת הגווייה הזאת, שפעת חמדה מלאה,

כול השאר הלזה, כול הבשרים האלה שככה

הלעיטוני ממקור תענוגים, ממעיין הברכה –

לו ידעת, יפתי, מה קצה בם נפשי השבעה. 

זך הייתי, לא דלח הסער רגשותיי הזכים

עד שבאת, יפה-פיה, וברוחך נשפת ונדלחתי.

ואני, נער פותה, לרגלייך בלי חמלה השלכתי

תום לבבי, בור רוחי, כול פרחי נעוריי הרכים. 

רגע קטן מאושר הייתי בלי-חוק, ואברך

את היד החולקת לי מכאוב העונג הערב;

וברגע קטן של תענוג, של אושר וגיל, עליי חרב

עולם מלא – מה גדול המחיר שנתתי בבשרך! 

חיים נחמן ביאליק.