כותרות TheMarker >
    ';

    כך אני רואה את המציאות

    לזכור את העבר לזכור את הנרצחים

    0

    מה פרוש להישאר ללא מילים?

    5 תגובות   יום שני, 12/5/14, 19:10

     


      אתמול נזכרתי בסיפורו של איוב.
    האמת שכאשר למדתי את סיפורו מסתבר בדיעבד שלא הצלחתי אז לקלוט את המשמעויות האמיתיות של כל הזוועות המסופרות שם את הקורות אותו. 
       אולי כי הייתי צעיר מדי, אולי גם כי רובנו מתייחסים בספקנות לסיפורי התנ"ך ואולי גם כי כך אנחנו בכלל נוהגים להתייחס לצרותיהם של האחרים.
       זה מזכיר לי גם פוסט שכתבתי בעבר על תקופת השואה אך עד היום לא מצאתי שהוא בשל לפרסום כאילו חשתי שהקורא הממוצע לא מספיק בוגר כדי להפנים את תוכנו. גם ברגע זה אני מניח שהקורא הישראלי מתייחס במידה רבה של זילות בכל הקורבנות שמצאו מותם באלפי מיתות משונות ואכזריות ומראש אוסיף, - אני לא מאשים אף אחד.
       הקורא הנורמטיבי אינו מסוגל לדמיין בדמיונו אסם העולה באש ובתוכו כשלוש מאות בני אדם גברים נשים ילדים ותינוקות העולים באש וכל הקהילה פוףף כאילו לא היתה. הצופה מהצד לא מסוגל לשמוע בדמיונו את צווחות הכאב, את ריח הבשר והעצמות העולות באש כאשר אחר כמה שעות לא נותר כל זכר לקהילה.
    רק ריח הבשר השרוף ריחף באוויר העיירה האוקראינית.
    דבר לא נותר אחרי שגם כל בתיהם הועלו באש על כל ספרי התעודה שהיו במשרד האגודה היהודית בעיירה. לא עדות, לא זכר, לא מצבות.
      ומי יכול לראות בדמיונו קרון המיועד להובלת בקר נע על מסילת הברזל ובתוכו נדחסו כמאתיים תינוקות רק כדי שבסוף הנסיעה במחנה הריכוז יפרקו את הגוויות ישר למשרפות? מי יכול לדמיין את בכי התינוקות, את צמאונם, את המחנק? היו אלפי קרונות כאלה.
      טוב, התמונות האלה לא אמורות להיות כאן, הן שייכות למקום אחר אך אני תוהה למה כל התמונות האלה והאחרות אינן מרפות ממני.
      נחזור ליום אתמול לשיחה עם ידידה שלא שוחחתי איתה כמה חודשים ואז הבנתי את הסיבה לנתק הממושך. ההמשך סיפורה באמת לא קל.
      בקול שקט מדוד ושבור היא סיפרה לי את מה שעבר עליה בתקופה זו והחלה לספר מהאמצע,
       "רק אתמול סיימנו את השלושים לאחותי..."
    עמדתי לנחמה והיא המשיכה כאילו היה לה עוד לספר לי
       "לפני ארבעה חודשים קברנו את אחי"
    עדיין לא קולט את גודל השבר ולא מוצא את המילים לנחמה והיא מוסיפה
      "אחי השלישי במצב אנוש בבית חולים ואני עכשיו באותו בית חולים עם אחותי".
    האמת שבשלב זה בכלל איבדתי את כל המילים שלי, יש גבול למה שמילים יכולות להעביר, היא ידעה שאני מקשיב והיא המשיכה לספר שגם אחותה נמצאת בבית החולים. הן לא שם רק כדי לבקר את האח המאושפז, גם אחותה מאושפזת והיא במצב מאוד גרוע עם אותה מחלה סופנית שכולנו לא רוצים לשמוע את שמה, בקושי עומדת, חלשה מאוד, וכנראה שנגמר לה הכוח להמשיך להילחם.
      האזנתי ורציתי להיות במקום אחר. אני לא יודע איך הקורא מגיב אך אני באמת רציתי להעלם. ישנם מקרים שאתה מעדיף להיות במקום אחר, לא לדעת, לא לראות, לא לשמוע, לא להריח, פשוט להעלם.
      שהקורא לא יבין אותי לא נכון, ואני מקווה שגם את 'פ' שאת לא תביני אותי לא נכון אך את השארת אותי ללא מילים, כל גופי קפא, הרגשתי איך כל הצער מחלחל לו לאורך גבי וחודר לכל עצב בגופי. את האירועים האלה עליהם סיפרת לי הם הרי לא יכולים לקרות במציאות, אם היינו צופים באיזה שהוא סרט היינו יוצאים מתוך הנחה שהתסריטאי הגזים לחלוטין, שזה דמיוני, שזה לא מציאותי, זה לא יכול לקרות  במשפחה אחת בתקופה כה קצרה.
      אבל אני יודע שכל זה אכן קרה כדבריך יקירתי, המציאות וההווה כל-כך קשים ואין לי במה לנחם, עדיף שלא אדבר. מה כבר אני יכול לנחם-לעודד-להקל?
      אני יכול רק לחבק אותך. לעמוד, לשתוק, ולחבק.
    זה הזמן שמילים אינן יכולות להביע, אינן מדברות.
    רק הדממה יכולה להכיל כל כך הרבה צער וכאב.
      רק בזמנים כאלה אפשר להבין לעומק את משמעות החיים והכאב

     

    גם פרסום פוסט זה עבר תהליך לא פשוט

              

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/5/14 09:03:

      צטט: דוקטורלאה 2014-05-14 16:17:18

      האדם הסביר מסוגל לקלוט אסונות של אנשים פרטיים בסדר גודל שהוא מכיר. נפטר אבי המשפחה, או אם המשפחה, או אחד הילדים וכו' מחלה התוקפת את כולם וקוטלת אותם בזמן קצר היא בלתי מובנת, ואינה מתקבלת על דעתו של השומע או הקורא. להוציא מכלל זה הוא אסון כללי - כמו במכרה שנשרף או במהלך מלחמה. במיוחד התקשינו להבין את הקטל הסיטוני של יהודים, במהלך מלחמת העולם השנייה, בבתי כנסת, ברכבות ובשאר אתרים. אני זכיתי ללמוד עם מורים יוצאי שואה. מורה ללא אגודל יד ימין, מורה לתפירה שהתחבאה ,כילדה, כל ימי המלחמה, בבור קטן. סיפורי המורים הכינו אותי לפגישה עם העובדות הכלליות של השואה.

      את בהחלט צודקת. בני אדם אינם מסוגלים להבין את מהותם של המספרים הגדולים.
      מה שהתלפאתי לא מעט לשמוע הוא על נתוני הסקר שנערך במאה ושתים מדינות ואחד הממצאים היה שלמעלה מחמישים אחוזים מהנשאלים (53,000) כלל לא שמעו על השואה.כנראה שהפרק הזה במלחמת העולם נשמט מספרי הלימוד בבתי ספרם. אם היו לך מורים כאלה(וגם לי למזלי) אז כבר בצעירותך למדת על עברו של עמנו. אגב, שמי (אייל) מקורו בארגון היהודי הלוחם בוורשא. הוספתי לשם עוד יוד כי רציתי לקבל משמעות נוספת לשם.
      המשך יום טוב 

        15/5/14 08:56:

      צטט: עופר D 2014-05-14 03:08:38

      וכמובן, תנחומים ל-פ', ואיחולי החלמה ליתר האחים.
      תודה ידידי, המשך טוב (לילה/יום חחח)

       

        14/5/14 16:17:
      האדם הסביר מסוגל לקלוט אסונות של אנשים פרטיים בסדר גודל שהוא מכיר. נפטר אבי המשפחה, או אם המשפחה, או אחד הילדים וכו' מחלה התוקפת את כולם וקוטלת אותם בזמן קצר היא בלתי מובנת, ואינה מתקבלת על דעתו של השומע או הקורא. להוציא מכלל זה הוא אסון כללי - כמו במכרה שנשרף או במהלך מלחמה. במיוחד התקשינו להבין את הקטל הסיטוני של יהודים, במהלך מלחמת העולם השנייה, בבתי כנסת, ברכבות ובשאר אתרים. אני זכיתי ללמוד עם מורים יוצאי שואה. מורה ללא אגודל יד ימין, מורה לתפירה שהתחבאה ,כילדה, כל ימי המלחמה, בבור קטן. סיפורי המורים הכינו אותי לפגישה עם העובדות הכלליות של השואה.
        14/5/14 03:08:
      וכמובן, תנחומים ל-פ', ואיחולי החלמה ליתר האחים.
        14/5/14 03:07:
      אוי, מצטער לשמוע. לא מפתיע שנותרת ללא מילים.

      ארכיון

      פרופיל

      eyalees
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין