כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    0

    אחיהם של חללי צהל

    0 תגובות   יום שבת, 3/5/14, 23:11

    ''

     

    אחיהם של חללי צהל

     

    "נפל עלינו תיק שמצמיח המון רגשי אשמה"

     

    לאחרונה נקלעתי למודעות חדשה ,על הקורה אצל משפחות שכולות אך יותר על הקורה לאחים השכולים אשר רק לפני שנתיים העלו לכותרות את תחושותיהם.

    מי שכמוני ,התמזל מזלו ,ולא חווה שכול חייב להיות מודע מה קורה למשפחות רבות בארצנו לאחר שהחיל שלהם,שהציל גם את חייהם והקריב עצמו למען מדינתנו ושלומנו,נהרג.העומס שנפל על גבותיהם של האחים במשפחה האבלה.אחרי שנהיתי מודעת ,אני מבינה שכולנו חייבים להירתם לעזרת אחי החללים ולתת להם כתף בקשייהם.

     

    אובדן של בן משפחה הוא אחד השינויים הקיצוניים והמטלטלים ביותר אשר יכולה משפחה לחוות. נסיבות המוות, טיב קירבה המשפחתית לנפטר ואישיותו של האדם משפיעים על אופן ההתמודדות.

     

    קשר הדם הזה בין האח שאינו והאח שחי קיים גם במיתולוגיה היוונית,אנטיגונה של סופוקלס מחרפת נפשה למען אחיה המת פוליניקס. לאח לדבריה לא ניתן למצוא לו תחליף. עמותת "לנצח אחי"- קמה מתוך הזעקה של האחים השכולים, האדמה כבר רועדת והיא תרעד עוד.

     

    העובדה שהאחים השכולים ממשיכים לכאורה בחייהם, ואף מקימים משפחה, "מרחיקה" אותם אף יותר מקונצנזוס האבל. "בשנה הראשונה עוד יש יחס מיוחד של החברה, כמו שמתייחסים להורים. 'היא אחות שכולה', 'אח שלה נהרג', אבל אחרי שנה מצפים ממך כבר להמשיך הלאה. בעוד שאצל ההורים השכול מעתה ואילך הוא חלק מהזהות, ממך לא מצפים שזה יהיה חלק מזהותך

     

    אומרת אחות שכולה:"בכל פעם כשנהרג חייל אני משום מה לא חושבת על דבר מלבד על מי שנותר. על האחים השכולים. אני לא מסוגלת לחשוב על ההורים ולא על הצער שמזמין אצלם מקום לשבת, משתרש לנצח, אלא על האחים השכולים שלא תהיה להם לעולם שמחה אמיתית, אפילו חתונה, אפילו הולדת, תביא תבוא בצילם העננה הזאת שאי אפשר בלעדיה. גם אם נלחמתי כל חיי להיות שייכת לנורמה, עדיין יש בי שרטת".

     

    "האחים השכולים חשים כי  השכול שלהם  הוא שכול מכווץ, אל מול האובדן הנורא של ההורים. נפל עליהם תיק שמצמיח המון רגשי אשמה".לדברי העיתונאי רזי ברקאי.

     

    "זה מה שחסר לנו כאחים שכולים שיבדקו מה קרה איתנו. שלא לדבר על טיפול נפשי , אף פעם לא באו אליי והציעו לי לקבל טיפול מלווה. היינו לא קיימים, וכך קרה שהיינו נופלים וקמים והכי חששנו לפגוע בהורינו.תמיד אבל תמיד הקרבנו את אושרנו למענם. רק שלא יהיה להם כואב".

     

     

    "כשאני שומעת על אחים בכל הגילאים שלא מסתדר להם לעבוד הרבה שעות, לא מסתדר להם לקיים מסגרת קבועה. רבים מהם חיים בעולמות שבורים או אחרים מנסים להחזיק חזק את העולם השבור שנשאר להם כדי שלא יתפרק כי להיות אח שכול, מישהו אומר, זה משהו לכל החיים. וזה לא משנה בן כמה אתה".

     

    אחים שכולים רבים אף חווים אשמה קשה על כך שנשארו בחיים וכי הם עדיין מסוגלים לשמוח ולדבוק בחיים, למרות האבל השורר בבית. בהתאם, עשויים ילדים להתמודד עם שאלות אשר נשמעות מופרכות ובלתי רציונאליות, אך גורמות לסבל רב: האם ההורים היו מעדיפים שאני אמות, ולא הוא? האם אני אשם במוות, מאחר ונהגתי לריב איתו ולפעמים אפילו קיוויתי בסתר שימות? האם משהו פגום בי, אם אני יכול לשמוח למרות האובדן?

     

     

    כאשר הילד מרגיש שהוריו אינם מסוגלים עוד למלא את התפקיד ההורי עשויות להתפתח רגשות אשמה, תחושת אחריות וצורך 'לפצות' על את ההורים על האובדן, וחווית בידוד ותפיסה לפיה לא ניתן להסתמך על אחרים במצבי משבר.

     

    ההתמודדות עם האובדן משנה את המערך וההתנהלות המשפחתיים, והמשפחה ניצבת בפני משימות ייחודיות, אשר הראשונה בהן היא היכולת לתפוס ולעבד את האובדן.

     

    תהליך ההתמודדות עם המוות כולל פעמים רבות שלב נורמטיבי של הכחשה ("לא יכול להיות שזה קורה לי"; "זאת טעות"). עם זאת, התמודדות תקינה כוללת הכרה הן בעובדת המוות והן במגוון הרגשות העשויים להתעורר בעקבותיו- כאב, ייאוש, כעס (על הנפטר או אנשים הנתפסים כקשורים במותו), אשמה, פחד וחוסר אונים.

     

    לאחר ההתמודדות הראשונית עם האובדן, על המשפחה להתמודד עם שגרת החיים ללא האח הנפטר. על המשפחה להתמודד עם החלל וההיעדר בתא המשפחתי .

     

    עם הזמן, על המשפחה לחזור ולחיות חיים מספקים ומלאים למרות כאב האובדן ותחושת ההחמצה הקשה הנלווית לו. משימה זו עשויה להיות מורכבת במיוחד כאשר הילד חש כי רצונו לחיות וליהנות מהחיים נתפס כבגידה בזכר האח המת או פגיעה ואדישות לכאבם של ההורים.

     

    למרות הקשיים הניצבים בפני אחים שכולים, עשויה תמיכה והיערכות משפחתית נכונה לסייע ולהקל בצורה משמעותית על ההתמודדות. היבט משמעותי במיוחד הוא ההכרה בכך שלכל בן משפחה סגנון התמודדות שונה ודרכים אחרות להביע את הכאב ולעבד אותו. כמו כן, חשוב לתת לגיטימציה להבעת מגוון רגשות, ולא רק צער וכאב.

     

    במותם ציוו לנו את חיים ואת האחריות על משפחותיהם כולל אחיהם.

     

    חר שלא רציתי
    שושנה ויג

    שנים אני יודעת שאני כזאת
    ושנים לא יודעים עלי שאני כזאת
    גם אם עשיתי עם זה משהו
    יצאו המלים ממני
    והפכו לטקסים ביום הזכרון
    וכך 
    נמחקתי 

    בכנס ההוא
    ישבתי עם כלם
    הייתי אנונימית
    בין כמה עשרות
    כאלה דומים לי
    והבנתי שאני לא רוצה להיות כזאתי
    לא רוצה להיות כמו אלה 
    שעלו על הבמה
    הופיעו בתאטרון
    האבסורד
    על החסר
    על החר שנפער
    שלא רציתי 

    שנים ידעתי שאני כזאת
    לא רוצה להיות
    אחות שכולה

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אסתר רבקה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      רשימה

      רשימה