אז, מולדת אהובה, עוד מעט יום הולדת, אה? אני אהיה כנה איתך – כמו שאני תמיד מנסה להיות –מתחילים לראות עלייך את הגיל. המרפקים קצת חורקים, את קצת מכופפת ואני חושב שהדמנציה נהיית גרועה יותר. אני יודע שאת יודעת על מה אני מדבר. אם פעם הבטת בדרכון הזר במבט יוקד של אישה נבגדת והיום את מהנהנת בהבנה, כנראה שאת מבינה על מה אני מדבר.
כך נראית אישה שכל חייה נאנסה על ידי בניה כדי להאכיל את גחמותיהם. חלק מבנייך חשבו כל הזמן שאת רזה מידי, אז הם ניסו להאכיל אותך גם כשלא רצית, גם כשלא היה לך מקום, פשוט שתגדלי. האכילו אותך אדמה, דם ואש, וכשחלק מבנייך דאגו לבריאותך וניסו להכניס אותך לדיאטה, הבנים האחרים עשו כל מה שעלה בכוחם כדי לפתות אותך לשבור אותה. "רק עוד ביס אחד. את יודעת שאת רוצה... " אז את מתנפחת ומתכווצת שוב ושוב, עד שאת כבר לא באמת יודעת איפה את מתחילה ואיפה את נגמרת.
גם כל הזמן ניסו לשחק עם הראש שלך, לשנות את האישיות שלך. התחלת כ"יהודית ודמוקרטית". אבל באו אנשים והתחילו למשוך ולקרוע ממך הגדרות. צד אחד ניסה לקחת לך את ה"יהודית". צד אחר מנסה לקחת לך את ה"דמוקרטית". ומה נשאר ממך? את כבר לא יודעת לאן לפנות, אז בבלבולך הרב את עושה מעשים לא הגיוניים כמו להחרים חמץ לאזרחים לא יהודים בחג יהודי. אפילו בנייך שנוטים לאהוב יותר את ה"יהודית" מה"דמוקרטית" הרימו גבה על הצעד הזה.
אני לא מאשים אותך, קשה לשמור על שפיות כשאת ללא הגדרה. ואז הם אפילו משנים את ההגדרה של ההגדרה ומבלבלים אותך עוד יותר. למה את מתכוונת כשאת אומרת "יהודית"? בהתחלה אמרנו "בית לעם היהודי", עכשיו הם חושבים שאין עם כזה רק דת כזו, אבל את מסתכלת על בנייך הלא דתיים ושואלת "אז מי הם? לאן הם שייכים?". ומאיפה הגיעו כל היהודים האלה? אז חלק מהם חושבים שהם פשוט הופיעו יום אחד על דפי ההיסטוריה, כמו פטריות אחרי הגשם. חלק חושבים שהם מתת אלוהים והוא שם אותם על פני האדמה במו ידיו. ואז את לומדת היסטוריה ורואה שהרומאים התעסקו עם היהודים לפני למעלה מ2000 שנה. ומי היו היהודים ההם? אזרחיה של ממלכת יהודה שדתם הייתה ייחודית לאזור ועל כן נקראה על שמם, האם הם קשורים ליהודים של עכשיו? ההיגיון אומר שכן אבל יש לך כל כך הרבה קולות בראשך שאת כבר לא יודעת להחליט. והם מבלבלים אותך עוד ועוד כי גם הם מבולבלים ולא מבינים בעצמם את ההגדרות, הם אומרים "לאום" ומערבבים אותו עם "אזרחות" והדת מרחפת מעל הכל, והם לא טורחים ללמוד לפני שהם צורחים באוזנך, כי חינכת אותם שזה לא משנה, הם הבנים הטובים ביותר בעולם, הם תמיד צודקים, הם לעולם לא ימותו והם בלתי מנוצחים. כן, אמא אהובה, הבנים שלך תקועים בגיל יסודי ונראה שמסרבים לגדול.
וכך את מדדה, מותשת ורצוצה. פעם היו לך רעיונות גדולים. פעם יצרת ענקי תרבות. אבל עכשיו הם כולם מתים ואת לא מצליחה לקחת לעצמך רגע ולייצר ענקים חדשים, ואת מרגישה חלולה ונבערת. וכל מה שנותר זה חוסר בושה, גסות רוח, אלימות ומלחמות על כבוד. ואח לאח טורף. מעין אנטי-אבולוציה אזרחית שבה כל האזרחים מתרחקים מהראש וחוזרים ליצרים הכי בסיסיים ופרימיטיביים שלהם, והתוצאה היא, כמובן, חמדנות. וחמדנות מביאה לשחיתות, כי כשהאינטרס של כל פרט הוא הפרט עצמו, החוקים מתפרקים. הם רוצים להאמין שזה רק הראשים שמושחתים, כי הם מסרבים לקבל את האמת שפעם הם ידעו, את האמת הגלומה ב"ודמוקרטית" – שהראשים הם אינם אלא בבואה של הפרטים שהציבו אותם שם. כמו שההנהגה שלך נראית, מולדת אהובה, כך נראים פני בנייך וכך נראים פנייך.
זה שובר את ליבי לראות אותך בצורה כזו. בנעוריי היו לי חלומות כל כך גדולים בשבילך. דמיינתי אותך ראשונה בין אומות העולם, שכל האחרים מביטים בך לא בקנאה, אלא בתחושת השראה ועידוד. שתהיי באמת אור לגויים שיביטו בך ויראו את הפוטנציאל, יראו לאן האנושות יכולה להגיע עם קצת חזון ומאמץ משותף. במקום זה העולם מביט בך ולא מבין בכלל מה הוא רואה. הוא חושב שאת מין חולת נפש מסכנה שלא מבינה היכן היא מתחילה והיכן היא נגמרת. סכיזופרנית שלא מפסיקה להילחם בעצמה ושהקולות בראשה לא חדלים מלסתור זה את זה. יש לך אויבים בעולם. יש בין האומות שרואים את מצבך ומגחכים בשמחה ויתענגו לראות אותך נופלת על פרצופך וחדלה. אבל יש לך גם חברים. הם מנסים מדי פעם להעיר אותך מהשיגעון, להוציא אותך מתוך החלום האפל שאת כלואה בו ולהראות לך את העולם האמיתי, ואת בטוחה שהם רוצים ברעתך ושהם מתקיפים אותך, אז את מטיחה בהם עלבונות ודוחקת אותם מחייך. אני יודע שאת לא באמת מתכוונת לזה. אני בנך, אני מכיר אותך. אני יודע שאת פשוט מבולבלת.
כנראה שאין לי מה לעשות מלבד לעשות מה שבן אמור לעשות בשביל אימו. אני אמשיך לשבת לצד מיטתך, אחזיק לך את היד ואמשיך לקרוא בשמך כדי שאולי, אם יש איזשהו סיכוי שקולי יחדור אל אפלת השיגעון שאופפת את ליבך, אולי תוכלי להשתמש בו כדי למצוא את דרכך בחזרה. ואולי יום אחד כל החלומות שלי יתגשמו. יום אחד תבריאי ותהיי שוב חזקה, תהיי גאה ותהיי ראשונה בין אומות העולם. אני יכול רק להבטיח להמשיך להחזיק בידך ולקרוא בקולך כל עוד אני יכול.
יום הולדת שמח, אמא. |