האני שלי

"תכתבי על האני שלך" - אני אומרת לעצמי. האני שלי? אם זה האני שלי איך אני יכולה לראות אותו ממרחק כזה? אם למשל האני שלי היתה תמונה, אז הייתי צריכה להתרחק כדי לראות יותר טוב.

אני בתוך האני שלי ואני לא יכולה להתרחק ממנו. עצם ההתרחקות מהאני שלי זו פיקציה, מניפולציה, שקר, ראיה מעוותת, לצאת מתוך עצמי כדי לראות את עצמי למרות שזה בלתי אפשרי גם תהיה פיקציה כי כשאני אצא מעצמי אני בעצם אקח את עצמי איתי.

אולי, אני אסתכל במראה ואגלה את נפשי ונשמתי עמוק עמוק בכחול עיני . ונגיד שאני עכשיו עושה את זה וגם במקביל כותבת (אין לי בעיה לדמיין כמובן) : אני רואה אישה לא יפה, לא מכוערת, עם קמטים שיכולים להעיד על גילה פחות או יותר, הפגם הכי בולט הוא  הרווח בשיניה הקידמיות. יש לה עין אחת שנסגרת יותר מהשנייה בדיוק כמו אצל אימה. כן, נכון כמו אצל אימה. כשאני מסתכלת עליה אני יכולה לזהות את אמה עם החוסר מריצות (שביעות רצון), את השאיפות שלא התממשו לה, את תחושת ההחמצה ותחושת חוסר שייכות  שלה . אבל אם אסגור עין אחת, זאת שנסגרת יותר מהשנייה כמו של אימה אני יכולה לראות מול המראה אישה שמרגישה גאה על מה שיש לה, על מה שהשיגה, מרגישה במקום הנכון ומרגישה שייכת, אבל רק אם היא סוגרת עין אחת, זאת שנסגרת יותר מהשנייה..