ושוב מתפרסם דו"ח קטלני, הפעם של "מרכז טאוב" על "תמונת מצב המדינה" בשנת 2014 ולפיו הפערים בארץ בין עניים לעשירים הינם קיצוניים ביותר ובלתי נסבלים. ושוב מי שמטים את הנתונים לכיוון ה"בלתי נסבלים" הינם הערבים והחרדים שמצבם לכאורה בכי רע. ושוב אנו נדרשים לקבל את נתוני הבסיס הללו כאילו היו הלכה למשה מסיני ובעידן של ה"פוליטיקלי קורקט" שהשתלט עלינו אף אחד (כמעט) לא מעז לקרוא למלך עירום ולסטטיסטיקות הרשמיות בדיחה. כי גם אם נתעלם מסוגיית העוני מרצון אצל החרדים והסייגים על תעסוקת הנשים במגזר המוסלמי – שני גורמים רבי משקל לעוני המיוחס להם, עדיין הנתונים האמיתיים שונים ואת זאת יודע כל פקיד זוטר במס הכנסה וכל איש מקצוע הגון. לכל ידוע וברור ששיעור ההון השחור בישראל הינו מגבוהים בעולם המערבי ובשני ציבורים אלו, נלווית לרצון לחסוך תשלומי מס גם הצדקה "אידיאולוגית" כביכול. כך שהסיכוי לשינוי מהותי בהתנהלותם – קלוש. ואם רוצים לראות עד כמה הדוחות הללו אבסורדיים, צריך רק לצטט אותם עצמם, כי באותו דוח נקבע כי כמחצית מהישראלים אינם מגיעים למדרגת המס ולכן אינם משלמים מס הכנסה. בשנת 2012 לא שילמו אגורה 52.3% מהאזרחים. ולמעשה שני העשירונים העליונים הם המקור לכמעט 90% מכלל הכנסות המדינה ממס הכנסה, והעשירון העליון לבדו אחראי ל-72.9%. ואם כך, הרי שהמצב לכאורה טוב, יען כי הממשלה פרוגרסיבית ומקלה את נטל המס על החלשים, מתעמרת לכאורה רק בעשירון העליון. אז מה הבעיה ? מהן הטענות? התשובה טמונה בשאלה. רצפת ההכנסה שמתחתיה לא חייב אדם כלל במס הכנסה הינה כיום בערך - כ-45 אלף שקל בשנה לגבר וכ-55 אלף שקל בשנה לאישה ועלינו להאמין כי יותר ממחצית התושבים לא מגיעים להכנסה כזו... כאשר התמונה מוצגת כך, הרי שהעיניים נפקחות והתמונה מתבהרת, אף כי גם מתכערת... במדינה ראויה עם השקפת עולם סוציאל- דמוקרטית, לא שואפים שחלק כה גדול מהאוכלוסייה לא ישלם כלל מיסים, להיפך. במדינה נאורה מבינים שעם תשלום המיסים התושב הופך לאזרח, רואה עצמו כבעל זכויות וראוי להתחשבות וחדל מלהתייחס לממשלות ולפקידיהן כאל כוח כובש שאין יכול כנגדו. כבר שנים שאני משוכנע כי בישראל עוברת מדור לדור של פקידי שלטון ונבחרים מסוג מסוים ,האמונה כי עדיף למדינה סטטיסטיקה שקרית שכזו ולצידה מאות אלפים ואולי יותר ממיליון מעלימי מס קיקיוניים המסתירים את ההכנסות הנוספות שלהם, ובלבד שתושבים רבים ככל האפשר יחושו רגשי אשמה ונגזרת מהם פחד מובן מהשלטון. כך שיירתעו לא ינצלו את כוחם וזכותם בזירה הפוליטית. ואיך משנים את המצב? ובכן, הדרך היחידה לשיפור האווירה ולשינוי הפער האמיתי – הינה פעולה דו-ראשית ודו כיוונית. מחד חייבים להביא להעלאה חדה של שכר המינימום. העלאה של כ-30% לפחות ובכך להבטיח שאנשים יוכלו להתקיים ממשכורתם, גם אם בצמצום, אך לא בעוני מוחלט. ומצד שני יש לדרוש מכל אזרח דו"ח שנתי למס הכנסה על הכנסותיו ועל – שימו לב – הוצאותיו. העלאת שכר המינימום תקשה על היצואנים ואותם יש לפצות, בדרכים שונות, אך ההעלאה תשפר את מצב הכלכלה בארץ ואסור להאמין למאיימים למיניהם ב"מכת פיטורים". ברור שתוספת של כ-1,500 ₪ פנויים כל חודש לכמה מאות אלפי משפחות – תשמש כולה לצריכה ותהווה שמן על גלגלי הכלכלה ואף תגדיל את ההכנסות ממיסים, כ שהעלות הישירה לממשלה כמעסיקה – מן הסתם תתקזז. ואילו חובת הדיווח תאפשר להגדיל בעשרות אחוזים את ההכנסות ממיסים, להגדיל עקב כך את תקציבי הרווחה, אך למקד את הסיוע בראויים לו בלבד ובכך להביא לתחושה של הגינות ואמינות בקרב הציבור. תחושה שתביא ליתר אמון במערכת וממילא יתר התנהלות לפי החוק בכל תחום מתחומי חיינו.
|