כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אלה הם חיי

    שגרת חיי הופרה כאשר פגשתי בעידו, חשבתי שמצאתי את הנפש התאומה שלי. אבל יום אחד גיליתי שהכול היה אשליה מתוקה שכנראה יצרתי לעצמי.
    הבלוג מחולק למספרים בעלי רצף כרונולוגי המתארים את תהליך ההכרות, חברות, הגילוי, מחשבות ותהיות
    החיים לא נעצרו בעידו ולכן מתוארים פרקים נבחרים מחיי


    הבלוג נכתב בראש ובראשונה לעצמי אשמח אם תהנו ותלמדו מסיפור חיי.

    0

    בני היקר,

    3 תגובות   יום ראשון, 4/5/14, 22:38

    כשילדתי אותך לפני כמעט שני עשורים דברו על שלום

    חשבתי לעצמי שעד שתגדל בטח לא תצטרך להתגייס

    הרי יהיה צבא של שלום,

    השנים חלפו ואיתו גם החלום  לשלום

    בעוד מספר חודשים תתגייס לצבא

    בתפקיד משמעותי כמו שחנכנו אותך וספגת מינקות.

     

    זהו יום הזיכרון הקשה ביותר...

    בו מתמודדת כל אם עברייה ששולחת את בנה הבכור לצבא

    מחכות לי שלוש שנים לא פשוטות

    מאחלת לעצמי שיעברו במהרה

    ולך שתחזור הביתה בשלום

    עם כל חיילנו

    אוהבת אמא

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/5/14 01:16:
      שיצא ויחזור בשלום לא פשוט
        7/5/14 23:13:
      ארבע שנים ליוותי את בכורי כששירת באותה סיירת עליה פיקדתי אני לפני שלושה עשורים... שנים ארוכות עם הפרעות שינה... אבל רק ביום השבת בו הסעתי את בני למבצע בעזה יכולתי להזדהות עם אבא שלי ששלושה עשורים קודם לכן הסיע אותי למבצע בלבנון... אלו הם חיינו... ושבו בנים לגבולם... בשלום!!!
        4/5/14 22:57:
      ואיןדאגה יותר מקולה של אמא...שילך ויחזור בשלום, אמן ♥

      ארכיון