בשנה הראשונה לאחר הגירושים התחלתי לגלות מי החברים האמיתיים שלי. חברה אחת פחדה שאני אגנוב לה בעלה וניתקה קשר, אחרת הרגישה שהחופש שלי מאיים עליה ומדגיש את החיים הגרועים שלה. איבדתי אותם אבל יותר מכל הם איבדו אותי , אני בטוחה שחברות כמוני אין הרבה. אני מודה בכל יום על המשפחה שלי ,עליהם יכולתי לסמוך ,להתייעץ,לכאוב,לספר.

אבל היו הרבה בסביבה הקרובה שנטשו בדרך ולא סתם אומרים שבשעת צרה מגלים מי החברים האמתיים.

עכשיו החגים קצת קשים לעיתים ולמרות שחברות ניסו למשוך אותי לבלות איתן במועדונים זה ממש לא אני אז ויתרתי,אני קוראת המון, חזרתי ללמוד ואני מאמינה שזוהי התחלה חדשה.