אנחנו בערב שבוע העצמאות וע"פ המסורת עלי להתרומם מעט במבטי מעל גובה הביצה הרגיל (...) ולהיות "חיובי" וממלכתי. בכל זאת יום הולדת. ולאחר שחשבתי לעצמי לא מעט על נקודות האור בחיינו הציבוריים בשנה החולפת, והיו לא מעט – בחרתי בנושא אחד כחשוב ועוצמתי ביותר, גם מפני שהוא רק בראשיתו. כוונתי לתחייתה של התחושה המעמדית ושובה של הסוציאל-דמוקרטיה. בשנה האחרונה הלך וגאה גל של התארגנויות עובדים, בחברות פרטיות בעיקר ולא פעם גם נלוו אליהם שביתות ועימותים. הגל, כך התרשמתי, עוד לא הגיע לשיאו ויותר ויותר צעירים שבעבר הלא רחוק האמינו בסיסמאות ריקות על הגשמה אישית והצלחה על בסיס כישוריהם בלבד – כבר מבינים שכוחם באחדותם וכי נחמד מאוד להיות בחוזה אישי כשאתה בכיר ומבוקש, אבל לא כשיש עוד אלפים שיכולים להחליף אותך בצ'יק-צ'אק... היכנסו ל"גוגל" הקישו "הצטרפו להסתדרות" בחדשות ותראו כמה ידיעות כאלו היו השנה. ידיעות שעסקו בעובדי "פלאפון", "סלקום", "בזק בינלאומי", "הוט מובייל" ועוד ועוד, כאשר בשלב מסוים הפסקתי לדפדף. להבנתי המגמה מבשרת טוב לעמנו כולו. כי רק בחברה שוויונית יותר, האנשים פתוחים וקשובים יותר למצוקות האחר. ובסופו של יום גם מוגנים יותר וחיים בשלווה יחסית. בחברה כזו יש פחות מתחים ואלימות והאנשים פנויים גם להגשמה עצמית אמיתית ולו בשעות הפנאי, ולא רק בינות לטורי העכברים הרצים... המגמה הזו גם הובילה את הכנסת לשפר משמעותית את תנאי עובדי הקבלן וכבר יש דיבורים על העלאת שכר המינימום, אינשאללה. הבה נקווה כי המגמה הזו תימשך, הסולידריות החברתית תגבר והפגנת ההמונים הבאה לא תהיה על מחירי הקוטג', גם לא על מחירי הדירות (סיבה מוצדקת לכשעצמה) אלא הפגנת הזדהות עם עובדי קבלן נרמסים במקום עבודה כלשהו. ואולי יבוא יום ועוד ימנו את ישראל, כפי שהיתה בשנות ה-60 יחד עם מדינות סקנדינביה ברשימת המדינות הסוציאל-דמוקרטיה, אמן.
חג עצמאות שמח לכולנו!
|