12 חודשים תמימים שפשוט... עברו.זה מדהים אבל תמיד אמרתי שאני רוצה להיות - שנה מהיום. והנה אני שנה מהיום ההוא. מרגישה טוב, עומדת על שתי רגליים ומחייכת. אני לא מאמינה , עשיתי את זה. נפרדתי ממנו אחרי שבע שנים ונשארתי בחיים. המשפט הזה נשמע רע- אני יודעת אבל התכוונתי להגיד שאני בסדר- הכל בסדר.

פחדתי מהשנה הזו, פחדתי מהכאב של הלב . שבע שנים היינו יחד, כמעט בן אדם אחד. הפכנו להיות "שם אחד" אמרו את השמות שלנו באותה נשימה, באותה הברה.הברה אחת מחוברת. ועכשיו,עכשיו חזרתי להיות שם בפני עצמי -אני .

באחד השיחות עם חברה שלי  אמרתי לה שאני ייצא עכשיו רק עם אלמן- שרק אלמן יבין... אני יודעת שאין בכלל מה להשוות אובדן של מוות ואובדן של פרידה אבל הכאב באותו רגע נראה לי משהו כ"כ גדול. שרק מי שאיבד מישהו יוכל באמת לגעת ברגש.לפני חצי שנה קראתי איזה מאמר על "כוחו של הגוף" היה רשום שם בצורה מאוד ברורה שכאב נפשי גדול יכול להביא להתקף לב. כ"כ פחדתי לקבל התקף לב שלא נתתי לכאב לצאת עד הסוף החוצה. פחדתי ליפול, להתרסק, רציתי כ"כ לשלוט בחיים שלי וברגשות שלי שלא נתתי לכאב להשתלט על חיי היום יום. לפחות ניסיתי לא לתת.

 אני בכלל מרגישה שנהייתי בן אדם קצת אחר: רציני יותר, מחושב יותר, אני יודעת בדיוק מה אני רוצה ובטוחה שאני יודעת מה אני צריכה. לפני שנה אמרתי לעצמי שאני לוקחת הפסקה, נחה קצת, רוצה להנות מהעולם שנקרא "רווקות" בכל זאת לצאת ל"שוק" אחרי שבע שנים ...  .וכן היום אני באמת נהנת, מרגישה טוב, מחוזרת, יוצאת המון , מבלה המון ,חשוב לי איך אני נראית , משתדלת לשמור על המשקל, קניתי  אופניים שאיתם אני נוסעת כל בוקר לעבודה .נפרדתי מה"זוגי" חזרתי לחיים של "יחיד".

הכל אצלי היה לפי לוחות זמנים ככה אני גם בעבודה וגם באופי – הכל אצלי בלו"ז ידעתי שאחרי חצי שנה אהיה בשלה להוריד את השלט מהדלת ( יש כאלה שהיו עושים את זה ביום הראשון , אני הייתי צריכה עוד קצת זמן). ועכשיו שנה מהפרידה  אחרי שצברתי קילומטראז' של רווקות אמרתי שהגיע הזמן "לצאת". לתת צ'אנס – לא לפחד מזה ככ. אז זהו שלא הצלחתי –כנראה שבמודע ובתת מודע אני רוצה להישאר עוד קצת רווקה , עוד קצת לבד. לא בגלל שאני לא רוצה זוגיות, בטח שאני רוצה אבל ויש "אבל" גדול  אפילו שניים: אני רוצה עוד קצת להיות לבד עם עצמי, לגלות דברים על עצמי שאולי כבר שכחתי . והאבל השני, אני עדיין לא מצליחה להשתחרר מהחומת מגן שבניתי סביבי. ידיד שלי שאל אותי עם אני פנויה רגשית ועניתי שכן – כי אני באמת מרגישה שאני במקום אחר אבל עדיין עם חומות מגן וחוץ מזה מה זה פנויה רגשית ?מה אני נהג מונית שפנוי לקחת נוסעים לנסיעה חדשה? .כנראה  שהזוגיות צריכה לכבוש אותנו מחדש, הרי מרגישים את זה פתאום שוב לא?

אתמול לחברה שלי הייתה יומולדת- זה אדיוטי אבל הכרתי אותה דרך חברה אחרת שהחליטה ששנינו שותפות לפרידה מבני זוג אז יהיה מצחיק עם נכיר.במקום ברכה כתבתי לה מכתב אישי ממני אליה. איך חלפה לה שנה ואיך שתינו במקום אחר.ביומולדת  שלה פגשתי גם  חבר טוב שלי שלא ראיתי המון זמן. ישבנו ודיברנו הוא שאל מה שלומי ואמר שאני נראית נהדר שאל על השנה האחרונה ואם באמת טוב לי. חייכתי במבוכה ועניתי שכן ושזה מדהים אבל תמיד אמרתי שאני רוצה להיות - שנה מהיום. והנה אני שנה מהיום ההוא מרגישה טוב, עומדת על שתי רגליים ומחייכת.