כמה מוזר ולא מוכר, תקופה בחיים שמרגישה כמו שלמה ארצי. לשבת בטרמינל הזוגיות המוכר כל כך, ולא לעלות לשום אוטובוס, מונית, רכבת, אפילו לטרמפ קצר. לחכות שמשהו יגיע אליי. לחכות שהיא תגיע. להתעסק בדברים אחרים. לגלות מחדש כמה נפלאים ועמוקים החברים והידידות שלי. לגלות מחדש שכשאני מקדיש את הזמן לקריירה אני מייצר ניסים. לגלות מחדש את עצמי? זה ייקח יותר זמן.
אבל אני חייב להתוודות - למרות שפורמלית עברו חודשיים-שלושה מאז שהפסקי לחפש, והפסקתי להתחיל, הפסקתי לפנות והפסקתי לעסוק בזה.... אני עדיין מוצא את עצמי מדי ערב ומדי בוקר - מסתכל על הסלולר, מחכה ש'היא' תתקשר, תגיע, ניפגש, נתחבק, נזדיין וחוזר חלילה. מחכה לאחת בתחנה, עייף מהרעש ומניחוחות האגזוזים....
אז בינתיים אני לא יכול לבוא אלייך, מתי את באה?
|
תגובות (5)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
זה ממני... אחרי שהזכרת את שלמה ארצי...
מקווה שהשיר הזה יושמע בבוא הזמן ברגע המתאים...
ותקרא את זה גם... לאופטימיות...
http://cafe.themarker.com/view.php?t=304414
את עולה כמו שמש
היושבת מעלי
ורושמת בקרניה את יומי
את קרובה כמו גשם
על ראשי ועל פני
והמים שבפי לטעמי
את ואני
את ואני כן
כמו ברק ורעם
עד קצווי הים
את ואני
את ואני כן
זה נשמע חזק יותר מן העולם
שנינו יום ולילה
סובבים ללא לאות
זה מזה באים
וזה אל זה שבים
כמו צבעי הקשת
עוד נקשור ענן לחוט
ונאמר לו שמע
באים ימים טובים
את ואני
את ואני כן
כמו ברק ורעם
עד קצווי הים
את ואני
את ואני כן
זה נשמע חזק יותר מן העולם
לפעמים במקומות הכי לא צפויים כמו.. תחנת רכבת.. תחנת אוטובוס...
דאנס בר רועש (
) מוצאים אוצר חבוי...
ההמתנה היא לא רעה, תראה כמה טוב ציינת שם.
תהנה קצת מהלבד וקצת מהעשייה והצומי לחברים כי אוטוטו אתה יודע שהיא תגיע!
שולחת כוכביישן זורחיישן...
נשיקותיישן ותבוא לשחק בפלייסטשיין
כי אני באמת לא יכולה לבוא...
לא מוזר ומוכר מדי אפילו...
כוכב, שיאיר את הדרך לברת המזל.