אם ובנה סיפרתי לה על מצבו של הילד, סיפרתי על חוסר אחריות, וחוסר ארגון דברים שקשה היה לה לשמוע... סיפרתי לה עד כמה הילד מתוק, נבון, מנומס ורגיש להפליא אבל אינו מתפקד כתלמיד... אמרתי לילד: אני יודעת עד כמה הוא דואג לאחותך הקטנה, כבר בבוקר עוזר לה להתארגן מלווה אותה לבית הספר כי אמא מזמן בעבודה, ושאלתי אותו איפה האחריות שלו כלפי החיים שלו? אבל בליבי שאלתי : אך מי דואג לך, ילד?
הוא משמש אם ואב לאחותו, ועל עצמו מוותר. ראיתי את חדרו במסגרת ביקור שערכתי... מיטה ולידה מחשב הוא סיפר חצי בחיוך איך הוא כבר בבוקר מתעורר ונכנס למחשב עד שאחותו מתעוררת... ואיפה אמא? בעבודה...
ובאותו היום שוב שמעה האם, דברים שחזרו על עצמם מידי שנה, עד כמה הילד אינו לומד.. אינו עובד... והביטה בו בעצב מאשים... נראה, כי הוא שבר את ליבה והילד ישב עצוב ומביט בה מביט למטה ואינו יודע מה לעשות נתתי לו פתח מילוט.. הצעתי לו עזרה באופן אישי אבל בליבי תהיתי איך לא הבינה האם שעליה מוטלת כל האחריות כולה. איפה את בכל הסיפור הזה? רציתי לשאול... רציתי לשאול אותה: על מה בעצם נעצב ליבך, אם יקרה? לפני שבוע בילית עם הילד בחו"ל לקחת אותו למקומות נפלאים בעולם הגדול אבל היכן המסירות היומיומית שלך? רציתי לספר לה על אם אחרת, אם אנאלפביתית שלא יכלה לקחת את ילדיה לטייל בכל העולם אבל בזכות מסירות שלה הם טיילו בעולם הספר, בעולם ההצלחה וכן גם בעולם.... והיא טיפחה עשרה ילדים, משכילים, בעלי אחריות שופעי אהבה ונתינה לעולם רציתי לשאול אותה שאלות קשות... אבל הבטתי בה ושתקתי
איפה את, אמא, בכל הסיפור הזה? |