כותרות TheMarker >
    ';

    ברוכים הבאים

    הבלוג של חנה וייס

    הבנה בינדתית, שלום בטיבט, שלום עולמי, זכויות אדם, אחריות אוניברסלית, חינוך למוסר ויצירת חברה אנושית וחומלת אלה הנושאים שמעסיקים אותי היום. פועלת כדי שניקח בחפץ לב את התרופה לאפידמיית העדר המוסר הפוקדת אותנו ושניישם את תרגול המוסר בחיינו.
     
    שכל בעלי התודעה יזכו לאושר בר-קיימא!

    0

    חמלה אוניברסלית

    4 תגובות   יום חמישי, 1/5/14, 17:34

    גדלתי דתיה ובכל ערב שבת עוף שלם היה מונח על שולחן השבת. ערב שבת אחד כשהייתי בת אחת עשרה וחצי, הרהרתי על כך שהעוף הזה היה פעם חי. שבוע לאחר מכן, חשבתי שאני לא רוצה להיות שותפה להרג הזה יותר ומאז התחלתי להיות צמחונית. באותו זמן, לא הכרתי את המושג צמחוני, לא הכרתי אף אדם צמחוני, בכלל לא ידעתי שישנם אנשים שנמנעים מלאכול בשר. רק לאחר שהצהרתי בפני המשפחה שאני מסרבת לאכול בשר יותר, אבי אמר לי שאני צמחונית ושמעתי את המילה לראשונה. די רעבתי איזו שנתיים אבל הייתי מאוד נחושה. 

     

    כשנתיים לאחר מכן, כשעלינו לארץ, לקיבוץ, שמחתי לגלות את המנה הצמחונית ולחיות בחברה בה הצמחונות קיימת ומוכרת. מצד אחד, נהגתי להסביר לבני הכיתה ולכל מי ששאל אותי "למה את צמחונית?" על החשיבות של לא להרוג שום ייצור חי, שיש לבעלי חיים רגשות בדיוק כמונו ושאני מתנגדת להרג ולא רוצה להיות שותפה להרג. מצד שני, הבנים בכיתה לימדו אותי שאני "חייבת" להרוג קרציות ופרעושים שנמצאים על הכלבים, אז בארץ למדתי להרוג והתחלתי והורגלתי להרוג חרקים. אף פעם לא הרגשתי נוח עם ההרג הזה. הרגשתי שאיזה מקום בלב מתקהה, נסגר, מתקשה, בכל פעם שהרגתי. בהמשך, "חקקתי חוק" אישי, שאהרוג רק את מי שבתוך הבית ולא אהרוג אף אחד בחוץ. בתוך הבית חסתי רק על העכבישים. שנאתי להרוג.

     

    בשנת 2005, כשהתחלתי ללמוד בודהיזם ולמדתי על חוק הקארמה, חוק סיבה ותוצאה, חוק טבע של יחסי גומלין, הפסקתי להרוג לחלוטין והרגשתי הקלה גדולה. המקום החסום בלב נפתח. כל ייצור שמצאתי בתוך הבית פשוט יצא דרך החלון ולא היה לי שום צורך להרוג יותר. פעם הסעתי נדל למקום מרוחק ושיחררתי אותו במקום נחמד בטבע. מצאתי שזאת הקלה ענקית לא להרוג אף אחד יותר. 

     

    הנזיר גשה פלגייה טופטן נהג להגיע ארצה כל שנה ל"סולחה", אירוע לקידום שלום והבנה דרך דיאלוג בין יהודים וערבים, כנציג מטעם ההנהלה הטיבטית המרכזית בדרמסלה, הודו. פגשתי אותו ב"סולחה". כששאלתי אותו מה דעתו על איזו פעילות שהתנהלה שם, משהו שנראה על פניו כמו אנטיתזה לבודהיזם, הוא השיב, "כל דבר שמרכך את הלב".

    "Anything that softens the heart"

     

    להלן, נוכל לשמוע את גשה טופטן פלגייה מקדם חמלה אוניברסלית וצמחונות. במקומות מסויימים הוא פונה לבודהיסטים. אני מציעה, במקומות האלה, להתמיר את דבריו בדרך שתתאים לנו באופן אישי: מה זה אומר לי, כיהודי או כחילוני או כאתיאיסט או כהורה או כמחנך או כאדם או כ-'תמלא את החסר'?

     

    בתרגום, העדפתי 'בעלי תודעה' על 'הייצורים החיים'', כדי להדגיש שבעלי חיים הם בעלי תודעה ורגשות כמונו, כפי שמובע בטיבטית sem(s) jian (סם-ג'יין) וגם באנגלית sentient beings. 

     

    ''

    http://www.youtube.com/watch?v=8mBuVU023aM

     

    חמלה לכולם

     

    שמי טופטן פלגייה. כאן קוראים לי גשה-לה פלגייה. אני נזיר בודהיסטי טיבטי ממנזר סרג'ה בדרום הודו. אני מקדם צמחונות וטבעונות החל מהמנזר שלי, דרך החברה הטיבטית ובעולם. 

     

    הרעיון של חמלה אוניברסלית הוא שחמלה היא לא משהו ששייך לבני אדם בלבד. חמלה היא אוניברסלית. כל בעלי התודעה, בעלי חיים, חרקים, מיליוני הסוגים של אלה שחיים באוקיינוסים, במים, כל אלה נכללים במשפחת בעלי התודעה. לכולם מגיע יחס חומל. לכן, [אני מקדם] חמלה אוניברסלית לכל בעלי התודעה.

     

    בודהיסטים מבינים שכל בעלי החיים הם שווים במובן של הרצון לשלום ואושר והעדר הרצון לכאב וסבל. 

    כולנו אותם בעלי תודעה. 

    רק שיש לנו צורת חיים שונה, אבל במובן של לחיות את החיים, זה אותו הדבר. לבני אדם ולבעלי חיים יש את אותו הרצון ואת אותה הזכות לחיות בשלום ובאושר. 

    לכן אנחנו לא אומרים באופן מיוחד, 'אני אוהב את זה ואני לא אוהב את ההוא.

    אהבה וחמלה הן שוות לכולם, כמונו, כי החוויות שלנו הן זהות. 

     

    אנחנו בני אדם ובעלי החיים, הציפורים, כל צורות החיים, כולנו חווים באופן זהה.

    כשאנחנו מבלים, אנחנו נהנים וכשיש לנו כאב וסבל, אנחנו סובלים. אותו הדבר. אפילו החרקים, לכולנו ישנה אותה הכמיהה לשלום ולאושר ולכולנו ישנה אותה התחושה של העדר רצון לכאב ולסבל. כולנו מנסים להגן על עצמנו מכל מיני פגיעות מהסביבה. 

    האופן בו אנחנו אוהבים שלום ואושר הוא ברור מאוד.

    מגיע להם [לבעלי חיים] את אותו היחס ואנחנו אמורים להתייחס לכולם באהבה ובחמלה.

     

    ישנם הרבה ציטוטים בהם הבודהה מדבר על צורות חיים שונות ועל אי אכילת בשר. 

    אחת האמירות החזקות מאוד של הבודהה היא, "אני מגנה אכילת בשר בכל צורה. מעולם לא הייתי בעד אכילת בשר. לעולם לא אהיה בעד אכילת בשר ואני לא בעד שתלמידיי יאכלו בשר, כי כל בעלי התודעה הם שווים לי כמו בן יחיד שלי."

     

    כבודהיסטים, היינו צריכים להיות צמחונים, אבל, באופן מצער, התרבות שלנו בטיבט, בגלל המצב, הגובה וכל זה, אכלנו בשר. מבלי לחשוב, בכל המנזרים וגם האנשים הרגילים, כולם, אנשים פשוט ניזונו בעיקר מבשר, כי הרוב בטיבט, בצד הצפוני והמזרחי היו נוודים וכל מה שהיה להם הוא בעלי חיים, כך שהחיים שלהם הסתובבו סביב בעלי חיים. זה היה הצד המצער לגבי התרבות שלנו. 

     

    גדלתי כילד עם אותם המנהגים וכשהגעתי למנזר היו לנו אותם מנהגים. היו לי שאלות בראש אבל כל התרבות חיה באופן הזה. לא היה לי מושג לגבי אפשרות אחרת, אבל בשנת 1984 ליוויתי כמה נזירים חולים לבית החולים. בדרך לבית החולים, אחד מהחברים שלי ביקש אם אוכל לקנות לו בשר כי גם הוא חולה ואמרתי "כמובן". הוא הוסיף, "אם תיגש לבית המטבחיים בבוקר השכם תשיג בשר טרי, הבשר הטוב ביותר." אז אמרתי, "כמובן, אלך בבוקר."

     

    למחרת בבוקר הלכתי לבית המטבחיים ההודי המקומי. הגעתי קצת מוקדם מדי בדיוק כשנפתח והם בדיוק התחילו לשחוט את בעלי החיים. השוחטים ממש נאבקו עם החיות, נאבקו עם כל חיה קטנה. זאת הפעם הראשונה שראיתי איך שוחטים בעלי חיים. הבנתי שאנו אוכלים בשר ואת התבשילים האחרים מבלי לחשוב כמה כאב וסבל נגרמים לבעלי החיים האלה חסרי קול. והרגשתי הרבה חוסר אונים והרבה כאב כשראיתי את המציאות מאחורי המנהגים שלנו. בכיתי. 

     

    באותו זמן, נשבעתי לבעלי החיים הגוססים, "בסדר, אני צריך לעשות משהו לגבי זה. אהיה הקול שלכם. אדבר בשבילכם." 

     

    חזרתי הביתה. הלכתי לספריית המנזר. הורדתי את השיעורים המקוריים של הבודהה, ממש אחד אחד, הקנון שתרגמנו מסנסקריט ומפאלי ובדקתי את המקורות ומצאתי איך הבודהה גינה אכילת בשר, גינוי חריף, כמובן. 

     

    בדרך כלל לאנשים אין מושג מה עובר על בעלי החיים. תוכל להבין רק כשתראה מה ממש קורה בבתי המטבחיים. עד אז, לא תבין. וכשממש תראה את זה, תוכל להרגיש אם זה באמת מתאים לאכול אותם. זה ממש מזעזע. בבתי מטבחיים מסוימים, זה ככה, שכל בעלי החיים שאמורים להישחט באותו יום עומדים בפינה שם ושוחטים אותם אחד ליד השני, לפניהם, ליד כל שאר בעלי החיים ואתה יכול לדמיין כמה מבהילה החוויה הזאת צריכה להיות. רק תדמיין את עצמך שם כשכלהחברים והעמיתים שלך  נשחטים ואתה בתור, אתה מבין, צעד אחד מהדבר המבהיל הזה. 

     

    רוב הדתות מדברות על גהינום, המישור הנוראי ביותר. אבל אני לא יכול לדמיין שישנו משהו יותר מזעזע ומכאיב מהגהינום של החוויות המזעזעות האלו, כשאתה עומד בתור בבית המטבחיים. זה קורע את הלב. אנחנו ממש צריכים לראות את הדברים האלה, איך אנחנו בני אדם גורמים כל כך הרבה סבל לחברינו בעלי התודעה האחרים. 

     

    אז זה לגמרי הגיוני שכבודהיסט, כשאתה לוקח מקלט בבודהה (המורה), בדהרמה (מה שהבודהה לימד) ובסנגהה (קהילת המתרגלים), אחד העקרונות בלקיחת מקלט בדהרמה הוא לא לפגוע בייצורים אחרים, לא לגרום נזק לייצורים אחרים. זהו עיקרון מרכזי מספר אחד כשאתה לוקח מקלט בבודהה, בדהרמה ובסנגהה. אבל אנשים הם לא באמת לוקחים את הדברים האלה ברצינות, הם די מתעלמים מזה בדרך מסויימת, ופשוט אוכלים, בשר ודברים מהסוג הזה. 

     

    התחלתי להעלות מודעות, לכתוב בעיתונים ובכתבי עת המקומיים ובכל דרך בה יכולתי להעלות את זה, ניסיתי להעלות מודעות לגבי הכאב והסבל של בעלי החיים ולגבי מה שהבודהה לימד ולגבי הדברים הטובים של היות האדם צמחוני וכל הדברים האלה. מאז אני עובד למענם. וכמובן, נתקלתי בהרבה בעיות, כי, כשאתה מדבר על צמחונות זה אומר שאתה די הולך נגד התרבות שלך, 99% מהאנשים בתרבות שלך אוכלים בשר ואף אחד לא באמת אוהב את מה שיש לך להגיד, למרות שאני אומר את האמת.

     

    אין לאף אחד וויכוח לגבי להכחיש את האמת, אבל הם לא אוהבים את זה. הם מרגישים רגשות אשם לגבי המנהגים שלהם. נתקלתי בהרבה בעיות אבל לא התייאשתי. המשכתי בכל דרך שיכולתי, כשאני מנסה מבלי יותר מדי להעליב אנשים אבל מנסה להוציא את המסר. 

     

    ב-1996, אני חושב שזה היה ב-1996, כשחשבתי שבעצם הגיע הזמן שאעלה את העניין הזה בפני כבוד הדלאי לאמה וביקשתי פגישה פרטית עם כבודו לעניין הזה, לעבודה שלי, לתנועה שלי. 

     

    כבוד הדלאי לאמה היה מאוד מרוצה מהעבודה שלי ומאוד העריך אותה והוא עודד אותי להמשיך. הוא אמר, "כמובן שאני איתך. אני מברך את פעולתך." 

    מאוד התעודדתי מאז והרגשתי נחוש יותר לדבר באופן גלוי ופתוח. תוכל לשים לב שמאז, הדלאי לאמה מדבר על צמחונות ועל חמלה לבעלי חיים באופן פתוח יותר ובאופן תכוף יותר בהרצאות שלו לציבור הרחב. וזה השינוי הגדול ביותר שקרה בתרבות שלנו. אנשים התחילו להתייחס ברצינות כשהדלאי לאמה התחיל לדבר על זה. 

     

    לקהילה הבודהיסטית, לאחיי ואחיותיי, הבקשה שלי היא שמכיוון שלקחנו מקלט בבבודהה, בדהרמה ובסנגהה ואימצנו את העקרונות הבסיסיים של לא להרוג, לא לגנוב, לא לקיים יחסי מין לא נאותים, כולל [לא לשתות] אלכוהול ולא לשקר, כמובן. מתוכם, מספר אחד הוא לא להרוג. המשמעות של לא להרוג היא לא בהכרח [רק] לגבי זה שאתה בעצמך הולך להרוג אלא יש גם את עניין גרימת ההרג. זה אומר, כשאתה אוכל בעלי חיים אחרים, אתה הגורם של ההרג הזה. לכן, הבקשה שלי אליכם היא ללמוד את אורח החיים הצמחוני. תנסו ללמוד את אורח החיים הטבעוני שהוא אורח חיים בריא יותר וחומל יותר. בבקשה תנסו, כי אימצנו עקרונות מסוימים, בפני הבודהה, הדהרמה והסנגהה, ואם לא נחיה לפי העקרונות שלנו, אז אנחנו 'בודהיסטים' בשם בלבד. אז תנסו לחיות את האמונה שלכם ותנסו להכניס את הדהרמה לתוך התרגול שלכם. תודה.

     

    הנזיר גשה טופטן פלגייה 

     

    צולם ב'מקום לבעלי חיים', מקלט לבעלי חיים שגודלו לצרכי מזון

     

    http://www.UniversalCompassion.org

     

    ------

     

     * * אושר יושר אהבה וחמלה למען כולם * *

     

    My name is Thupten Phelgye. People call me Geshe-lak Phelgye here. I am a Tibetan Buddhist monk and I come from Serge Monastery in south India. 

    And I've been working on promoting vegetarianism and veganism, beginning from my monastery, through Tibetan society and worldwide. 

     

    The idea of universal compassion is that compassion is not something that belongs to the humans only. Compassion is universal. 

    All sentient beings, animals, bugs, those millions of types of those living in the ocean, in the water, are all included in the family of sentient beings. 

    They all deserve compassionate treatment. 

    So, it is to promote universal compassion to all sentient beings.

     

    Buddhists realize that all lives are equal in terms of wanting peace and happiness, not wanting pain and suffering. 

    We are all the same sentient beings. 

    Just we have a different form of life, but in terms of living the life, it's the same, humans and all the animals, the same desire and right to live in peace and happiness. 

    So, we do not particularly say 'I love this and I do not love that.' 

    Love and compassion are for all equally, like ourselves, because our experiences are the same. 

     

    We humans, and animals, the birds, whatever life, we all experience the same. 

    When we have good time, we enjoy. When we have pain and suffering, we suffer. The same thing. Even from the insects, we all have the same desire of peace and happiness and we all have the same sense of not wanting pain and suffering, trying to protect ourselves from all kinds of harms from around. 

    It's quite clear, the way we all love peace and happiness. They deserve the same treatment and we are supposed to treat all with love and compassion.

     

    There are many different quotes of the [inaudible] Buddha talking about different lives and not eating meat. 

    One of the very strong statements that Buddha had is, "I condemn meat eating in all means. I have never approved of meat eating. I will never approve of meat eating and I do not approve of meat eating for my followers, for all sentient beings are equal to me like my only son." 

     

    As Buddhists, we should have been vegetarians, but unfortunately, in our culture, in Tibet, because of the situation, altitude and all that, we ate meat. Without thinking, all monasteries and lay alike, people just lived on mainly meat, because the majority of Tibet, up in the northern and eastern side were nomads and all they had was animals, so their life was all about animals. So that was the unfortunate part about our culture. 

     

    As a child, I grew up with the same lifestyle, and then when I got into the monastery, we still had the same lifestyle. I had questions in my head, but, the whole culture, you know, lived in that lifestyle. I didn't have a clue of otherwise, but it was in 1984, I was taking some sick monks to the hospital. On the way, some of my friends asked me if I could buy some meat for him, because he was also sick, and I said, "Of course, I will." And then he said, "If you could go to the slaughterhouse early in the morning you will get fresh meat, the best meat." I said, "Of course, I'll do that."

     

    So the next morning, I went to the slaughterhouse, the local Indian slaughterhouse and I was a little too early getting there, and this little slaughterhouse was just opened, and they were actually starting to slaughter the animals. Each little animal, the butchers and animals were actually wrestling back and forth and that's like the first time for me to see how animals are slaughtered. I realized the meat, the dishes that we eat without thinking, how painful and suffering to these voiceless animals, and I felt very helpless, very painful, seeing the reality behind our lifestyle. 

     

    I was crying. At the same time, I made a vow for the dying animals, "Okay, I have to do something for this. I will be your voice. I will speak for you."

     

    So I came home. I went to the monastery library. I actually. one by one,  pulled down, the original Buddhist teachings, the canons that we have translated from Sanskrit and Pali and I looked into [them] and I found how the Buddha had strongly condemned meat eating, obviously. 

     

    Normally, people have no idea what animals go through. It will only be realized when you get to see what actually happens in the slaughterhouses. Until then, you wouldn't realize. And when you see that, actually, you will feel if  is really appropriate to eat them. It's really horrifying. Certain slaughterhouses have, like, the entire animals that they are supposed to slaughter for the day are standing in a corner out there and one by another being slaughtered in front, by the rest of the animals, and you can imagine how terrifying that experience would be. Just imagine yourself being out there and all your friends and colleagues are being slaughtered and you are in the line, just, you know, a step away from that terrifying thing. 

     

    According to most religions, talk about Hell, the most horrifying realm. But I can't imagine there is something more horrifying and painful than so-called Hell than those horrifying experiences when you are lined up in the slaughterhouse. It's just heartbreaking. So we need to actually see those things so that how we humans are actually causing so much trouble to other fellow sentient beings. 

     

    So, then it totally makes sense that as a Buddhist, when you take refuge in Buddha, Dharma and Sangha, one of the principles by taking refuge in Dharma, is not harming other beings, not causing harm to other beings. That is the number one key principle that you are taking, by taking refuge in Buddha, Dharma and Sangha. But people are not really very serious about those things, kind of ignore it, in a way, and just eat, meat, and all that kind of thing. 

     

    So I started to bring awareness, writing in local newspapers and magazines and whatever way I could approach through, I tried to bring awareness about the pain and suffering of animals, and teachings of Buddha and good things about being vegetarian, and all this kind of thing. I've been working for and ever since. 

     

    And, obviously, I ran into many problems, because, when talking about vegetarianism, meaning that you are kind of going against your culture, 99% of people in your culture are meat eaters, and nobody really likes what I have to say, even though what I'm saying is the truth. 

    People have no argument to deny the truth, but then they don't like it. You know, they feel guilty about their lifestyle. I've run into many problems but I did not give up, I kept going whatever way I could, trying not too much to offend people but trying to get the message out. 

     

    Until 1996, I guess it was 1996, when I thought it is time for me, actually, to bring this issue up to His Holiness the Dalai Lama and I asked for a private audience with His Holiness for this, for my work, for my movement. And His Holiness the Dalai Lama was so very pleased about my work and he really appreciated, and he encouraged me to carry on. And he said, "Of course, I'm with you. My blessings are with you." 

     

    And that's when I got really encouraged and I felt more determined to openly come and speak forth. And then, yes, you will notice from there on, His Holiness has been speaking about vegetarianism or compassion to animals, more openly, more often in his speeches and teachings in the public. And that's like the biggest move that took place in our culture. People started to take it seriously when His Holiness spoke about it. 

     

    For the Buddhist community, my brothers and sisters, my appeal for you is that since we took refuge in Buddha, Dharma and Sangha and we took the basic principles of not killing, not stealing, not engaging in sexual misconduct, including [no] alcohol, not lying obviously. From among them, Number One is not killing. In terms of not killing, it does not necessarily mean that you go kill, but there's also causing the killing. Which means, when you eat other animals, you are the cause of that killing. 

     

    So, my appeal to you is try to learn about a vegetarian lifestyle. Try to learn about a vegan lifestyle, which is a very healthier more compassionate lifestyle. So, please try that because we have taken some certain principles, before the Buddha, Dharma and Sangha and if we don't follow our principles, then we are just a name, 'Buddhist.' So try to live your belief, try to live your faith, and try to put Dharma into your practice. Thank you. 

     

    Venerable Geshe Thupten Phelgye 

    Directed by Keegan Kuhn 

    Music by xTrue Naturex

     

    Filmed at Animal Place, a sanctuary for farmed animals 

     

    [more credits]

     

    http://www.UniversalCompassion.org

     

    * * *

    May all beings have happiness and the causes of happiness.

    May all beings be free of suffering and its causes.

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/5/14 13:43:

      צטט: איימי האחת 2014-05-04 11:11:29

      על איזה תכונה היית מצביעה שיש רק לצמחונים?

       

       

      נשיקה

       

      אין שום תכונה שמאפניית צמחונים. אנשים יכולים להיות צמחונים מכל מיני סיבות: בריאות, לא אוהבים בשר, סיבה כלכלית, סיבה פוליטית, דתית, אקולוגית... לא לפגוע בייצורים אחרים היא סיבה מצויינת להיות צמחוני ושווה לחשוב עליה. פגשתי מורים רוחניים מאוד מאוד חומלים שלא הורגים שום ייצור חי ואוכלים בשר ופגשתי מורים רוחניים צמחונים. הדלאי לאמה לא הורג ייתושים וחרקים אבל הוא אוכל בשר יום כן, יום לא. חמלה לא מותנית בצמחונית, אבל אי פגיעה בזולת הוא סימן לחמלה. חמלה היא תכונה תודעתית שכל אדם יכול לפתח בתודעתו שלו. 

        4/5/14 11:11:

      על איזה תכונה היית מצביעה שיש רק לצמחונים?

       

       

      נשיקה

        1/5/14 22:05:

      צטט: מרב 1956 2014-05-01 21:02:28

      אני צמחונית כבר מגיל 15.

      אך טבעונית רק חצי שנה.

      עד לפני חצי שנה לא חשבתי שאכילת ביצים ודברי חלב, הורגת את החיות.

      אז נכון שהן לא מתות בכדי שאוכל לאכול את התוצרת שלהן

      אך "מה פתאום ובאיזו זכות אקח מהן את מה ששייך להן?".

      מאז שהמחשבה הזו מקננת בראשי "מה ששייך לחיות לא שייך לי ומה שהוא פרי האדמה הוא כן עבורי",

      הרבה יותר קל לי בחיי.

       

      מעניין. תודה על השיתוף. 

      דיאטת השלום העולמי - ד''ר וויל טטל

      חושבת שכל מחווה וצעד של התחשבות בזולת

      והשתדלות למען הזולת עושה לנו עצמנו טוב,

      בסופו של דבר, כפי שגם הבחנת.

        1/5/14 21:02:

      אני צמחונית כבר מגיל 15.

      אך טבעונית רק חצי שנה.

      עד לפני חצי שנה לא חשבתי שאכילת ביצים ודברי חלב, הורגת את החיות.

      אז נכון שהן לא מתות בכדי שאוכל לאכול את התוצרת שלהן

      אך "מה פתאום ובאיזו זכות אקח מהן את מה ששייך להן?".

      מאז שהמחשבה הזו מקננת בראשי "מה ששייך לחיות לא שייך לי ומה שהוא פרי האדמה הוא כן עבורי",

      הרבה יותר קל לי בחיי.

      פרופיל

      חנה וייס
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      פיד RSS

      ארכיון