כותרות TheMarker >
    ';

    אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת השם

    על פרשות השבוע והקשר לימנו אנו, חסידות, סיפורי צדיקים, שמירת השבת, על דברים שבין אדם לחברו ולסביבה, על דברים שבין אדם לבוראו

    האם הקב"ה מניח תפילין? - פרשת אֱמֹר

    0 תגובות   יום שלישי, 29/4/14, 22:47

    בס"ד

    האם הקב"ה מניח תפילין?
    פרשת אֱמֹר


    על מה הפרשה
    פָּרָשַׁת אֱמֹר היא פרשת השבוע השמינית בספר ויקרא. היא מתחילה בפרק כ"א פסוק א' ומסתיימת בפרק כ"ד פסוק כ"ג.

    איסורים על הכֹהנים:
    הלכות העוסקות בקדושת הכהנים, בין השאר הנשים שאסור להם לשאת והאיסור להיטמא למתים.

    איסורים מיוחדים החלים על הכהן הגדול.

    המומים הפוסלים כהן מלשרת במקדש.

    הגבלות על קורבנות ומקריבים

    האיסור החל על טמאים להקריב קורבנות ולאכול קודשים, והאיסור על זרים שאינם כוהנים לאכול מבשר הקורבנות.

    רשימה של מומים הפוסלים את הקורבן, וכן תנאים נוספים לכשרות בהמה לקורבן, בהם מצוות 'אותו ואת בנו'.

     

    חגים ומנורת התמיד

    פרשת המועדות: פירוט של כל חגי ישראל והמצוות המיוחדות לכל חג וחג.

    ציווי על הדלקת נר התמיד במנורה ועל לחם הפנים. רמז לחג החנוכה ולח הפורים

     

    אלימות במחנה

    פרשת המקלל - סיפור על ריב בין שני אנשים במחנה ישראל, ועונשו של אחד מהם שקילל את הקב"ה. דיני מכה אדם ומכה בהמה.

     

    סמיכות הפרשיות

    הפרשה שנקראת בחז"ל פרשת המועדות שבתורת הכהנים, בפרשה הזאת מנויים כל מועדי ישראל מדאורייתא וכן רמוזים מדרבנן: החל משבת (תחילה למקראי קודש), פסח, שבועות, ראש השנה ויום הכיפורים וסוכות. רמוזות בה גם חנוכה ("וייקחו אליך שמן זית זך כתית למאור") ופורים (לחם הפנים מרמז על משתה והמקלל בסוף מרמז על ארור המן). אפשר לחבר גם לל"ג בעומר כי מסופר על הרשב"י (שהוא גלגול של הבל ומשה) שנתן עינו ביהודה בן גרים (תלמידו שגרם להסגרתו לרומאים שהוא גלגול של המצרי וקין) והפכו לגל עצמות (כי כשהשתמש בפיו קלקל [שיצא המקלל] לכן הפעם השתמש בעיניו). גל = ל"ג. איך זה מתקשר לפרשה? המקלל הוא בן המצרי (שהכה את דתם במצרים) שקילל את השם (ה.כ.ה.) שהשתמש משה כדי להרוג את אבא שלו (המצרי).

    למה נסמכים המועדים לפרשת הכוהנים כי במועדים קוראים בתורה את פרשת אמור ופרשת אמור עוסקת בתחילתה בטהרת הכוהנים וממה הם נטמאים וכו'.

    לחם הפנים מחבר מצד אחד לכוהנים שזה חלק מעיסוקם ומצד שני למקלל כי הוא לגלגל על לחם הפנים הישן (הקר) ולמקלל. המקלל מחבר בין לחם הפנים למריבה כי זה קשור לשבטים והוא רצה להיות שייך לשבט דן ולירושת אביו. ומשם למצוות מכה אדן ובהמה.

     

    למה כתוב פעמיים אמור

    [ויקרא כ"א א] "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו." רש"י: " 'אמור אל הכהנים' - (יבמות קי"ד פ"ה ת"כ) אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים" שואלת הגמרא שם למה כתוב שם: אמור אל הכוהנים בני אהרון ואמרת אליהם?" אומרים חז"ל אמור ואמרת להזהיר הגדולים על הקטנים. יש מצווה על הגדולים להזהיר את הקטנים לשמור עליהן שלא יחטאו שלא יעברו עברות וכאן היא האזהרה.

    בעניין אחר שואל אור החיים הקדוש למה נאמר אמור ולא דבר? בכל התורה כולה כתוב דבר אל הכהנים, "דבר אל אהרון וגו'". מה זה אמור? למה מופיע כאן אמירה? השאלה הנוספת שהוא שואל: "אמור אל הכהנים בני אהרון וגו'". למה בסדר הפוך? למה לא נאמר: "אמור אל בני אהרון הכהנים"? כמו שכתוב בכל המקומות האחרים. בקיצור אור החיים הקדוש שואל למה הקדים את התואר למתואר? יש תשובה לכך בתנחומא באות א' משל למה הדבר דומה? לטבח שהיה נכנס ויוצא לפני המלך. אמר לו המלך: גוזר אני עליך שלא תראה המת כל ימי חייך. למה? שאתה רואה מתים ניכנס ויוצא, רואה פני, פני המלך. אם אתה רואה את פני המלך אני לא רוצה שתטמא את הפלטרין של המלך. כך גזר הקב"ה על הכהנים שנכנסים לבית המקדש, שלא יטמאו למת. כך הוא אומר שנפש לא יטמא בעמיו.

     

    פירוש:

    שהקב"ה אמר למשה: אמור, מלשון התרוממות, תרומם אותם. תרים את המשמעות של הכהנים תסביר להם את התפקיד שלהם. היות והם רואים את פני המלך, לכן אני דורש מהם דרישות מיוחדות. הכוונה של אור החיים הקדוש היא שהמילה "אמור" הכוונה היא לרוממם את האדם לפסגות גבוהות ואז אתה יכול להגיד לו שבגלל התפקיד הרם שלך אני יכול לדרוש ממך דרישות מיוחדות. שאי אפשר לדרוש אותם מאדם פשוט. לומדים מכאן דבר חשוב: לפני שאתה מנחית על אדם רשימה של משימות ודרישות קיצוניות, תסביר לו את המעלה שלו. לכן הקב"ה אומר לממשה אמור אל אהרון. הבעש"ט מציין בדרשה שלו על הפסוק. "מוסר השם בני אל תמאס" מה המוסר שהקב"ה אומר? אתה הבן שלי אז אל תמאס, אל תעשה דברים שיביישו אותי ואותך. אז מה המוסר הגדול? אל תבזה את התפקיד שאתה נושא.

     

    מה בין לחם הפנים ולמקלל

    פרשת לחם הפנים מרמזת על פורים אומר הרוקח כי זה מרמז על המשתה ופרשת המקלל נסמכת לפרשת לחם הפנים כדי לרמוז על ארור המן, שמצווה לשתות ולהשתכר עד דלא ידע ארור המן לברוך מרדכי. ובעניין המקלל יש הרבה תמיהות: [ויקרא כ"ד י' – י"ב ] "וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי יא וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן. יב וַיַּנִּיחֻהוּ בַּמִּשְׁמָר לִפְרֹשׁ לָהֶם עַל פִּי יְהוָה."

     

    מה זאת אומרת ויניחוהו במשמר, למה?

    לפרוש להם עפ"י השם, הם לא ידעו מה לעשות עם המקלל הזה. עומד אדם, אומר את השם המפורש, מזכיר אותו, ומקלל את השם. יש עוד סוגיה בסנהדרין שהוא נקב את שם השם, נסתפק בפשוטו. מה ז"א אתה לא יודע מה לעשות אתו? מה הבעיה? מה כל כך קשה? בפרשת קדושים למדנו: [ויקרא כ' ט' ] " כִּי אִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר יְקַלֵּל אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ מוֹת יוּמָת אָבִיו וְאִמּוֹ קִלֵּל דָּמָיו בּוֹ.". למה? קילל דמיו בו. תעשה קל וחומר. מיד כולם יגידו: "אין עונשין מן הדין". אתה לא יכול להרוג מישהו אם לא כתוב במפורש, אז תלמד מאביו ואמו. (גם את המקושש לא ידעו). זה שהוא חייב מיתה ידעו לבטח רק איזה מיתה לא ידעו. איך ידעו? מבני נח, הם, עוד בפרשת נח, הצטוו על ברכת השם. קל לזכור: א', ב', ג', וד', : אבר מן החי, ברכת השם, גזל, דינים. אז ידעו שמי שמקלל את השם מות יומת אז מה הייתה הבעיה? לא ידעו כיצד להרוג באיזה מיתה. בא נבחן. אם אתה למד מקלל אביו וגו'. אין עונשין מן הדין, ואם אתה למד משבע מצוות בני נח, כי אבא שלו היה מצרי, אבל אמא שלו הייתה יהודיה. לכן לא ידעו מה לעשות אתו. ויש אומרים שלא ידעו אם בכלל להרוג אותו למה? כיוון שלא התרו בו. במקושש ידוע ההלכה של מות יומת. ואילו במקלל לא ידעו מה לעשות בו, אם לא ידעו שהדין מות יומת אז גם לא התרו בו. לשיטת רבנן שלא צריכים להתרות את שם (סוג) המיתה, אז עצם זה שלא אמרו לו את שיטת המיתה אז הוא כבר פסול. לשיטת רבנן שמספיק שהיו אומרים לו שהעונש הוא מוות, יש הלכה של רבי יהודה שסובר שצריך להגיד לו ובאיזה מוות ממיתים אותו. אז ממילא לא יכלו להוציא אותו להורג כי ההתראה לא הייתה כמו שצריך. דעה נוספת בחז"ל שאת המקושש לא רצו להרוג אותו כי לא רצו שהמוות יכפר עליו. כך מביא  הרִיב"ו דעת זקנים מבעלי התוספות: [ויקרא כ' ב' ] " וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תֹּאמַר אִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתֵּן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ מוֹת יוּמָת עַם הָאָרֶץ יִרְגְּמֻהוּ בָאָבֶן." דורשים חז"ל: מזרעו נאמר ולא את כל זרעו. אם אדם נותן את כל זרעו למולך לא הורגים אותו למה? כדי שהמוות שלו לא יכפר עליו. אומרים חז"ל זה מה שבני ישראל הסתפקו, אם יוציאו את המקלל להורג אז תהיה לו כפרה. אולי מקלל שם השם לא ראוי לכפרה.

     

    אומר רש"י:

    " 'ויניחהו' - לבדו ולא הניחו מקושש עמו ששניהם היו בפרק אחד.

     ויודעים היו שהמקושש במיתה (סנהדרין ע"ה) שנאמר (שמות ל"א) מחלליה מות יומת אבל לא פורש להם באיזו מיתה לכך נאמר (במדבר ט"ו) כי לא פורש מה יעשה לו סח אבל במקלל הוא אומר לפרוש להם שלא היו יודעים אם חייב מיתה אם לאו"

    רש"י כותב כאן דבר חידוש שהמקושש והמקלל היו בפרק אחד. אבל לא שמו אותם באותו חדר בכלא.

     

    חמש דברים שמשה לא ידע

    אומר הגאון מווילנה  חמישה דברים משה רבנו לא ידע עד שהוא לא שאל אודותם:
    1. המקושש. 2. נוקב שם השם. 3. בנות צלופחד שבאו לשאול על נחלה. 4. פסח שני. 5. כֹזְבִי בת צור (שזנתה עם נשיא שבט שמעון זמרי בן סלוא). ובגלל זה כתוב בגמרא במגילה "מנצפך" סופים אמרום. מקושש, נוקב שם השם, צלופחד, פסח שני וכוזבי. הם לא היו כתובים בתורה מסיני אז בעקבות המקרים שקרו בא משה רבנו לשאול מה לעשות. ומכיוון ששאל מה ההלכה, הוא קיבל את התשובה מהקב"ה.

    רש"י מביא על הפסוק [ויקרא כ"ד י' ] "וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי" [ויקרא רבה ל"ב]: "'ויצא בן אשה ישראלית' - מהיכן יצא רבי לוי אומר מעולמו יצא רבי ברכיה אומר מפרשה שלמעלה יצא לגלג ואמר ביום השבת יערכנו דרך המלך לאכול פת חמה בכל יום שמא פת צוננת של תשעה ימים בתמיה ומתניתא אמרה מבית דינו של משה יצא מחוייב בא ליטע אהלו בתוך מחנה דן אמרו לו מה טיבך לכאן אמר להם מבני דן אני אמרו לו (במדבר ב') איש על דגלו באותות לבית אבותם כתיב נכנס לבית דינו של משה ויצא מחוייב עמד וגדף".

    לא ברור מה זה מעולמו יצא, על המקושש לא כתוב מעולמו יצא. פרוש שני אומר רש"י: מפרשה שלמעלה יצא: שזו פרשת לחם הפנים. אז בגלל לחם הפנים הוא בא לקלל? למה? לגלג ואמר: ביום השבת אתה נותן לחם למלך שהוא בן תשעה ימים?! מתי מכינים את הלחם הפנים? אופים אותו ביום שישי. מתי מניחים אותו על השולחן הטהור ביום שבת. מתי אוכלים אותו? ביום שבת אחרי זה. אז כמה זמן הלחם הזה עומד? תשעה ימים. וכי דרך המלך לאכול פת טרי כל יום. מלך אוכל לחם טרי. שמא פת צוננים נותנים לו?! אומר אותו בן מצרי איך יכול להיות שנותנים למלך לחם אלטא זעכן. ישן. בן תשעה ימים. ותשע ימים זה בזמן רגיל. אם חל חג זה עשרה ימים ואם חל שני ראש השנה אז זה אחד עשרה ימים. אז לכן מה?! נניח שנותנים לכוהנים לחם של תשעה ימים. מה אתה מקלל? הקב"ה החליט שלחם הפנים אוכלים ישן. זה סיבה לקלל? "ויצא..וגו'" על מה יצא? הוא יצא מהפרשה שלפני זה, לחם הפנים. מה הקשר? (פרשת קדושים) יש לך בעיה שלא יתנו לקב"ה לחם ישן. אבל הקב"ה אמר שככה יתנו. וגם: מה זה דרך של מלך? מה נותנים את זה לקב"ה לאכול? הקב"ה אוכל את זה? הכהנים אוכלים את זה. הקב"ה אמר לכוהנים ככה לאכל. אז מה אתה מקלל? תירוץ שלישי אומר רש"י: מהיכן יצא? מבית דינו של משה. בעל התעתוע בא להצטרף למחנה דן, אמרו לו: לא חביבי אתה לא יכול. למה? אני הבן של שלומית בת דברי משבט דן. אין לי אבא. אמרו לו אין לך אבא אבל אבא שלך מצרי. אם אבא שלך מצרי אתה לא יכול להיכנס לכאן למטה דן. כי כתוב באותות לבית אבותיו. לכן רק מי שאבא שלו יהודי והוא בן שבט דן יכול להיכנס למטה דן. זה שאמא שלך משבט דן זה לא מספיק.

    כך מביא כאן רש"י. היות והוא יצא מהדין של משה רבנו - עמד וקילל.

     

    לא מובן מה הולך כאן

    שאלה מס' אחד: [גמרא בבלי יומא דף כ"א ומסכת חגיגה דף כ"ו] בשני המקומות אומרת הגמרא: שכאשר רצו להראות לאדם את חיבתו של הקב"ה לבני ישראל, היו מראים להם את לחם הפנים. מה היו מראים להם? אומרת הגמרא שאותו חום שהיו הלחמים יוצאים מהתנור היה נשאר גם אחרי תשעה ימים. את אותו חום שהיו מכנסים למערכת כביום הלקחו. אומר הרִיטְב"א בפירוש ליומא שהיו עולים אדים מהלחם הזה תשעה ואחד עשר יום. אז מה אתה מלגלג? נותנים לחם טרי למרות שהיה בן תשעה ימים. למלך נותנים פת לחם ישנה?! למלך נותנים לחם טרי. אדוני היקר זה הכי טרי שיכול להיות. החיבה הכי גדולה שהקב"ה יכול היה להראות לבני ישראל זה לחם הפנים. אז מה אתה מלגלג?

     

    שאלה מס' שתיים: לפי רש"י שאומר שהמקושש והמקלל היו בהפרש זמן אחד, אז בכלל לא היה לחם הפנים. למה? לכוּלה המקושש היה בשבת השנייה לאחר פרשת אגם המרה. אומרים חז"ל שבת ראשונה שמרו. ושבת שנייה בה זה וחיללה. מתי זה שבת ראשונה? אחרי מרה. שנצטוו על שבת במרה שׁם שֹם להם חוק ומשפט. ושם ניסהו זה היה במרה. שבת ראשונה שמרו ושבת שנייה חטאו, אומרים חז"ל אם היו שומרים שני שבתות היו נגאלים. אז צלופחד אשם בזה שלא שמרו שתי שבתות. אז מה אתה אומר שהמקלל היה באותה זמן של המקושש. יוצא שזה היה בשבועות האלו שבין פסח לעצרת. או מיד לאחר מתן תורה למאן דאמר שהוא קילל את אני השם אלוקיך אז זה היה מיד לאחר מתן תורה. רבותי עוד לא היה אז לחם הפנים. מתי היה לחם הפנים? שנה אחרי זה. בראש חודש ניסן שבו הוקם המשכן. זה היה פעם ראשונה שהיה לחם הפנים. אז איך אתה יכול להגיד לי שהמקושש והנוקב שם השם היו באותו תקופה? המקושש היה בשנה הראשונה והמקלל בשנה השנייה. שאלותיהם של רבי אליהו מזרחי והחיזקוני על הפרשה ושניהם עונים בפשיטות: שגם אם לא היה לחם הפנים הציווי על לחם הפנים היה. אם הצטוו על לחם הפנים והוא לא ראה את לחם הפנים אז אי אפשר להבין שהוא חם כביום הילקחו את זה אפשר היה לראות ולהיווכח רק אחר כך. הוא רק שמע על הציווי. היות ורק שמע על הציווי בא ולגלג.

     

    הפירוש השני שאומר רש"י: יצא מבית דינו של משה. הוא בא לקחת את אוהלו במטה דן. מה אתה בא עכשיו לקחת את אוהלך במטה דן. מתי קבעו שכל אחד נוחל את הנחלה שלו בתוך מחנהו? בפרשת במדבר, כאשר חנו מסביב למשכן. אז כל שבט ושבט קיבל את המקום שלו. היכן קיבל דן? דן קיבל את צד צפון. שם חנה. היה המאסף. אז מתי אתה בא לקחת את האוהל שלך? בשנה השנייה. אז אם ככה איך רש"י אומר שהמקושש והמקלל היו באותה עת? כותבים המפרשים שעוד לפני זה חולקו השבטים. הראיה. שחצו בני שראל את ים סוף כל שבט חצה במנהרה שלו. כתוב בספר תהילים בהלל הגדול: [תהלים קל"ו י"ג] " לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ." ז"א שהים נגזר לשניים עשר חלקים ולכל שבט היה את השביל שלו. יוצא שזה שקילל את השם היה לפחות בן שישים. למה? כי בן כמה היה משה רבנו שהרג את אבא שלו, מכה העבד העברי? בן עשרים. מתי הוציא משה את בני ישראל ממצרים? בן שמונים. מכאן שהיה מינימום בן שישים שנה. כיוון שכמעט הגיע לפנסיה. אז שיצאו ממצרים הלך בשביל של דן בים סוף. אז מה עכשיו פתאום הוא הולך הביתה. התשובה היא שעם ישראל התחיל להתארגן בצורה של השבטים עוד לפני. למה? כותבים רבותינו בעלי התוספות ועוד. שעם ישראל התחיל להתארגן כמו שיעקב מיקם אותם מסביב לארון שלו. היות ושבט דן גם היה ממוקם. לכן ביקש המקלל להיות במקום שלו. אמרו לו אתה לא יכול. אז היכן אני אהיה? אתה תהיה עם הגרים מחוץ למחנה. למה כי אבא שלך גוי. על זה הוא קילל את השם.

     

    שאלה נוספת:

    התורה כותבת שלוש פעמים את השם "אשה ישראלית" מבלי לנקוב בשמה:

    א. [ויקרא כ"ד י' ] " וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וגו'."

    ב. "...וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי."

    ג. [ויקרא כד יא] " וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית... וגו'."

     

    אחרי שהוא מקלל אומרים לנו את השם:

    ד. "... אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן."

     

    לכאורה התורה מאריכה במילים שלא לצורך. את כל זה היה אפשר לכתוב במשפט אחד. למה להאריך ולחזור שלוש פעמים? תגיד ישר. הפלא היותר גדול שהתורה לא כותבת מי היה האבא של המקושש וגם לא מי הייתה האמא שלו. אף אחד לא היה יודע מי האבא אלמלא הבנות שלו שהסגירו אותו. שטענו בפני משה רבנו שאביהם לא היה בחטאו של קורח בגלל חטאו מת. כאן במקלל, התורה כותבת מי הייתה האמא שלו מי היה אבא שלו. למה את מביא את ההורים שלו לסיפור הזה. במקושש לא יודעים שום פרטים. כאן כותבת התורה את כל ההיסטוריה שלו. מי היה האבא שלו מי הייתה האמא שלו מאיזה שבט הוא.

     

    למה התורה מוציאה לאור היום את כל הפרטים האלו?

    כותב רש"י בשם חז"ל. ששלומית בת דברי למטה דן, זה לא השם שלה בכלל. זה כינוי שלה. קוראים לה שלומית כי: והווה פטפטה. היא הייתה מפטפטת. מה הייתה מפטפטת? "שלום עלך", "שלום עלך" שלום עלכון". מפטפטת בדברים ושואלת בשלום הכול.

     

    מה רש"י בא להגיד כאן?

    יכול היה להגיד הכול במשפט אחד. בשביל מה אתה מצטט אותה על כל הגוונים? תגיד הייתה שואלת בשלום הכול. שלום עליכם, עליכם שולם, מה זה ברכות ראש חודש. בת דיברי דברנית הייתה. מדברת עם כל אדם. לפיכך קלקלה. באה התורה להגיד איך יכול להיות שבמצרים כל הנשים [שיר השירים ד' "יב ] "גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם." מאתיים ועשר שנים לא זנתה אף אשה עם מצרי. אשה אחת שלומית בת דברי. מה קרה? מה היה הסוד שלה? הייתה אומרת שלום לכולם. אז למה רש"י היה צריך להגיד איך הייתה אומרת? מה זה נפקא מינה?

    הרי כל מילה של רש"י מדויקת.

     

    שלב נוסף:

    אומר רש"י ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי. פירוש ראשון מעולמו יצא. פירוש שני מפרשת לחם הפנים יצא.

     

    פירוש שלישי מדינו של משה רבנו יצא.

    האמת שכל אחד מהפירושים זה שיחה בפני עצמה.

    מה פירוש מעולמו יצא? המקושש לא יצא מעולמו. אדם שחילל שבת לא יצא מעולמו. נוקב שם השם יצא מעולמו. למה? כותב מסילת ישרים בתחילת ספרו שאדם צריך לדעת מה הוא עושה בעולמו מה החובות שלו בעולמו. לכל אחד יש עולם. אותו בחור יצא מהעולם שלו אין יותר עולם שנקרא נוקה שם השם. הוא איננו, הוא התאדה. הנשמה שלו איננה יותר. "כי הולך אדם", אומר שלמה המלך, "לבית עולמו". יש מדרש נורא על זה. [שמות רבה נ"ב] מספר המדרש מעיישה: "מעשה ברבי שמעון בן חלפתא שבא ערב שבת ולא היה לו מאן להתפרנס יצא לו חוץ מן העיר והתפלל לפני האלהים וניתן לו אבן טובה מן השמים נתנה לשולחני ופרנס אותה שבת אמרה אשתו מהיכן אלו אמר לה ממה שפרנס הקב"ה אמרה אם אין אתה אומר לי מהיכן הן איני טועמת כלום התחיל מספר לה אמר לה כך נתפללתי לפני האלהים וניתן לי מן השמים אמרה לו איני טועמת כלום עד שתאמר לי שתחזירה מוצאי שבת אמר לה למה אמרה לו אתה רוצה שיהא שולחנך חסר ושולחן חבירך מלא והלך ר' שמעון והודיע מעשה לרבי אמר לו לך אמור לה אם שולחנך חסר אני אמלאנו משלי הלך ואמר לה אמרה לו לך עמי למי שלמדך תורה אמרה לו ר' וכי רואה אדם לחבירו לעוה"ב לא כל צדיק וצדיק הוה ליה עולם בעצמו שנאמר [קהלת י"ב ה' ] "כי הולך האדם אל בית עולמו וסבבו בשוק הסופדים" עולמים אין כתיב אלא עולמו כיון ששמע כן הלך והחזיר."

     

    לכל אדם עולם משל עצמו

    אנחנו רוצים לדעת מאיזה עולם הוא יצא ולמה יצא? כדי להבין מאין יצא, צריך ללכת לפרשה למעלהף הוא יצא מפרשת לחם הפנים. מה קרה בלחם הפנים?

    האיבן עזרא כותב: "הוא כאפוד וכחושן" לחם הפנים יש שני מערכות. שניים עשר לחמים כנגד שניים עשר שבטים. כל מדף מסמל שבט. אומרים חז"ל העולם בנוי במערכת של שניית עשרה כנגד השבטים. שניים עשר חודשים שניים עשר שבטים. שניים עשר שעות ביום כנגד שניים עשר שבטים. שניים עשר שעות בלילה כנגד שניים עשר שבטים. שניים עשר מזלות כנגד שניים עשר שבטים. הכול שבטים. אומרים אמר הקב"ה תעשה לחם הפנים. לחם הפנים מבטא את שניים עשר השבטים. ביום השבת תאכלנו יום השבת מסיימת התורה את הפרשה של לחם הפנים מאישי השם חוק עולם. השבטים נמצאים לפני הקב"ה חוק עולם לנצח. אומרת הגמרא בבא בתרה יש לנו ידיעה מפורשת שלעולם לא כלו שבטה. לא יהיה מצב כזה שאחד מהשבטים יעלם מעם ישראל. ביום השבת תאפנו וביום השבת תאוכלנו. אסור להוציא מדף אלד לפני שאתה מוסיף את השני. מכניסים את האחד ומוציאים את השני. למה? כדי שלא יהיה רגע אחד ששבט מסוים לא יהיה מונח לפני הקב"ה.

    שואל האזניים לתורה למה זה מונח שש ושש. למה לא שניים עשר בבת אחת? אומר האזניים לתורה: שש בניה של לאמה אמנו ושש בניה של רחל ובני השפחות. ולמה הם מחולקים ככה. כי רחל ובני השפחות הם מחולקים ככה. כמו שכתוב בחז"ל והוא נער (פרשת וישב (בראשית ל"ז ב' ) " אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם." רחל ובני השפחות מאוחדים ילד. יש ללאה ורחל שישה, שישה יחד. לבני אשכנז יש קידוש שכתב אותו האריז"ל: " יגלה לן טעמי דבתריסר נחמי, דאינון אות בשמיה כפילה וקלישא" מה הכוונה? הוא מבקש מהקב"ה גלה לנו את הסיבה שיש לנו שניים עשר לחמים. יגלה לנו טעמי. מה הטעמים (הסיבות) שיש שניים עשר. ואילו שניים עשר השמות שלך נמצאים בתוך הלחמים. היכן זה מופיע? אומר הבני יששכר  בתפילת ראש חודש מברים: "ברוך אתה השם מקדש ישראל וראשי חדשים", אומר האריז"ל שבכל שם של חודש יש כוונה של שם השם. לא הרי כוונת חודש ניסן כחודש שבט. ולכל חודש מחודשי השנה שי כוונה משלו. הכוונה של חודש ניסן יוצא משם ההוי' [תהלים צ"ו י"א] "יִשְׂמְח֣וּ הַ֭שָּׁמַיִם וְתָגֵ֣ל הָאָ֑רֶץ ... וגו'." י.ה.ו.ה. בחודש אייר הכוונה: [ירמיהו ט' כ"ג ] " כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי כִּי אֲנִי יְהוָה עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם יְהוָה. " י.ה.ה.ו. כותב הארז"ל מי שלא מכוון בכוונת האלו מעכב את הגאולה.


    כל כוונות החודש נמצאות בלחם הפנים

    בכל לחם יש כוונות אותו חודש. לכן מבקש הארז"ל שהקב"ה יגלה לנו למה שם את השמות שלו בלחם הפנים. יוצא ששמו של הקב"ה ממצא בלחם הפנים.

    אם ככה נוכל להבין מה הולך כאן.

    המקלל מגיע לבית דינו של משה. "שבט דן לא רוצה אותי" אבא שלו מצרי לא רוצים אותו. אומר לו אתה הולך יחד עם הגרים אתה לא בא אתנו. הוא הולך עם הגרים אבל תובע את שבט דן למי? למשה רבנו. משה רבנו שומע את הטיעונים ואומר לו: תשמע הם צודקים אתה לא יכול להיות אתם אתה לא יכול להתחבר אליהם. לכן אתה לא שייך לשבט דן. מה אתה? אתה גר לך תהיה עם הגרים. באותו רגע שמשה רבנו פסק: אתה לא נמצא במחנה הוא גם לא נמצא בלחם הפנים. כי בלחם הפנים נמצא שב דן. וגם אין לו חלק בשם השם ששיך ללחם הפנים של שבט דן. וגם לא נמצא בחודש שקשור לשבט דן. כשיצא משם מה הוא קילל? את השם של השם שקשור לשבט דן ללחם הפנים לשלהם. לכן הלחם שלו היה לחם קר. למה? כי לחם חם יש רק למי שייך ללחם הפנים ברגע שיצא הוא קר. אז הוא שאל למה נותנים לחם רק לקב"ה? אמרו לו לא, הלחם חם, רק שלך יצא החוצה אז הוא קר. את זה הוא שאל. יצא ולגלגל יצא מעולמו אז הוא כבר לא שייך לעם ישראל.

     

    יסוד נוסף: כוונות שמות החודשים

    (המקור "דן ידין") אם אמרנו ששמות השם נמצאים בלחם הפנים, ולכל חודש יש כוונת שם משלו, שניים עשר החודשים בשנה הם כנגד שניים עשר השבטים. איזה חודש כנגד איזה שבט? על זה יש מחלוקת. כותב האריז"ל חודש הקשור לשבט דן הוא חודש טבת. כידוע לכולם דן הוא השבט הכי חלש בעם ישראל. הכי ירוד. שמים אותו בסוף המחנה והוא המאסף. (פרשת כי תצא) [דברים כה יח] "אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים." שואלים את מי הא זינב הרי הענן הגן על בני ישראל. שבט דן היו מחוץ למחנה מחוץ לענן (פרשת תנחומה כי תצא) למה? כי כולם היו עובדי עבודה זרה. השם ישמור, הוא מוציא שבט שלם של עובדי עבודה זרה ממצרים. (במדבר רבה פרשה ב') שבט דן יושב בצפון. למה? שנאמר דגל מחנה שבט דן צפונה לצבאותיהם. ולמה בצפון? כי מצפון בא החושך לעולם. למה? כי החשיך את העולם בעבודה זרה. אז תגידו אולי לפני מתן תורה זה היה. אומר המדרש: שירובעם בן נבט חיפש שבט שיסכים להקריב עגלים לעבודה זרה. שבט דן הסכים. (הוא הציב מזבח אחד בדן ואחד בבית אל). יוצא ששבט דן עבדו עבודה זרה גם בארץ ישראל.

     

    אומר רבי צדוק בספרו פרי צדיק

    לראש חודש כסלו שחודש טבת הוא חודשו של דן.

    בעשרה בטבת אומרים פיוט. אומר הפייטן רבי אליעזר הקלי: ירח טבת מאוד לקינו בו. מה?

    שלושה דברים קרו בו.

    ח' בטבת תלמי מלך יון ציווה לתרגם את התורה ליוונית וחשך העולם שלושה ימים.

    ב-ט' כותב השולחן הערוך לא נודע מה אירע בו. ויש אומרים שזה היארצייט של עזרא סופר, אז מה אם הוא מת? ומתי מת ירמיהו או זכריה. למה מציינים יום אבל? הרי שצדיק הולך לבית עולמו עושים הילולא. אלא שכאן פחדו מהצנזורה. כי זה יום הולדתו של האחר. לכן מתענים בט' בטבת רק אי אפשר לכתוב את זה. אז מתי נולד האחר? חודש טבת. של מי החודש הזה? של שבט דן.

    (י' בטבת החל המצור על ירושלים)

    כותב דוד אבודרהם שהתענית הזאת של י' בטבת היא החמורה ביותר. הראיה שלא מזיזים אותה אם נופלת ביום שישי. ואם היו מקדשים את החודש באמצעות ראיה היו מתענים גם בשבת. פלא נוסף שאחרי שנבנה בית שני הפסיקו לצום בי' בטבת. וכשנחרב חזרו להתענות. למה? כי אין תענית יותר חמורה מתענית י' בטבת. שלוש דברים קרו בו כאמור.

    בספר שנקרא קרניים (ספר קבלה): הוא בנוי ככה: שתי שורות (כל שורה כשש מילים) בדף ומסביב באורים. "בשעה שיכוון בשופר יכוון: טו וווו". אחרי זה יש ארע עשרה דפים הסבר. מה בכוונה. זה הביאור של שמשון מאוסטרפולה והבני יששכר מרחיבים בו הרבה, הם כותבים שהשורש של האחר הוא מהמקלל. למה? "ונוקב שם י.ה.ו.ה מות יומת", אם תיקח את זה אחורה זה השם של האחר. כאן התחיל התהליך של האחר. והספר דן ידין מרחיב מאוד איך מגיע בכלל לאחר. כדי להבין את זה צריך לחזור לעורב שנח שלח מהתיבה. הוא שייך לעורב שהיה בתיבה וזרקו אותו. מדברים למה צלבו אותו.

     

    אז מה אומר רש"י:

    הוא יצא מבית דינו של משה רבנו. למה? כיוון שיצא מלחם הפנים. אם הוא יצא מלחם הפנים ששם יש את השם של שבט דן. אז את השם הזה הוא קילל. ואם הוא נוקב את שם השם זהו י.ש.ו. ואז מעולמו יצא. במקושש אין מעולמו יצא. המקושש נשאר יהודי. המיתה שלו מכפרת. י.ש.ו. יצא מהעולם היהודי לאן הוא הלך לנצרות. אולי לזה מתכוון רש"י מעולמו יצא. (כי זה נוקב שם השם).

     

    עוד שלב אחד:

    מי זה אותם אנשים שרבו? "וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי" בחז"ל בפרשת שמות כתוב שאותה אשה שכינויה היה שלומית בת דברי. בעלה היה דתן. דתן היה שוטר. מתחיו היו עובדים. מעליו הנוגש המצרי. כל בוקר היה מגיע המצרי להעיר את השוטר והשוטר היה מעיר את הפועלים שלו. יום אחד המצרי נתן בה את עיניו. הייתה יפה מאוד כך אומר המדרש. וכשדתן הלך להעיר את הפועלים הוא נכנס אליה הביתה ובא עליה ומזה נולד אותו איש. אם היא ידעה או לא ידעה שזה היה המצרי זה מחלוקת. במדרש רבה כתוב שהיא לא ידעה. כשחזר דתן הוא שאל אותה אם עשה לה משהו אבל היא אמרה שכן אבל לא חשבה שזה המצרי. ברוק"ח כאן בפרשה כתוב שהיא דברה עם המצרי בענייני זנות. כך מופיע גם בילקוט הראובני. היא הייתה מדברת עם ל אחד על גל דבר. וזאת הסיבה שבגלל זה, זה קרה. זה לא קרה באונס זה קרה ברצון. לזה מתכוון רש"י מעולמו יצא. כי זה נוקב שם השם.

     

    עוד שלב אחד:

    ומזה נבין יסוד נפלא ונלמד משהו בעבודת השם. מי אלו היו אלו שרבו? על מה רבו? כתוב בפרשת שמות שמשה רבנו יוצא לראות בשלום אחיו. הוא רואה איש מצרי מכה איש עברי. מי זה היה המצרי זה אותו אחד שהלך אל שלומית. מי זה היה העברי? דתן. הולך משה רבנו והורג את המצרי בשם. מסתכל ימינה ושמאלה רואה שלא יצא ממנו כלום. והורג אותו. אותו מקלל, מקלל את שם השם את אותו שם שאומר משה המקלל מקלל. למה? למחרת רואה משה רבנו שני עברים רבים. מי אלו? כתוב בילקוט הראובני: דתן ואבירם. דתן רצה לגרש את שלומית. אבירם, אחיה, לא הסכים ועל זה רבו. ולפרשה לשנו: האיש שנולד לשלומית רוצה חלק בנחלה של שבט דן. עם מי הוא התחיל לריב? יש מחלוקת מי אלו. בשפתי כהן כתוב: דתן בסוף גרש אותה ונולד בן מהאשה החדשה. הבן הזה פוגש את בן המצרי. בן המצרי לא יודע שהוא לא הבן של דתן. הוא מבחינתו יודע שהוא בן של דתן. רק שהוריו גרושים. ויש לו אח חורג. האח החורג אוצר לו אתה שאם אבא שלנו הולך לעולמו אתה לא רואה גרוש מהירושה. שואל אותו למה? כי אתה לא הבן של אבא שלי בכלל. אתה בן של מצרי. אני בן של מצרי מאיפה הבאת את זה. אתה לא מאמין תשאל את אמא שלך. הולך ושואל את אמא שלו זה נכון? ואז בפעם הראשונה נודע לו שהוא בן של מצרי. שואל אותה והיכן אבא עכשיו? אומרת לו משה רבנו הרגו עוד במצרים. במה? בשם. שמע את זה לקח את שם השם וקלל אותו. בא הספר מנחה גלולה ואומר שני אחרים שרבו על הירושה, אומר לו הישראלי לבן המצרי אתה לא תירש כלום 'אתה תירש את מוּבַּרָק'. ואז פורץ ויכוח ביניהם שהופך לתגרה.

     

    עוד שלב:

    מה הרלוונטיות שהתורה מציינת גם שאבא שלו היה מצרי וגם שאמא שלו הייתה שלומית בת דיברי. בא הספורנו ואומר כי לא יתכן שאדם ששני הוריו יהודיים יקלל את הקב"ה. לא יתכן. אם אתה רואה שיהודי מקלל סימן שאבא שלו מצרי.

    מסופר באיזה ספר שהגרמנים יימח שמם נכנסו לפולין, והלכו ו"טיהרו", את כל מרחבי היהודים בכל רחבי אירופה, הגיעו לאיזה מחוז אחד שראש העיר היה יהודי משומד. בגיל 18 הוא התחתן עם ילדה גויה. ונולדו לו ילדים מאותה גויה. שכח מהיהדות אין לו שום דבר מהיהדות. אוכל פרה עם רגליים קצרות נבלות וטרפות. אין כיפורים ופסח כלום. כשנכנסו הגרמנים לעיר שלו הוא היה בן שישים. הם ציוו על כל היהודים תוך כמה דקות להגיע לבית הכנסת הייתה להם כוונה לשרוף אותם בפנים. אחרי שאספו את כולם. אמרו הגיסים שלו לגרמנים יש כאן עוד אחד קחו גם אותו. הגרמנים באו אליו. הוא טען בתוקף שהוא לא יהודי שהוא נוצרי אדוק. גררו אותו לבית כנסת, פתחו את הארון גללו החוצה על הרצפה את הספר תורה וכשהכול פוש על הרצפה אצרו לו תירק על ספר התורה ותמחה עם הרגלים כמי שמנקה בוץ. אם אתה עושה את זה אתה חוזר הביתה. פתח את החולצה שלו אמר לגרמני תירה. הוא ירא והוא נפל על ספר התורה מתבוסס בדמו כשהוא צועק שמע ישראל. 42 שנה חי כגוי. אבל כשמגיע רגע האמת והוא צריך לרמוס את בפר התורה הוא לא מסוגל.

    לקלל שם השם יכול רק מצרי. יהודי לא היה עושה דבר כזה. לכן התורה כותבת שהיה לו אבא מצרי.

     

    דבריו של הספורנו לא מובנים

    כי מדבריו משתמע שכל מה שקלל זה בגלל שהיה מצרי. אז התורה הייתה צריכה לכתוב ויקוב בן המצרי את שם השם ויקלל. לא וייקוב בן האישה הישראלית את השם.

    רבי שלום שבדרון בספר שלו לב שלום: הוא עומד על שלושת התירוצים של רש"י: זה פשוט מאוד שלומית דברי המציאה את השיטה של פלורליזם פתיחות שוויון כלפי כל הקבוצות. היא באה לבני ישראל ואמרה להם תהיו פתוחים למה אתם כאלה סגורים, תזרמו, תהיו כמו כולם תהיו IN , אמרו לה גברת: אנחנו 210 שנים במצרים. 150 אם לדייק, אף אחד כאן לא קוראים לו לא ג'ק ולא ג'ו ולא סטיבן ולא מוחמד, כולנו יש שמות ישראלים: משה יעקב יוסף. ומדברים בשפה שלנו לא לועזית ולא מסרית. ולבושים בלבוש לשנו לא אופנת פאריז. עונה להם מה אתם כאלה כבדים צריכים להיות אנשי שלום להגיד שלום לכל אחד. זה החיל בשלום לכל היהודים וזה עבר גם למצרים. אז מה קרה? יצא לה בן שמעולמו יצא. מה הכוונה? אמרה להם אתם החרדים סגורים. תפתחו תזרמו עם הקדמה. ענו לה השיטה שלנו זה להיות סגורים זה שומר עלינו. אמרה להם אתם שייכים לעולם הישן לימי הביניים אתם גם נותנים למלך שלכם פת ישנה. אנחנו עולם מתפתח, טכנולוגי, העולם החדש. כביש שש, תמי 4, מזדה שלוש, אנחנו אנשים עם התפתחות. העולם כפר גלובלי אחד כולם שווים. אמרו לה אנחנו לא מזגה 3 ולא תמי 3 אנחנו אחד אלוקנו. זהו. יש לנו רק אחד.תורתו של משה רבנו. אמרה להם משה רבנו?! מי זה משה רבנו יצא מבית דינו של משה רבנו, מי זה הרבנים האלו הם לא יכתיבו לנו את החיים. משה רבנו יודע למי להגיד שלום?! משה רבנו רוב הזמן בשמים בכלל. הוא לא כאן. עולה ארבעים יום חוזר ארבעים יום וחוזר חלילה. הוא יכול לקבוע מה עושים? הרבנים יכולים להתערב בפוליטיקה? שיתעסקו בתרנגולות שיגידו מה כשר ומה לא. יוצא שלפי השיטה של הפלורליזם יוצאת אישה כמו שלומית בת דברי.

     

    תשמעו איזה וורט

    אסור לומר שלום בבית המרחץ זאת הלכה שנפסקה בהלכה. אתה רואה משהו בבית המרחץ תנפנף לו עם היד. למה אסור? שם שמו של הקב"ה – שלום. שנאמר: ויקרא לו השם שלום.

    ישנה גמרא [מסכת שבת קי"ח ב' ] כל האומר הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף. למה? מה הבעיה? תעיינו ברבנו יונה מסכת ברכות: אחת הסיבות שזה נעשה אצלו מוקהה, הרגל מונוטוני בלי רגש. אין לו את אותה חיבה התרגשות.

    כותב רבי דון בספרו להעיר להורות ולהשכיל: מה שלום? מה זה להגיד שלום? זה שמו של הקב"ה כשאני פוגש את החבר שלי ואני אומר לו שלום אני בעצם אומר לו שמע אני ואתה מלוכדים בשמו של הקב"ה. שאתה מוציא מהפה את המילה שלום אתה צריך לדעת מה אתה אומר. אני אומר שלום כי אני ואתה מחוברים אצל הקב"ה..שאני אומר שלום בלי הכוונה בלי להבין מה עומד מאחורי זה. הרי זה כמחרף ומגדף. הא תגידו [גמרא במסכת ברכה גף י"ז] שרבי יוחנן בן זכאי היה אומר שלום לכל אדם. אפילו לנכרי בשוק. אומר הרמב"ם: כן, תלמיד חכם יכול לעשות את זה" זה לא מדובר על אדם רגיל. למה? כי תלמיד חכם יכול להישאר אם אותם רגשות כמו שאדם רגיל יגיד את זה בפעם הראשונה.

     

    אומר הספר להעיר להורות ולהשכיל

    האשה הזאת הייתה אומרת שלום לכל אחד. אז מה קרה? היא זלזלה בשמו של הקב"ה. אומרת התורה שאותו נוקב השם מהיכן הוא מגיע? ויקוב בן האשה הישראלית ויקלל. למה הוא קילל? זה לא בגלל שאבא שלו מצרי. זה בגלל שהוא בן אשה ישראלית. אז מה הבעיה שאמא שלו ישראלית. ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן. אם האמא שלו מזלזלת בשלום ואומרת לכל אחד שלום, אז השם של הקב"ה מגודף. אם האמא מזלזלת אז הבן כבר מגדף. (זה דרגה אחת יותר גבוהה).

    משמרת בילגה – כי אבא שחלה היה מתלונן שהיו מביאים הרבה קורבנות והבת הבינה שהמזבח מכלה ממונם של ישראל. תינוק מדבר בחוץ רק מה שהוא שומע בבית. אם היא אמרה לוקס לוקס אתה מכלה ממונם של ישראל. היא שמעה את זה מאבא שלה. (זווית ראיה של אדם שמח שיש הרבה קורבנות לעומת אחר שרואה בזה עונש)

    כותב רביינו בחיי: שהפרשה הזאת לא הייתה צריכה להיכתב בתורה. בושה. אז למה נכתבה? כדי ללמד אותנו. נזכיר אחד. איך לברך. כי אם המקלל. נקב את שם השם וקילל צריך ללמוד מזה שצריך לִיקוֹב את שם השם ולברך. לא לברך ולא להיות מודע בכלל למה שאתה עושה. תגיד הבוקר תפילות השחר אמרת עוזר ישראל בגבורה? אלא צריך להתכונן להתרכז להתמרד להתכוון. מספרים על החתם סופר שהיה לו מנהג שכל יום היו מביעים לו פת שחרית ושים מאחורי הדלת. לפעמים היה פותח אוכל לפעמים היה מאחר ולפעמים לא היה פותח בכלל. יום אחד המשב"ק רואה שהגיע צהרים ועוד לא אכל. הניח שהיום כבר לא יאכל. נטל ידיים ואכל. אחרי שעה יוצא הרב ורואה שמשהו נתן עינו בארוחה שלו ונשאר רק גל עצמות. שאל היכן הארוחה שלו. ענה לו המשב"ק שהוא רועד מפחד. אכלת כבר. ענה לו הרב. אולי אתה צודק ואכלתי. אבל דבר אחד אני בטוח לא ברעתי. כי אם הייתי מברך הייתי זוכר. אז אם לא ברכתי אז גם לא אכלתי. לנו זה פשוט אנו בטוח זוכרים אם אכלנו מה הבעיה שלנו אם ברכנו. זה אנחנו לא תמיד זוכרים.

    מנוקב שם השם מזה תלמד בדיוק ההיפך. למברך שם השם.

    מסופר על הרב אידלזון זצ"ל שהוא לא היה מוציא ברכה מהפה בלי שהוא היה מתכוון. הוא היה אומר כך: "עכשיו אני מחזיק כוס ואני הולך לשתות ממנה מים וזה שייך לקב"ה וכדי שתהיה לי רשות לשתות אז הקב"ה רוצה ברכה כדי שאני לא יהיה גוזל. ואז אני צריך לברך שהכול יהיה בדברו. אז "ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו". הוא מעולם לא שכח לברך. למה? כי יש הכנה לפני שהוא מוציא שם השם.

    יש כאלו שאוכלים עשרים דקות ומברכים חמש דקות. מה שצריך להיות הפוך. אוכלים חמש דקות ומברכים עשרים דקות.

     

    יהיה רצון שנזכה לדבוק בהקב"ה ובמצוותיו, ומתוך כך להיגאל בגאולה שלמה בקרוב ממש

     

    דברים בשם אומרם:

    כ"ק האדמו"ר י מליובאַוויטש

    הרב שניאור אשכנזי שליט"א

    הרב ברוך רוזנבלום שליט" א

     

    מקורות:

     ויקיטקסט

     ויקישיבה

     הידברות

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אריהאלוני1
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין