שוב חוזר לעניין התפוזיםץ הדוגמה שנתת אתה מצויינת. 'משך את כלכלת ישראל' והדגש הינו על משך ולא מושך. מזך זנ נכון אך משחדל מכך ממשיכה התעשייה לייצר תפוזים שנים רבות אחרי שהעניין במוצר נגמר.

למה צריך מפעל לייצור מגבות ב-5 שקלים בישראל? למה לא הופכים את מפעלי הטקסטיל, המעטים שעוד נותרו, למפעלי אריגה לבדים בטכנולוגיה גבוהה הנמכרים במחירים של עשרות מונים מעל מחירי הטקסטיל לביגוד?

ראה את הנס בבגיר. החברה הייתה על סף קריסה. רק מהפך של התחדשות עם מוצרים 'שגעוניים' כמו חליפה נושמת או חליפה שניתן לכבסה במכונת כביסה שמה אותה שוב על המפה לכמה שנים. ( ההמשך בבגיר אינו ממין העניין כאן)

תעשיות כאלה, המתחדשות. מנהלים היודעים שהאמת המוחלטת של אתמול הינה ההיסטוריה של מחר, תעשיות כאלה מרוויחות הרבה ומסוגלות לשלם יותר לעובדיהן וכך זולגת הרווחה למטה. תעשיית מגבות בגרוש מייצרת עניים ללא שום סיכוי לצאת מן המעגל. ראה את המהפך הטכנולוגי  של שנות ה-70-80 בטאיוואן .

האם כולם יוכלו להיות חלק מזה? בודאי שלא אבל אני מאמין שגם השומר בפתחו של מפעל כזה יהיה לו סיכוי להרויח יותר משומר בפתחו של מפעל לשימורי תפוזים שאין להם קונה.

האם אתה חושב שיש הצדקה לגדל כותנה בישראל? האם אין זה חכם לייבא מוצרי כותנה מוגמרים ממקומות שרבים בהם המים וכאן לגדל צמחי מרפא על שטחים קטנים, במעט מים, באופן שאינו הורג את הסביבה? והדוגמאות רבות.

על ישראל לייצר עושר ממוצרים חדשניים ולייבא את המוצרים הפשוטים שאין שום סיכוי לייצרם כאן ללא ניצול משאבי טבע ומשאבי אנוש בצורה לא אחראית.

כל פעם שאנו קונים תוצרת ישראל המשתמשת במשאבי המדינה באופן לא אחראי אנו מעודדים שימוש מוגבר במשאבים מוגבלים שיחסרו לדורות הבאים.

דבר ראשון תודה על תשומת הלב.
לגבי עניין התפוזים (ואולי החקלאות בכלל) אני חושב שזה הרים ואפילו משך את כלכלת ישראל כמה שנים טובות. ועדיין בחקלאות יש לנו לא מעט יצוא. החקלאות אגב, מושכת גם את התעשיה ומפרנסת לא מעט אנשים בעקיפין (כולל אותי).
השאלה הבסיסית היא כמה אנשים יכולים לעסוק בפיתוח פתרונות לטוויית חוטים/ פתרונות אחרים? לא כולם...
חוץ מזה, זו לא חוכמה לומר שהפוסט שלי עוסק במשהו שנוגד את נטייתם הטיבעית של אנשים. 
אם זה היה טיבעי לא היה לי מה לכתוב. 

אגב, גם למחזר בקבוקים, עתונים וכו' , זה נגד הנטייה הטבעית...

אפילו הציונות בזמנה התנגשה (ולפעמים עודה מתנגשת) עם הערכים "נוחות" ו"בטחון אישי" שהם הנטיה הטבעית, ובכל זאת אנשים עשו עליה (ועדיין ממשיכים לחיות פה).

אל תטעה, אני לא תמים, אבל אני כן מאמין שיש לי אחריות למעשי, ביחוד אם תהיה לזה גם השפעה על ילדי.

הגישה של "אין לי אפשרות להשפיע על הדברים, בואו נוותר מראש" לא תואמת את תפיסותי.
אני מעדיף תוצרת ישראלית בכל רכישותי.
כמו שכבר כתבתי, כחול לבן -  זה לא בושה!!!

אני מחזיק במקל הכאוב הזה בשתי קצותיו. גם מעצב ישראלי. גם מייצר בארץ. גם מייצר בסין.

הקריאה שלך כאן היא אוטופית ובלתי אפשרית. השוק ילק תמיד אחרי עוד מוצר בפחות ממון.

מה שאתה מטיף לו דומה לקריאה לעצור את המהפכה התעשייתית. אל תקנו בד שנטווה במכונות טוויה. עובדי המטוויות ישארו ללא עבודה. אל תסעו ברכבות חשמליות. מסיקי הקטרים בפחם יהפכו למובטלים. זה נשמע טוב אבל לא מעשי.

ובכל זאת איך אפשר התקיים ובכבוד?

ע"י יצירת משהו חדשני. ע"י הבאת רעיון אחר שהייצור בו משני. ישראל על כל מליוני עובדיה לא תתפרנס ממכירה של גופיות אלא מהמצאת טכנולוגיות אריגת גופיות.

על מה ולמה אנו מתעקשים על גידול תפוזים שכולו הפיכת מים יקרים שאינם בנמצא לתפוזים זולים שלרובו אין קונים? ישראל כבר הוכיחה שבראשית הדרך, עם פתוח ענף הפרחים היא הופכת למובילה עולמית. לשם צריך ללכת. לחזית החידוש והפיתוח. יש ללכת למקום שבו מספרנו הקטן הינו יתרון.

ובכלל, יצרן ישראלי רציני אינו יכול להתקיים מן השוק המקומי הקטנטן. מהר למדתי שאם אני רוצה עסק עלי לייצא. את השוק העולמי Made in Israel אינו ממש מעניין והוא מחפש סחורה טובה, איכותית וזולה. בישארל אני משווק תוצרת ישראלית. בעולם אני משווק תוצרת מדינות רבות.

אני חושב שעלינו להפוך את הפחד הזה למנוף להתחדשות וחדשנות הבאה לפני ובמקום ייצור המוני.

בברכה

אבי