לך תתאר הכמה משפטים סערת רגשות,

כבר כמה חודשים או כבר כמה שנים אנו מצויים במשבר.

זה הוא התחיל,  זו היא שהתחילה.

זו אחריות שלי זו אחריות שלה.

קל להרוס,

קשה לתקן.

זו אחריות לתקן שלי ושלה.

אנחנו מפחדים להיות לבד אבל לא לוקחים אחריות על התיקון.

אנחנו מפחדים למצמץ כדי שלא נפתח עיניים ונגלה שאין מולנו אדם.

אהבה - שהאדם שמביט בך ואוהב אותך, אוהב אותך יותר ממה שאתה מרגיש שאתה מביט במראה. שאתה מצליח להסתכל באהבה דרך עיניו.

אני לא מצליח.....

חרא לי -

אני רוצה להרוס, רוצה לשבור, רוצה לחתוך אבל ברור לי שצריך לקחת אחריות ולהציל.

אז למה אני מפחד לנסות להציל - כי אני מפחד מהלא נודע ?

למה קשה לקחת אחריות ?

למה לברוח זו הסרת אחריות ?

הרי בשני המקרים גדול הלא נודע ואפילו אפשר לומר שאם נצליח להינצל - שם הלא נודע קטן יותר כי ידוע לאן אתה רוצה שתנשב לה הרוח.