אסף את כל החושים שלי, היער...

באותה שניה בה עלתה השמש...

ערפילים שבחרו עבורי הבוקר

לא לראות,

לא לשמוע,

לא להשמיע הגה.

היכולת להקשיב

לכל מינעד צלילי השקט,

לחש קסמים

שהופך את השלהבות

נוצצות יותר

ועדיין לא ניכבות ברוח צינת השחר.

ארומת שמן היסמין

מתמזגת בניחוח העתיק

של גזע האלון,

מבשמת את היער שלי

ראשוניות של בריאה,

מאשרת בי שוב ושוב

שכאן

בשקט הקוסמי הזה

שהוא כמעט נס,

אנרגיות הירוק הריחני

תמיד יקשיבו לי

אף פעם לא יאבדו סבלנות,

תמיד יאירו עבורי באור נגוהות

את הניואנסים הדקים

מהם מורכבת לי הנשמה

מבלי שאף אחד יפריע,

יאכזב

או לא יוכל להכיל אותי יותר.

סובלנות נצחית

שמאדירה ומרימה אותי

לראש פיסגת העולם.

הכאב המחלחל לעיתים,

האומץ

ומשב הרוח המנגנת בבלוטי האלון,

כל אלה

עוצמים את עיני

ומשתיקים בי

שלמות.