עליית הגג 

פסעתי בשבילי נפשי
ומולי ניצבה דלת ליבי,
ידית הדלת הייתה המשך טבעי של סקרנותי.
פתחתי אותה בנשימה עמוקה מבלי לתת הזדמנות 
לחרדה לנעול אותה שוב.
הגעתי לעליית הגג של נפשי,
בה מאוחסנים 
תמונות עבר דהויות,
רגשות עם קורי עכביש,
מחשבות שפעם היו ברורות לי,
מעשיים שפעם היו חשובים לי.
האם יבוא יום ויהיה לי אומץ
להשאיר את הדלת פתוחה לרוחבה ולרווחה?